ואתה בחרת לברוח, במקום להתמודד וללמוד מהי זוגיות איכותית

לבעלי לשעבר,

נישאנו לפני קרוב ל-20 שנה, לאחר היכרות קצרה מאוד, פשוט כי שנינו הרגשנו חיבור כל כך חזק, והיה ברור לשנינו שאנחנו זוג משמים...

התחלנו את חיינו מתוך אהבה חזקה מאוד ומטרה ברורה.

אתה למדת תורה ואני עבדתי קשה. התפללתי שתגדל לתלמיד חכם ושתהיה לנו פרנסה טובה.

בתור אישיות עם הרבה אחראיות, נטלתי על עצמי כמעט הכל בבית; לך זה הסתדר מאוד, כי גדלת עם אבא "שקוף" ואמא שהכל בכל מוטל עליה, ובעצם, לא ראית מעולם נשיאה בעול מהי.

אלא שעם התפתחות המשפחה והכבדת העול, הרגשתי יותר ויותר כמה אני לבד במערכה, וזה פשוט שבר אותי... סבלתי בשקט, וניסיתי בעדינות למשוך אותך לכיוון ההגה של המשפחה שהקמנו יחד - לצערי, ללא הצלחה.

אני מודעת היטב שלשנינו היה קושי גדול בתקשורת, מטען שלקחנו לביתנו עוד מילדותנו, וזה ממש לא עזר לנו להתגבר על קשיי הזוגיות היקרה שלנו.

כשבכל זאת הצלחתי להתגבר על עצמי ולשתף אותך בקשיים שאני חווה לצדך, למרות אהבתי אליך, המצב רק החמיר והסתגרת בעצמך ימים ושבועות.

השקט שלך שיתק אותי, הפחיד אותי וגרם לי להבין היטב שעדיף לי לסבול בשקט כדי להימנע ממשבר רציני יותר.

ידעתי בברור שאין זה רוע, אלא שאתה חוזר על התנהגותו הקשה של אביך, והבנתי ללבך. אך המודעות הזו לא פתרה את הקושי.

גם פינוקים קיבלתי ממך בצמצום רב. כך, את יום הנישואין שלנו בחרת לציין רק לאחר עשר שנים (!), מה שגרם לי להבין שאינני יקרה ללבך.

במעט המקרים שהיה בינינו קונפליקט, נאלצתי להיות המוותרת הבלעדית.

למרות הקשיים, החלטתי שאני מסתפקת במועט. ובזה הורגלתי היטב אצל הורי, כי במשפחות גדולות לא מתפנקים ומתמודדים עם מה שיש.

ההערכה שלי אליך ירדה (רק בלב, לא בזלזול חיצוני), וזה רק גרם לי לסבול יותר, כי רציתי כל כך להרגיש שיש לי כתף, רציתי כל כך להמשיך להעריץ אותך.

אז חיכיתי בסבלנות, חיכיתי שהחיים יקדמו אותך ויעזרו לך לפרוח.

אין לי טענות על אף אחד, כי כל מה שעברנו הוא חלק ממסלול שתוכנן לך ולי במדויק ממש. וכמה מרגיע שאבינו שבשמים הוא זה שתכנן את הכל.

למרות הקשיים, אהבנו אחד את השני, כי "על כל פשעים תכסה אהבה", ושלום יחסי שרר בביתנו.

נולדו לנו שני ילדים מתוקים, ובינתיים, חיזקת אותי באהבתך.

גיליתי, בזכותך, מה זה ביטחון עצמי, וגם התקדמתי בעבודה בזכות הביטחון שנתת לי במתנה.

השינוי הזה הצמיח בחורה שונה, שילוב של עדינות ועוצמה.

האופי הניהולי והעוצמתי היה כבוי כל השנים, ולאט לאט קם לתחייה.

כמה אני צריכה להודות לה'! תודה, אבא שבשמים, על משפחתי הברוכה ועל הורים עוצמתיים, פשוט אימפריה!

בעקבות הפריחה שלי, כנראה שהרגשת קצת נדחק הצידה, וזה הקשה עליך מאוד. לא הצלחתי להבין את זה, ואתה המשכת לכאוב.

במבט לאחור, כנראה שהעובדה שתפסתי את ההגה איימה עליך, אך לא יכולתי לתת לספינה לשוטט לבד...

אני מודה שבתוכי חשבתי שאני חכמה יותר ממך, וזה גרם לי לסבל רב, כי רציתי תמיד בעל חזק וחכם יותר ממני. אך כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם. הרגשת את מה שבלבי, וזה כאב לך לא פחות, אולי יותר.

היום אני מבינה שזו הייתה גאווה בלבד, והייתי צריכה להקטין עצמי, כמו שהקב"ה אמר לירח: אם יש לך קושי עם גודלה של השמש, לכי והקטיני עצמך.

השנים חלפו, ועבודתי הוכבדה עלי יותר ויותר. התווספה לה עוד תינוקת טהורה, ברוך ה'.

ואני רציתי כל כך שתמשיך בלימוד התורה שאתה אוהב כל כך ושאני מעריצה כל כך.

להפתעתי, הקב"ה הכניס אותי לתחום העסקים.

בשבילי זו היתה ההזדמנות להביא פרנסה מכובדת בלי לחזור מותשת יום יום, וגם לזכות בכך שתמשיך ללמוד תורה מתוך רוגע.

בהיותי עובדת עצמאית, הרגשת עוד יותר שנדחקת הצידה, אך באמת באמת ללא שום רצון או כוונה לכך מצדי.

באמת ובתמים האמנתי שהקב"ה מוביל אותי.

שמחתי מאוד על שזכיתי באפשרות להתמסר לך ולילדינו בלי לפגוע ביכולת שלך לגדול בתורה.

