אז איפה כדאי לעשות טיפול שורש לנפש?

אחת השאלות הגדולות של אנשים שפונים לעזרה היא: איך אני יודעת שהשיטה הזו תפתור את הבעיה מהשורש?

חתיכת שאלה. באמת.

בעולם הטיפול, האימון והייעוץ יש כל כך הרבה שיטות, שכולנו איבדנו את הראש לגמרי: מה הטוב ביותר? מה השיטה שמדויקת לי? לבעיה שלי?

ובכן, אין תשובה אחת, משום שגם באותה שיטה יש הבדל בין נשות המקצוע: יש מי שתעשה עבודה שתתמקד בפרקטי, במידי, ויש מי שתעשה עבודה עמוקה יותר, אך פחות נראית לעין, ודאי בטווח הקצר.

יש גם בעיות שלא ניתן לפתור, אלא ללמוד לחיות איתן הכי טוב שאפשר.

הקושי הגדול הוא דווקא הלחץ של הלקוחות, אלו שבאים עם קושי ומבקשים מענה, אבל שיהיה מהיר, וקל, וזול, ושיעשה את השינוי מהשורש, מעתה ועד עולם, ותודה רבה.

הם רוצים שינוי מידי, נראה לעין. הבעל, שלרוב הוא גם זה שמרגיש שהוא משלם מכיסו, רוצה לראות ש"הטיפול עובד".

וכולם לוחצים.

אם אמא או אבא משלמים, אז הם גם נושפים בעורף. נו, מתי כבר נראה את השינוי?

ואז אשת המקצוע צריכה לקבל החלטה איך לעבוד עם הלקוחה שלה, כשמסביב יש מי שמחכים לראות תוצאות אתמול.

אני מרגישה את זה בצורה חזקה מאד, דווקא משום שבדרכי המקצועית למדתי כל שיטה בפני עצמה, בלי לערבב כמה שיטות ובלי לקצר את הדרך (בניגוד לאי אלו מקומות שמלמדים 8 שיטות בשנת לימודים אחת), כך שכל שיטה למדתי, יישמתי והפכתי למומחית בה, ורק אז פניתי ללמוד את השיטה הבאה, והבחנתי בהבדלים ביניהם. וכשאני מול לקוחה - אני צריכה להחליט מה הדרך המרכזית איתה אני אעבוד (כשברור שתמיד אני משלבת שיטות וכלים נוספים).

למשל, שיטת האימון האישי, שהיא הבסיס לגישה שלי לחיים, לאנשים, לראיית האדם והנפש, אהובה עלי מאד, גם בזכות ה"אני מאמין" שעומד בבסיסה, וגם בזכות העובדה שבכל פגישה, כמעט, ניתן לראות שינוי ממשי, ממש כמו תנועה על ציר מסודר וברור.

זהו יתרון ענק, וכיף גדול לראות שינויים מהירים והתקדמות אמיתית.

לעומת זאת, עם כל הערכתי הכנה לשיטת האימון, שכאמור, היא הבסיס שלי, היא לא מתאימה לעבודה טיפולית באתגרים מורכבים מאד, וזו הסיבה שפניתי ללמוד שיטות טיפול שמגיעות אל מעמקי האדם.

אולם בשיטות אלו התהליך הרבה יותר איטי, הרבה יותר עמוק, והשינוי גם לא נראה בעין בטווח המידי.

ואז חלק מלקוחותי מאבדים סבלנות. ולפעמים, גם אני.

כיוון שכל האפשרויות בידי, לא פעם אני תוהה, מה הדרך הנכונה כרגע, לאישה שמולי, כשאני מנסה לנקות את כל ה"רעשים" מסביב: של הבעל, של ההורים, של הרב שהפנה לתהליך, של החתונה הקרבה שלוחצת, של התקציב המוגבל.

כן, אני מבינה את הלקוחות שלי היטב.

גם אני רוצה תוצאות, ואתמול, ודאי וודאי כשאני מגיעה עם כאב עמוק שאני כבר לא יכולה איתו יותר ורק רוצה לשחרר אותו, אבל כאשת מקצוע אני יודעת שהמהירות, במקרה הזה, היא מהשטן.

בנוסף, אני לא מאמינה בשיטות של זבנג וגמרנו (ויש שיטות כאלו). כי כבני אדם, אנחנו מורכבים יותר ממשהו אחד, ואנחנו צריכים זמן עיבוד, הבשלה וקבלה.

