מה אתם כולכם מבינים, שאני לא?!

הוא עצוב.

הוא מתבונן בזוגות שעוברים ברחוב, ולא מבין.

איך הם מחייכים?

איך הם מבינים?

אם אף אחד לא מבין אותו, והוא לא מבין אף אחד, אז אין סיכוי שהם מבינים זה את זו!

כבר שנים הוא מסתובב בעולם הזה עם מועקה רצינית מאוד שם, בחדרי הלב.

בהתחלה הכל היה יפה. שניהם מחייכים, שניהם בורקים מאושר של תמימות. חתן צעיר עם הרבה חלומות ודמיונות על המשפחה לתפארת שהוא עומד להקים. תמים...

אבל אז קרה משהו, והוא לא הבין. הוא לא זוכר אפילו את הנושא, אבל התחושה המעיקה מהוויכוח ההוא חלחלה לאיטה ואט אט התחזקה וקבעה אצלו בלב מקום של כבוד. היום היא עדיין כאן, רק יותר גדולה. הרבה יותר.

בתחילה חשב שאולי הבעיה היא בו.

הוא ניסה, באמת שניסה.

להבין, להגדיר, למסגר את הבעיה, להתנהל בהגיון כלשהו.

זה לא הלך. היא לא הבינה, הוא כבר היה מותש.

הוא פתח את העיניים מסביבו, ובירר. מה אתם כולכם שם בחוץ מבינים שאני לא?

זה באמת תהומי כל כך, ההבדל בין גברים לנשים?

אבל אז הוא גילה שגם החברים לא מבינים אותו. "מה הבעיה שלך?", הם אמרו לו. "ככה זה!", קבעו בנחרצות. "אתה לא צריך להבין אותה. אתה רק צריך לשתוק, לשתוק, ושוב לשתוק. רוצה שלום בית? תוותר! אל תצפה לתמורה!".

"אבל אני רוצה קשר אמיתי! רוצה חיבור!", הוא לא יכל יותר. השתולל, כעס, התפוצץ מתסכול וזעם.

אבל אז לפתע הוא לא הבין.

למה אני כועס כל כך? מה בדיוק מציק לי? מי החליט שאני צריך להבין? למה אני רוצה להכניס בכוח את החיים שלנו למסגרת?

אז הוא ניגש אליה, ופשוט אמר לה: "אני לא מבין, אבל אני מכבד. חיפשתי וגיליתי שאף אחד לא מבין את אף אחד באמת. אבל עדיין אני פשוט רוצה שיקבלו אותי כמו שאני. שיכבדו אותי גם אם הם לא מבינים. ופתאום חשבתי עליך והבנתי שטעיתי. אני מכבד אותך. את יכולה להרגיש ולחשוב מה שאת רוצה, גם אם אני לא מבין. זה בסדר".

ואז הם בכו. שניהם מחייכים, שניהם עם דמעות, בורקים מאושר של שלמות.

הם דיברו, סיפרו, קיבלו זה את זו, התעניינו באמת. לא בהכרח הבינו, אבל ניסו להכיר.

מי את? מה את חווה?

מי אתה? איך אתה מרגיש?

ההיגיון היה שונה כל כך, אבל הם לא נבהלו.

כל אחד במקום השני היה חווה את העולם אחרת, אבל זה היה מסקרן ומרתק להכיר וללמוד על עוד חוויות.

הם התחילו לחיות!

הם רוצים בכל מאודם לספר לכם על זה.

הורים לילדים, זוגות, חברים, מורים ותלמידים, אנא! כבדו בלי להבין. אל תכניסו את העולם למסגרת של מה שאתם חושבים שנכון להרגיש. אנחנו מזמן כבר לא כלום מבינים בעולם הזה על אף אחד.

אבל אנחנו יודעים להכיר את השונה. לומדים לכבד. וזה כיף, אף על פי שלא מבינים.

בעצם, היי! הנה הבנו הכל. אנחנו שונים. איזה כיף להבין את זה!

עכשיו נוכל להתחיל לקשור את הקשר. עכשיו ניצור כאן בית של כבוד הדדי. בית של הכלה, הקשבה, וכן כן, גם הבנה...

פינחס הירש הוא יועץ זוגי M.F.C. pini41133@gmail.com