לא רציתי לתפוס את מקומך, רק לעזור, אבל לא תפסת את ההגה! לא לקחת על עצמך את עול המשפחה!

והבדידות שלי בזוגיות רק גדלה... וההערכה שלי אליך לא השתפרה.

היצר הרע הצליח להיכנס חזק בינינו, וסיפר לך כמה אתה סובל ממני, כי אני רומסת אותך, מזלזלת בך ולא מכבדת אותך. הוא שכח להזכיר לך כמה ניסיתי וחיכיתי שתתפוס את ההגה.

ואתה בחרת לברוח, במקום להתמודד וללמוד מהי זוגיות איכותית.

בהתחלה, הסכמת לעצתו של היצר הרע לברוח להרצאות יהדות עד מאוחר בלילה. אח"כ זה היה רק "נייע'ס"... וההתמכרות לאינטרנט המתועב לא איחרה לבוא.

הפכת לאלים כלפי. נכון, לא פיזית, אלא נפשית. הזנחת אותי לגמרי. נעלמת בלילות, וביום דיברת איתי קשות והענשת אותי על שטויות.

אפילו הילדים רצו "שנחליף אבא"...

החיים בביתנו הקט הפכו לסיוט.

פחדתי ממך פחד נורא.

ואז, דווקא מתוך הקושי העצום שחוויתי על ידי לא אחר מאשר אתה, בעלי, ביקשתי עזרה, והבנתי שאני זו שנותנת לך להתעלל בי.

אט אט עברתי שינוי אמיתי ופנימי, ולמדתי לכבד את עצמי ולא רק את כל הסובבים אותי. למדתי גם לסלוח לעצמי לפעמים.

לא חשבתי על אפשרות של גירושין, פשוט כי הייתי קשורה אליך, וגם לא רציתי להכאיב לילדים שלנו. לא רציתי להחריב את המשפחה שהקמנו יחד.

פשוט לא רציתי... ממש ממש לא...

תמיד זכרתי כמה הרגשנו חזק שאנחנו מיועדים זה לזו.

ניסיתי הרבה דרכים, רבנים, יועצים.

לצערי, לא הצלחתי לחבר אשת נעורים עם דודה.

עשיתי גם הרבה טעויות, לא כי רציתי אלא כי לא הייתי מנוסה בהליכי "פרודים".

אחרי שנים, גם אתה ניסית למנוע את הגירושין, אך משום מה המשכת לדבר ולהתנהג אלי קשות, שכחת שאני כבר לא אותה אישה, שכחת שגדלתי בזכותך, ושלמדתי שאני בת מלך שראויה לכבוד ולהתחשבות.

כי בעצם, השנים הללו הצמיחו בי המון כוחות, תובנות וחכמת חיים, ולמרות הכאב, אני מודה לך על שעזרת לי לגדול.

אפילו הפחד ממך נעלם לחלוטין!

חשוב לי שתדע,

אין בי ולא היתה בי שנאה כלפיך. באמת ובתמים הבנתי ללבך וריחמתי על שלא זכית לדעת מהו בעל לאישה ומהו אבא. רציתי כל כך שתרצה ללמוד (כי בשלב מסוים מוכרחים לקרצף את מטעני הילדות וההורים), אבל לא הצלחתי לגרום לך לרצות בזה..

השתדלתי לזכור שכל מה שפגעת בי, מאת אבי שבשמים זה הגיע, ובעצם "ה' אמר לו קלל"...

חשוב לי שתדע גם, שאני באמת לא מרגישה טובה וחכמה יותר ממך, רק כי אני "אשת עסקים". ממש לא. הבל הבלים הכל הבל, גם כשאני מרוויחה סכומים יפים, ברור לי שהכל מאת ה', ואנוכי עפר ואפר...

הפוך ממש, לא אשכח לעולם את גבורתך ואומץ לבך כשזרקת את האינטרנט מחייך מיום למחרת, עבדת בחריצות שאין כדוגמתה עד שסיימת תואר בהצטיינות, הפכת למחנך מוערך שכל תלמידיו אוהבים כל כך.

היום, גם אני מעריכה אותך מאוד, ובטוחה שאתה חכם הרבה יותר ממה שחשבתי.

אין לי ספק שתצליח בהמשך חייך.

ראיתי, תמכתי והערכתי, אך לא הצלחתי שוב להרגיש קרבה כלשהי אליך. האמת, שלא ניסית לפייס אותי, ולו במעט, על כל מה שהכאבת לי. גם כשנפגשנו בניסיון להשכין בינינו שלום, לא קיבלתי ממך ולו חיוך קטן או מבט מרוכך.

אני מעריכה מאוד את העובדה שביקשת סליחה על התנהגותך כלפי.

כשביקשתי ממך להתחשב בי, ולשאת איתי בעול המשפחה, נתקלתי בסירוב עיקש.

אני בטוחה שזה היה עוזר לי כל כך, באמת חבל...

בניצוחו של היצר הרע, שכבות המחלוקת התווספו להן אחת על השנייה, ולאחר שנים קשות, נפרדנו, לתמיד...

כמעט לתמיד, כי ילדינו עדיין כאן, תודה לה', ושנינו מחויבים להם, וכנראה שנמשיך לעבוד יחד למענם.

עכשיו אני מנסה לבנות עתיד חדש, וכנראה שגם אתה. ולפני כן, רציתי לספר לך שמחלתי וסלחתי על כל הפגיעות והטעויות שלך.

אנא, סלח לי על שלי, מיום שנישאנו ועד פרידתנו.

מאחלת לך ולי להצליח בדרכנו החדשה, למרות ועם כל הכאב.

אשת נעוריך

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.