"עד היום לא עיכלתי את גודל האסון": ראיון מטלטל ודומע עם בנימין הורגן

בנימין הורגן מתקשה לדבר. פחות משלושים יום חלפו מאז הלכה לעולמה רעייתו אסתר בצורה טראגית וכואבת ובלא שהספיק להיפרד ממנה. מחבל שארב לה ביער שעל יד היישוב טל מנשה בו התגוררה, לקח את חייה באכזריות, והותיר את בני משפחתה אבלים וכאובים. בנימין, בעלה, בורר את מילותיו. הכאב הרב ניכר בקולו. בדמע הוא אומר כי עדיין לא שב לשגרת החיים שהכיר קודם הפיגוע. "אני ובני משפחתי מנסים לאט-לאט לחזור לפעילות רגילה, אבל שגרת החיים כבר לא תחזור לעולם, את השגרה שהכרתי לאורך שלושים השנים האחרונות כבר לא אוכל לחוות", הוא אומר כשהכאב זועק מקולו.

בימים אלו, שלפני השלושים לפטירתה של אסתר, בנימין עסוק למדי. הוא נערך להקים מצבה על קברהּ ולהעלות אל חלקת העפר בו נטמנה רעייתו. שם, בין רגבי עפר הארץ שכה אהבה ושעבורם עזבה את ביתה ומולדתה בצרפת, נטמנה אסתר.

האסון קרה לפני פחות מחודש. ביום קיצי רגיל שלא בישר דבר על העתיד. "קמתי באותו בוקר כרגיל והכול היה נראה שגרתי", הוא מספר. בזיכרונו הוא שב אל הרגע שבו החלה הטרגדיה שפקדה אותו ואת משפחתו. "הלכתי לעבודה כבכל יום, ובניגוד לאנשים שאומרים כי היו להם תחושות שאיזה דבר רע עומד לקרות, במקרה שלי לא חשתי בדבר. התחלתי לדאוג רק כאשר לא הצלחתי להשיג את אסתר. צלצלתי אליה כדי לומר לה שאני בדרך חזרה מעבודתי, אולם היא לא ענתה. אבל גם זה לא הדאיג אותי יותר מדי, קורה שאנשים לא יכולים לענות לטלפון. חשבתי שנגמרה לה הסוללה או שהיא איננה יכולה לענות. אסתר היתה עובדת עם אנשים באמצעות פגישות אישיות, כך שעבודתה מנעה ממנה במקרים מסוימים לענות לשיחות".

חיפושים לאורך הלילה

בנימין שב לביתו לאחר שהחשיך. "הגעתי לפתח הבית, שם הכל היה נראה רגיל, הרכב שלה עמד בחוץ, ועדיין היא לא ענתה לשיחות הטלפון שלי. באותו רגע כבר התחלתי לחשוד שמשהו אינו כשורה". כשחרדה אופפת אותו בנימין החל לחפש את אסתר ברחבי היישוב הקטן. "תחילה פניתי לבני משפחה קרובים ושאלתי האם שמעו מאסתר. התשובות היו שליליות. בהמשך התחלתי להתעניין גם אצל חברי, אצל השכנים, שמא מי מנשותיהם ראו את אסתר. התשובות חזרו אלי בזה אחר זה והיכו אותי בחרדה: אף אחד לא ראה אותה בשעות האחרונות ואינו יודע היכן היא יכולה להימצא".

בשלב ההוא החליט בנימין לפנות למשטרה. "אז עדיין הייתי בטוח שאמצא אותה בחיים", הוא אומר. "חשבתי שהיא יצאה להליכה ונפלה בדרך, ולכן עדיין לא שבה. מאוד קיוויתי שמדובר בתאונה קלה ותו לא". כוחות המשטרה שהגיעו ליישוב פנו תחילה אל היער אליו נהגה אסתר לצאת לטייל, כשהם מוצאים כבר בשלב הראשון את מצלמת האבטחה שתיעדה את אסתר הולכת לכיוון היער, לעבר מותה הטראגי.

כיצד התוודעת לבשורה הקשה?