לא מזמן הגיעה אישה עם מקרה די חריג (ותאמינו לי, שעד שאני אומרת על מקרה שהוא חריג, הוא באמת באמת כזה), שכבר נסחב כמה שנים. היא הגיעה עייפה, כואבת, ומידי פעם נתקפה ברעד בלתי נשלט, רגע לפני התקף חרדה.

המקרה באמת מורכב. ההשלכות שלו עשויות להיות קשות ממש. היא בכתה את נשמתה בזמן שסיפרה סודות שטמונים בנבכי לבה, שאין איש בעולם יודע אותם מלבדה, וכעת, גם אני.

היה לי ברור שהיא במצוקה גדולה, ולבי יצא אליה, אבל ידעתי באותה המידה שכל ההתפרצות בגינה היא הגיעה אלי הוא רק קצה הקרחון, כשבפועל מה שהביא אותה לשם היא מצוקה רבת שנים, שהיא אפילו לא יודעת שהיא קיימת.

בטכניקות מידיות הרגעתי את המצוקה, אבל ידעתי שזה לא יחזיק מעמד מעבר לזמן מה, ובמקביל תהיתי מאיפה להתחיל את העבודה איתה. בסוף החלטתי להתחיל עם הדחוף, לטפל במשבר הנראה לעין, להחזיר לה את שלוות נפשה, ואחרי זה להעמיק אל השורש שהביא אותה למציאות בלתי אפשרית כזו.

כמה זמן ייארך הטיפול הזה?

הרבה זמן.

כמה זה הרבה?

תלוי ביחס למה.

אם מדובר בקושי שהתחיל כבר לפני עשרים שנה (והיא רק לא זיהתה שמדובר בקושי, וברחה ממנו כל הזמן) אז גם שנתיים זה לא הרבה זמן, אלא שב"ה לא זכור לי שאי פעם הייתה אצלי מישהי בתהליך של שנתיים.

אם מדובר בקושי שמחריב את עולמה ואת חיי משפחתה, אז כל דבר, כל דבר, שיכול לעזור לה לצאת משם, ראוי, והזמן הוא לא פקטור בכלל.

וכבר במפגש הרביעי, כשהיא חוותה הקלה גדולה, חזרה לנשום, עם הרבה פחות התקפי חרדה והרבה יותר יכולת להכיל את הכאב, היא שאלה בהתנצלות: "בעלי שואל עוד כמה מפגשים זה ייקח. את יודעת... הוא אברך כולל והוא חושב שאני סתם מגזימה".

ואני? אני נשמתי. יודעת שזה לא אישי. יודעת שהוא גם לא יודע את כל האמת, כי היא לא גילתה לו אותה. יודעת שאין לו שמץ של מושג עם מה אשתו מתמודדת, ומה יקרה אם היא לא תטופל מידית.

ומהמקום המבין החזרתי אליה את השאלה, שאלתי מה דעתה ומה היא רוצה שיקרה בתהליך שלה. והיא חייכה. "כן, אני יודעת שהגעתי מאוחר. אני לא זזה מפה עד שהכל פתור". והיא פירטה מה הכוונה "פתור" מבחינתה.

ובעלה? בעלה ירגיש את השינוי בעוד כמה מפגשים, והוא בעצמו כבר לא ירצה שהיא תפסיק.

הסיפור הזה הזכיר לי שלפני כשבועיים הייתי בדילמה קשה. עברתי טיפול שיניים מורכב (שתלים וכו'), ועל הדרך התגלו 2 טיפולי שורש שתהיתי באיזו מרפאה לטפל בהם. ולמה?

כי כל השנים עשיתי את טיפולים במסגרת קופת חולים, אבל כשהגיעו השתלים – לא לקחתי סיכון והלכתי לרופא פרטי. ביקשתי הצעת מחיר ונבהלתי מהעלות המטורפת. פניתי לקבל הצעת מחיר נוספת במקום אחר. ההצעה הייתה זולה בכמה אלפים, אבל השירות לא התקרב למה שזכיתי לו אצל הרופא הראשון, וגם הניקיון והסטריליות היו בפער משמעותי. אין ספק שהיקר היה נקי פי מיליון.

