מיומנה של טלפנית: "זה בגללך – שלחת אותנו לסמינר, ואלה התוצאות"

אלישבע היא בעלת תשובה. באחת מהשיחות שלנו היא סיפרה על הדרך המעניינת שעברה כדי להידבק בדרך האמת. הסיפור שלה הוא פרדוקס מעניין שקורה בהרבה סיפורי תשובה, ולא מעט באלה שגילו את יהדותם.

זה יכול לקרות מיהודי מתקרב ששולח את בת זוגו לסמינר, לפחות כדי שהיא תרד מהאנטי-יהדות שלה, שמקשה עליו להתקדם. או אישה ששולחת את בעלה לטעום מעט ממתיקות התורה, על מנת שייתן לה לגדול בעולמה הרוחני. הכל כדי שירבה המאחד על המפריד, וכדי לקיים בית של תורה עד כמה שניתן.

התוצאה הסופית לעיתים היא הפוך על הפוך. בן הזוג, שהיה רחוק מתורה ויהדות, מגלה אוצר בלום, מה שהופך את התפקידים לגמרי. זה שהיה רחוק מיהדות כבר זקוק להרבה יותר מבן זוגו שהתחיל את הדרך. הוא התקדם בפסיעות ענק, משאיר את השני הרבה מאחוריו, ובעצם הופך ממובל למוביל.

במשפחתה של אלישבע זה קרה בין ההורים לילדים. היא, אחיה והוריהם ירדו מהארץ בהיותם ילדים. הם גדלו בבית רחוק לחלוטין מיהדות, ואף התחנכו בבית ספר כללי לא יהודי. בגיל הנערות חששה אמם שבבוא העת עלולה היא לעמוד בפני הפתעות שלא הייתה מוכנה שיקרו, וילדיה יתקלו בניסיון של נישואי תערובת, שאצלה הם קו אדום. לכן כששמעה על סמינר להעמקת היהדות שמתקיים בארץ, החליטה על אתר לשלוח אליו את בנה ובתה. כמו הרבה מן הישראלים היורדים, גם היא חשה על בשרה את החשיבות הגדולה לזהות יהודית. היא לא חלמה על יותר מאשר שיהפכו ליהודים עם טעם של מסורת וידיעות יהודיות ברמה הבסיסית. לאחר שחזרו משולהבים מן החוויה, הם הודיעו לאמם שגילו את האמת, והם מתכוננים ללכת אתה עד הסוף. כשראתה שהם נחושים בדרכם החדשה, וזו גם לא תוצאה של גיל ההתבגרות, ענתה אמן בעל כורחה. היא לא ציפתה ליותר מקצת מסורת ופולקלור יהודי חם. כשהם נישאו והקימו בית חרדי,  בית של תורה, נכנעה אף היא והחלה להתקרב בפסיעות קטנות.

כשאמא של אלישבע הייתה באה בטענות, "מדוע הייתם צריכים ללכת לקיצוניות? אפשר להיות יהודים טובים גם בלי כל הדקדוקים שלכם", ענתה לה אלישבע: "אמא, רק את אשמה. את שלחת אותנו לסמינר, ואלה התוצאות" - חצי ברצינות חצי באירוניה.

"מה שברור, שאמא שלי שלחה אותנו לסמינר, אבל דילגה על עצמה. אם גם היא הייתה נחשפת כמונו לאמת, ברור שהייתה מקבלת הכל בשמחה. היום, אמא שלי נהנית מאתנו ומהנכדים, והיא ממשיכה לצעוד מעלה. והעיקר, היא כבר שמחה ולא מתלוננת". כך סיימה אלישבע את סיפורה.

* * *

כשסיטואציה כזו של הפוך על הפוך מסתיימת באיחוד משפחות, זה תמיד סיפור פיקנטי. אבל כשזה מסתיים בפירוד, זה קצת עצוב.

כאן התחלתי לספר לה סיפור אמיתי שסופר מתוך אחד מארגוני תשובה. בחורה חילונית ישראלית שירדה לחו"ל, הכירה בחור שמצא חן בעיניה. לאחר זמן מה החליטו להתחתן, אבל אז נזכרה במוקש הגדול שיעמוד בדרכה: מי יחתן אותה עם גוי? הרי היא רוצה להזמין את קרוביה, ואין מה לדבר עם ההורים שלה על בחור לא יהודי.

היא ידעה שכדי להמשיך את התהליך, צריך הבחור להתגייר. היא שלחה אותו לרבנות, להתחיל תהליך גיור ולזרז את העניין. הבחור התחיל ללמוד, אבל סקרנותו רק הלכה וגדלה. הוא למד, וגילה מעיין של חוכמה יהודית. הוא לא הסתפק במה שלמד, והמשיך ללמוד לעומק. בשלב מסוים אמר לארוסתו שהוא רוצה להבין טוב יותר את העם היהודי. כדי לעשות את העניין בצורה יסודית, אולי כדאי להקפיא את ההכנות לחתונה לעוד שנה. עדיף שיעשה את המהפך בחייו ביישוב הדעת. הבחור  התגייר כדת וכדין, מתוך רצון עז לחסות תחת צילה של היהדות.

היא חיכתה לו ברצון, כי הוא היה בחור איכותי. בזמן התהליך הזה אף היא נכנסה ללמוד יהדות, והתקדמה.

כשהגיע הזמן ליצור שוב קשר, שאלה אותו על תאריך לחתונה. הוא ענה לה תשובה לה לא ציפתה. תשובתו אכזבה והפתיעה אותה גם יחד.  

"אני חייב לך המון על המהפך בחיי, אבל אני מרגיש שאני לא מסוגל להתחתן עם בחורה שרצתה להתחתן עם גוי".

לא שמעתי באמת מה היה בסופו של דבר. אולי חזר בו, וזכו שניהם להקים בית נאמן בישראל, או שנשאר בסירובו. אם הוא צודק או לא, אני לא יודעת.

מה שברור, שהוא דבק כולו בתורת ה' ובעם ישראל, עד כדי כך שאין הוא יכול לסבול, ואין הוא מבין, איך בת שצמחה בעם היהודי, גם אם במשפחה חילונית, יכלה לדלג על היהדות הנפלאה והנצחית הזו. הרי האמת ברורה כל כך...