"ישבתי בביתי יחד עם בני משפחה וחברים, במקביל למבצע החיפושים שהתנהל בחוץ, כשאנו דרוכים ודואגים, ואז נכנסו לפתע ראש המועצה ורב היישוב. ברגע שראינו אותם בפתח, הבנו שאין בפיהם בשורות טובות. כאשר הם הודיעו את הבשורה הנוראה מכל. הבית כולו השתתק, אני ובני המשפחה ניסינו לעכל את הבשורה המרה שנפלה עלינו בהפתעה מוחלטת. באותם רגעים לא הרגשתי כאב של פרידה מבן משפחה יקר, פשוט לא עיכלתי את הבשורה. למעשה, עד היום עדיין לא עיכלתי את גודל האסון.

"החיים שחלפו מאז שונים לחלוטין ממה שהכרנו. אנו מנסים לחיות עם הבשורה הזו. אני וילדי לצד שלוש האחיות של אסתר, והוריה המבוגרים שבליל הרצח ביקשנו שלא ישמעו זאת מאף מקום אחר ושלחנו לשם את האחות שהוציאה מביתם את הטלפון כדי שלא ישמעו זאת מהתקשורת או מאנשים זרים – מנסים לעכל עדיין את הבשורה. אגב, הדבר שחששנו בעיקר הוא מהצורך ליידע את ההורים המבוגרים של אסתר. הם קיבלו את ההודעה בצורה הדרגתית, מפסיכולוגים ועובדים סוציאליים שהגיעו לביתם בליל הרצח ומסרו להם את הבשורה הקשה. כמו כולנו, גם הם קיבלו את הבשורה בתדהמה. ומיהרו מאוד לביתנו על מנת להיות ביחד ברגעים הקשים הללו".

מתי היתה השיחה האחרונה שלכם?

"שוחחנו בשעות הבוקר של יום הרצח. היתה זו שיחה שגרתית למדי. מאוחר יותר התברר לי למפרע שזו היתה השיחה האחרונה שלנו".

עם תום השבעה פרסמתם על פרויקט להנצחתה, היכן הוא עומד?

"אכן. ראשית, חשבנו על מיקום הרצח, ולכן ליד ביתנו, במקום הירצחה, אנו מתכוונים לחזק את היישוב היהודי בארץ ולהקים במקום פארק שיחזק את היישוב במקום. לשם הקמת הפארק פתחנו בפרויקט למימון המונים שכבר הגיע לכמיליון שקלים, כאשר המטרה היא להשלים את בניית המקום ולקרוא לו על שמהּ. בנוסף, יש כל מיני יוזמות מכל מיני כיוונים. אנשים פונים אלינו מכל הארץ; אנשים מקיימים ערבי לימוד לזכרה וגם יש לנו כוונה לעודד לימוד פסיכולוגיה יהודית שבה עסקה אסתר בשנותיה האחרונות, בגלל שאני מאמין מאוד באפשרות לחזק אנשים דווקא באמצעות המקורות היהודיים שלנו".

לאחרונה נעצר המחבל שרצח את אסתר. האם אתה מודאג שהוא לא יקבל את מירב העונש, או שישוחרר בעסקת שבויים עתידית?

"אני מאוד מקווה שהוא לא יראה אור יום, אך מתעל את הכאב למקום אחר לגמרי. אני יודע שיש משפחות רבות שהדבר חשוב להם במיוחד, אבל אני איני עוסק בכך, אלא בהפצת אור ואהבה. אני אשתף פעולה כמובן עם המשטרה והחוקרים, אבל משתדל לעסוק פחות בגורלו של המחבל האכזרי ואף איני מתכוון להגיע למשפט. חשוב לי מאוד שהוא נתפס בעיקר בגלל שזה ימנע ממנו מלבצע פיגועים נוספים בעתיד. ולפי מה שהבנתי מכוחות הביטחון, הוא תכנן. ומקווה מאוד שהוא לא יראה עוד אור יום".

למרות דברים אלו, בנימין מוסיף כי היה מצפה שאת המחבל יפגוש גורל אחר. "לא היה לי ספק מהרגע הראשון שהוא ייעצר. כוחות הביטחון הגיעו לטל מנשה בליל הרצח ולא עזבו עד לסוף הטוב, הם עשו זאת בצורה יעילה, והיה לי באופן אישי ברור שהוא ייתפס, אם כי קיוויתי שהוא יתנגד למעצר והאירוע יסתיים אחרת..."