מרוב שנבהלתי מהעלות, שהגיעה כמעט ל-30,000 ₪, הפסקתי את הבדיקה וצללתי חזרה אל חיי העמוסים.

דווקא בזמן הקורונה, כשהכאבים חזרו, הבנתי שאין מנוס ואני צריכה לקבל החלטה. עוד בירור ועוד המלצה, והבנתי שלא תהיה ברירה, והרופא הפרטי (והיקר) יהיה השליח שלי. הרמתי טלפון וקבעתי תור לשתלים.

עם יד על הלב, רעדתי ממש מהטיפול וגם מההתחייבות על הסכום המטורף, שלא היה לי באופן זמין. יחד עם זה, הבנתי שאי אפשר לדחות את הקץ, ופשוט אמרתי להקב"ה שאני מבינה שזה צו השעה, שהוא זה שנתן לי את השיניים והוא זה שגם יצר פתרון ומענה ושעלי לסמוך על רופא השיניים בפן המקצועי, ולכן אני מוסרת בידיו את העניין הכספי ומבקשת שרופא השיניים שבחרתי יהיה שליח טוב ויעשה שליחותו נאמנה.

הטיפול עבר בשלום, השירות היה מושלם, ואז הייתי צריכה לקבל את ההחלטה השנייה: האם לעשות את 2 טיפולי השורש גם במרפאה הזו, כשהפער הוא של אלפי שקלים לטיפול שורש אחד, או לחזור למרפאה הציבורית.

באותה תקופה בעלי עבר בעצמו כמה טיפולים במרפאה הציבורית, והרופא, שהוא גם מנהל מרפאה במקום אחר, פישל בגדול, וטיפל בו ברשלנות של ממש.

שוב חשבתי על העניין הכספי: 2,500 ₪ (בערך) לעומת 10,000 ₪. פער משמעותי.

אחרי שהתהפכתי עם ההחלטה הזו החלטתי שאני לא יכולה לחזור למרפאה הציבורית, וקבעתי תור. ברגע של גילוי לב שאלתי את הפקידה איך יכול להיות פער כזה גדול במחיר בטיפול שורש. מילא שתלים, אבל טיפול שורש?

והיא ענתה מה שענתה, אבל משהו אחד קנה אותי: הזמן שיש לרופא שיניים במרפאה ציבורית לטיפול שורש קצוב. יש לו מספר לקוחות מסוים שהוא צריך לקבל, והוא יתקתק את הטיפול. אבל אצלנו, טיפול שורש יכול לקחת גם שעה.

והיא צדקה.

הרופא ניקה את השורשים שוב ושוב, והרגשתי שכל היום עומד לרשותו בשבילי.

כשנדרשתי לשלם, עשיתי זאת בלב שלם.

אין לי מושג מה הוא עשה, אלו חומרים הוא הכניס והאם הוא עבד עלי או לא. ברגע שהחלטתי שאני סומכת עליו כאיש מקצוע – הורדתי מעצמי את האחריות לאיכות הטיפול, ושחררתי.

ובזמן ששכבתי על הכסא, ערנית מאד לנעשה בתוך החדר, חשבתי כמה הסיטואציה הזו מקבילה לחדר הטיפול שלי, אליו נכנסות נשים שלא מבינות במקצוע הזה, שמות טבין ותקילין על השולחן מבלי לדעת מה האיכות, כמה זמן זה ייקח, האם זה יצליח, באלו שיטות אני עובדת והאם אפשר לסמוך עלי, ולמה לא ללכת למישהי אחרת, אולי אפילו זולה יותר.

זה אותו הדבר בדיוק, ואולי אפילו מורכב יותר, כי אצלי אין אפשרות לעשות צילום כדי לראות מה נעשה, איך נעשה, ומה קורה בפנים.

אז איך אני יודעת באיזה רופא לבחור?

מבררת, מבקשת המלצות, מגיעה לראות את המקום ולדבר איתו, מתפללת לה' שייתן לי את התבונה לבחור נכון, ומהרגע שבחרתי, אני משחררת.

כי כשמדובר בשורשים שלנו, אין מקום למשחקים.

שורשים הם הבסיס שלנו. עליהם עומד הכל.

ושם אני לא מתפשרת.

איתך, בטיפול שורש.

דבורי וקשטוק היא מייסדת ומנהלת "מרכז סוויטש" לשינוי. לפרטים נוספים אודות דבורי, לחצו כאן.