תשובה לאביב גפן: זו הדרך שבה תוכל למצוא את אשר בקשה נפשך

אביב, נגעת בנקודה כואבת. השנאה היא נקודה כואבת מאוד. ואתה צודק. אי אפשר להמשיך עם השנאה הזו ורק אהבת חינם היא זו שתנצח!

ומה זאת אהבה?

אהבה היא להרגיש את השני. להיות אכפתי לשני. לרצות שיהיה לו טוב. שיהיה שמח. לעשות כל מה שאני יכול כדי לגרום לו לעונג. לשמחה. להביא ליחסי אמון. אמון בקשר שלי איתו. אמון בקשר שלו איתי. ביטחון ברגש שלי כלפיו ושלו כלפי. ביטחון הוא האמון כפי שהוא בא לידי ביטוי מעשי.

אז רק תדע לך שאני לא מאשימה אותך!

וגם אתה אל תאשים את עצמך, ואל תרשה לאף אחד להאשים אותך.

ה', זה שאתה לא מאמין בו ולא מרגיש אותו, הוא שדאג לכך שתיוולד בתקופה הזו, להורים שלך, ייתן לך כישרונות מסוימים, יחונן אותך ביכולות מסוימות אותן אתה מגלה תוך כדי מסע חייך, יפגיש אותך עם אנשים מסוימים, יעמיד אותך בסיטואציות מסוימות – וכל זה כדי שאתה תגלה את עצמך!

אתה יודע למה העולם נקרא עולם?

עולם מלשון נעלם.

כי יש משהו שנעלם מעינינו, והוא ה' יתברך.

אם אני רואה מחשב שיכול לבצע משימות מורכבות – אני מבינה שמישהו סידר אותו. מישהו הרכיב אותו. מישהו בנה אותו. הייתה לו מטרה. לכלי הזה יש תכלית.

כך גם אם יש עולם מסודר כל כך – אני מבינה שיש מסדר.

כך גם ה' ברא את כל העולם וכל מה שיש בו.

אבל הוא נעלם מעיני הבשריות.

אני יכולה להכיר אותו רק מתוך מה שהוא עושה בעולם.

ודווקא עכשיו, כשהקורונה משגעת את כל העולם וכל הרופאים עומדים חסרי אונים מול הקורונה והמוטציות שלה, ולא מבינים איך הן מתנהגות, כי הווירוס לא מתנהג כמו כל מה שהיה ידוע עד כה... אז ה' רוצה להראות לנו שהוא שולט על הכל. לא צריך מבול. מספיק ווירוס קטן. ועם וירוס קטן הוא יכול לשבש את כל העולם.

ממש כמו במצרים, שה' היכה אותם עם 10 מכות, וכל החרטומים והקוסמים עמדו חסרי אונים ולא יכלו לדם, לצפרדע, לכנים, לערוב, לדבר, לשחין, לברד, לארבה, לחושך ולמכת בכורות. גם החרטומים והקוסמים של מצרים היו בטוחים שהם מנהלים את כל העולם כולו – אבל גם הם אמרו, בדיוק כמו הרופאים והפרופסורים הגדולים בימינו – אנחנו לא יודעים איך הווירוס הזה מתנהג? מה ההשלכות שלו? איך מטפלים בו?

ולמה ה' נתן להם את עשר המכות?

אמנם גם כדי להעניש אותם, מידה כנגד מידה. מה שהם עשו לנו - בזה הם לקו. אבל חז"ל הקדושים אמרו שהוא גם רצה ללמד את המצרים ואותנו... הוא רצה ללמד את המצרים, ולנו הוא רצה לעשות סמינר, ולהראות שהוא מצוי, שהוא שולט בדומם, בצומח בחי ובמדבר ושהוא משגיח על כל אחד ואחד.

והם הרגישו אותו טוב טוב! מכל הצדדים הם הרגישו אותו. בכל התנהלות חיים הם חשו אותו והבינו שיש אצבע אלוקים!

וגם אנחנו מתחילים, לצערי, להרגיש.

50 נפטרים ביום!

זה פוגע במבוגרים. בצעירים. אף אחד לא יודע אם ח"ו זה יעבור עליו - איך זה יעבור...

האדם נקרא בלשון חז"ל "עולם קטן". כי כל מה שיש בעולם הגדול יש גם באדם. זה מדרש ארוך ולא אביא אותו כאן. אבל אם בעולם הגדול, מי שנעלם הוא ד' יתברך – מי נעלם ב"עולם הקטן"?

האדם עצמו!

האדם עצמו, כלומר, העיקר שבאדם, טמון עמוק עמוק בתוכו והוא עטוף עם שכבות. ממש כמו שכבות של בצל שמסתירות אותו מעצמו. שכבות שמורכבות ממה שאדם רואה. ממה שהוא שומע. ממה שהוא מריח. ממה שהוא טועם וחש.

ותפקידו הוא למצוא את עצמו. מי הוא באמת? מה תכלית חייו?

כדי לעשות זאת, עליו לפעמים להסיר את כל השכבות הללו שהלבישו עליו מושגים, תובנות, וידיעות – שהרבה פעמים הן ידיעות שקריות, מושגים מעוותים, תובנות מוזרות. כאלו שמסתירות לו את האמת. מסתירות לו את עצמו מעצמו.

העצמו זה משהו שהאדם צריך "ללדת מתוך עצמו". אם זה נסתר ממנו – קל וחומר שזה נסתר מעיני כל אדם אחר.

אמרת שאתה לא מרגיש את ה'. שאתה רוצה להרגיש אותו!

נפלא!

ממש התרגשתי לשמוע את זה.