"דווקא לאחר הפטירה, גיליתי את המעשים הטובים של אסתר באור אחר"

בנימין הורגן עלה כנער מצרפת. בניגוד אליו, שעלה יחד עם בני משפחתו, אסתר, רעייתו לעתיד, עלתה לארץ כנערה בת 18. לאחר מספר שנים נישאו שני העולים ובנו את ביתם. בהמשך עברו לטל מנשה. "אסתר למדה אומנות ועסקה ביודאיקה, באיור ילדים ועוד. מה שאפיין אותה מאוד היה הרצון להתקדם כל העת. זה הוביל אותה ללמוד פסיכולוגיה יהודית, שם היא ניצלה את הכוח שהיה לה כדי לסייע לאנשים רבים, לא פעם מתוך התנדבות מלאה. עבודתה היתה לסייע לאנשים לצאת ממשברים שפקדו אותם וגם בייעוץ זוגי היא עסקה לא פעם. במהלך כל אותו זמן היא היתה ממוקדת בלהביט על בני האדם כולם באור חיובי ועל החיים בכלל בעין טובה, לראות בכל דבר את הטוב ובאופן שיבנה את האדם לעתיד. וזה המסר שאני מאמין שהיא היתה מבקשת שנעביר לאחר פטירתהּ".

יש משהו שהופתעת לשמוע על אסתר ז"ל במהלך השבעה?

"בהחלט. רבים מהדברים ששמעתי כבר ידעתי אומנם, אבל דווקא לאחר לכתה שמעתי את הדברים הללו באוזן אחרת והבנתי יותר עד כמה היא היתה מיוחדת, פתאום הרקע שבו אני הכרתי את המעשים הללו קיבל אור אחר לגמרי. גיליתי שבגלל שאני הייתי על ידה לכל אורך שלושים השנים האחרונות, זה לא נתן לי להבין בצורה מלאה את המעשים שלה, כי בכל זאת עברנו יחד את כל השנים ההן, ופשוט גדלנו זה לצד זה.

"במהלך השבעה", ממשיך בנימין, "פנו אלי גם אזרחים ערביים מכל רחבי הארץ שביקשו לבוא ולנחם. היה מעניין לגלות לכמה אזרחים לא-יהודים כאב פטירתה הטראגית של אסתר. ביניהם היו פועלים ערביים שעבדו כאן ונדהמו מהרצח. בין אלפי היהודים שתרמו למבצע ההנצחה גם היו ערבים שעשו זאת. גם בצד השני יש אנשים טובים".

לצד הדברים המוכרים שגילה על אסתר, בנימין מעיד גם כי נחשף לסיפורים שלא הכיר על רעייתו. "בגלל הצורך בדיסקרטיות לא יכולתי לדעת פרטים על המטופלים הבאים אליה, אך דווקא לאחר השבעה נחשפתי למקרה מצמרר במיוחד שהיא ליוותה. זה קרה כאשר באחד מימי השבעה הגיע לביתי אדם כבן שלושים. הוא ישב בצד והיה נראה כי המעמד לא נוח עבורו. הבנתי שהוא רוצה לספר משהו, אך מתקשה לעשות זאת בפני ציבור המנחמים. ניגשתי אליו וליוויתי אותו הצדה, שאלתי אם אני יכול לעזור. ואז הוא סיפר לי שהוא לא היה אמור להיות בעולם הזה כיום. הסתבר שהאיש ביקש לשים יד בנפשו בגלל מאורעות שעבר בחייו, ורגע לפני שנקט בצעד ממנו אין חזרה הוא הגיע לטיפול אצל אסתר. 'לאחר שלושה מפגשים היא הצילה את חיי', הוא סיפר בדמע. "זה מאוד ריגש אותי ואני מניח שהוא אינו היחידי שחב את חייו לרעייתי. בלכתה וגם בחייה, אסתר ציוותה לנו את החיים", מסיים בנימין.