כמו שאמר דוד המלך, "צמאה נפשי לאלוקים לק-ל חי מתי אבוא ואראה פני אלוקים". גם דוד המלך מבקש ומתחנן להרגיש את ה', להרגיש שד' פונה אליו, מאיר אליו פנים.

אבל יש לי שאלה לשאול אותך: ה' מרגיש אותך?

גם ה' רוצה להרגיש אותך!

ה' רוצה אותך!

הוא מדבר אליך כל הזמן דרך המציאות.

וכיוון שהמציאות שאתה מכיר היא רק דרך החושים, אז הוא דואג להראות לך דברים. הוא דואג להשמיע לך דברים - החל מהרוח הלוחשת, מהמיית הגלים, מזמרת הציפורים. נותן לך להריח דברים. גורם ללבך להרטיט. לפרוט בנימים עדינים.

הנשמה שלך, ששואפת לאמת, שומעת. רואה. מריחה. טועמת. מתרגשת. מתפעלת.

תדע לך שה' נלחם על הנשמה שלך.

הוא רוצה שתגיע אליו.

הוא רוצה שתכיר אותו.

אני לא יודעת אם פתחת פעם סידור וראית איך מתחילה תפילת שמונה עשרה...

בברכת האבות כתוב כך: ברוך אתה ד' אלוקינו ואלוקי אבותינו, אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב וגו'.

למה כתבו כך, ולא כתבו אלוקי אברהם יצחק ויעקב? מה זה בא ללמדנו, שכתוב בכל אחד "אלוקי"?

ובכן, אביב, האלוקים הוא גדול כל כך שאנחנו, בשכל המוגבל שלנו ובתפיסה המוגבלת שלנו, לא יכולים לעמוד על מהותו. אבל כל אחד צריך לחפש את המסלול הייחודי שלו איך להגיע אל ה'.

אברהם אבינו חיפש במסלול שלו.

יצחק אבינו חיפש במסלול אחר לגמרי.

גם יעקב אבינו סלל לו מסלול משלו.

הדרך שלך, אביב, היא מיוחדת לך בלבד!

היא לא תואמת לאף אחד מבני דורך, כי לאף אחד אחר לא היו נסיבות חייך המיוחדות, כישוריך, יכולותיך, כישלונותיך, שטויותיך, הדברים הטובים שעשית...

היא לא תואמת לאף אחד מדורות קודמים, כי הם בכלל חיו בנסיבות חיים שונות לגמרי.

היא לא תתאים לאף אחד בעתיד, כי אז יהיו נסיבות חיים שונות. ויהיו הורים אחרים, ומציאות אחרת.

העולם יהיה שונה.

המושגים היו שונים.

רק פעם אחת בששת אלפים שנה שהעולם יהיה קיים יש אביב גפן אחד יחיד ומיוחד.

וה' רוצה את אותו אביב.

ה' רוצה שאביב יבחר בו!

שאביב יכיר אותו!

שאביב יאהב אותו!

הוא מחכה לכך כדי להשפיע עליך את מלוא שפע אהבתו.

ואני בטוחה שהרצון הטהור שלך לרצות להביא לאיחוד בין כל חלקי העם רצוי מאוד בשמים.

אמנם נכון, ה' בחר להוריד אותך למקום שבו לא היית חשוף לידע של מי העם שלך, מה הנכסים הרוחניים והתרבותיים שלו, מי היו גדוליו, מנהיגיו, מהי תכליתו, למה הוא נשאר בעולם כעם בעוד יתר העמים שפעלו בזירת ההיסטוריה נעלמו ואינם... אבל ה' בחר להוריד אותך, כביכול ערום מכל הנכסים העצומים הללו, כי הוא ידע שיש לך את הכוחות לצמוח מתוך ה"אין כלום", מתוך הריקנות, מתוך הבדידות - ולבחור להאמין בו!

הוא מאמין בך!

הוא יודע איזה כוחות הוא נטע בך והוא מאמין ביכולותיך.

רק את הרצון לשאוף להגיע לכך הוא נתן לך שתבחר.

הוא רוצה לראות אם תבחר להאמין בו.

אם תבחר לא בגלל שכך חנכו אותך.

אם תבחר בו אף על פי שכרגע אין לך שום ידע.

תבחר בו כי אתה רוצה אותו.

אין לך מושג כמה זה חשוב בשמים.

אבל את המסלול אליו – אתה צריך לחרוץ לבד.

אתה הוא שצריך לעדר, לסקל ולחרוש. אתה צריך לבנות לבד את המסלול. אבל אתה לא צריך לבנות את כל הדרך ממך עד אליו...

כשתתחיל – תגלה שיש דרך סלולה.

זו דרך המלך! וגם בה יש אתגרים.

כי ככל שאדם חי - הוא הולך בדרך לשם, לפגישה עם ד' יתברך.

* * *

כדאי שתראה את עצמך לא כיצור חד פעמי חולף, אלא כבעל זיכרון של 3300 שנה.

כאחד שיצא ממצרים, שהלך במדבר במשך 40 שנה, שנכנס לארץ ישראל והיה בתקופת השופטים, שהיה בבית המקדש הראשון, שיצא לגלות בבל, שהיה בתקופת בית המקדש השני, שיצא לגלות הארוכה בה אנחנו עדין מתגלגלים. שחווה את גירוש ספרד, את מסעות הצלב, את עלילות הדם, את הפוגרומים, את השואה – ועדיין לא שכח שהוא יהודי!

רק כאשר תישא את כל הזיכרון הזה על גבך, ותשאל את עצמך איך אתה משתלב בכל הסיפור הזה, אולי אז יהיה לך קנה מידה אמיתי יותר להבין מי אתה, ואיך אתה יכול לתת לה' להרגיש אותך .

אני בטוחה שתמצא את שבקשה נפשך.