אמאל’ה, הוא בדיוק כמו אבא שלי! (ב’)

החידוש מהשבוע שעבר היה עבורי כמו להתעורר ליום הראשון בחיי (הבוגרים). ההבנה העמוקה שאני נדרשת לעמל כלשהו ולעמל הנפש במיוחד, על מנת להיות אקטיבית בבחירת בן-הזוג שלי נראתה לי הזויה וכמעט מקוממת (בעיקר כי ידיעה זו שוללת את הדעה הרווחת שקדמה לה, שנים, שאנו בוחרים בעל/רעיה מתוך אותה "רשימת מכולת" הידועה לשמצה).

תחילה, זה היה מבהיל. לחשוב שעד שאדם עושה את העבודה הנ"ל – הוא היה/יהיה פאסיבי לחלוטין באותה בחירה גורלית. ובמילים אחרות, אדם יכול לזמן לעצמו, כל חייו, זוגיות "לא טובה" עד שהאסימון והמידע הנ"ל ישתרש ויטופל מן השורש (וטיפול שורש, כידוע לכל – כואב). ומה יגידו אלו שכבר נישאו, ונכחו לבחור בחירה "לא נכונה"? האם זה כבר "אבוד" עבורם?

יתרה מזו, מה עם אלו ל"ע, שבחרו (לרוב בחירה זהה לחלוטין, פעם אחר פעם) והתחתנו (והתגרשו) יותר מפעם אחת (מה שנקרא, מה הסיכוי שהברק יכה פעמיים באותו מקום)? האם גם עבורם הסוף מר וצפוי מראש?

בעיני זה רק מחזק את הגילוי שהכל מושגח עד לגרגיר האחרון, ושהקב"ה לא יוותר לנו על התיקון שלנו, ויהי מה. ומכאן ארחיב שהנפש תחזור בכוונה תחילה על אותה בחירה "טועה" שוב ושוב (ושוב אם צריך ח"ו). ניתן להמשיל זאת לג'י-פי-אס המבקש להביא את הנהג בבטחה ליעד שהוזן. תכלס, גם והיה והנהג ילך סחור-סחור, ישנה מסלולים, יחפש דרכי מילוט/קיצור, או ישגה בדרך, לבסוף (עייף ותשוש, ולרוב באיחור) התוצאה תמיד תהיה אותה התוצאה. אין מנוס ואין איך לברוח. וכך בדיוק גם הנפש. והיא לא תיכנע עד שהיא תקבל את שלה, ותגיע להשלמה ולתיקון הנשמה.

איך זה מתבצע? הכל נעשה ממרתפי תת-המודע שלנו שאוגר ואוגר בתוכו כל שבב ובדל מידע (בין אם רלוונטי מבחינתנו ובין אם לאו), בלי שום מסננת, וזה זעזע את תודעתי ממש. בתור מישהי שב"ה "בחרה" לא פעם בעל בחייה (לפני ואחרי התשובה), הבנתי שזה גילוי אקוטי להמשך דרכי, אבל רק כשהמשכתי לקרוא את הספר הבנתי שאקוטי, זו לא מילה...

יעלה ויבוא "המוח העתיק" (להלן תת-המודע), כלשון מחבר הספר. וקורטוב לאלו שלא בקיאים בו, ברשותכם: במוח שלנו יש שני חלקים: יש "המוח החדש", ההגיוני והמודע, שאיתו אנו מיודדים ביום-יום כביכול, ויש "המוח העתיק" שהוא מעין קופסא שחורה, אם תרצו. כמו אותה קופסא בתא הטייס שזוכרת ושומרת הכל גם אחרי התרסקות עד עפר. אותו מוח עתיק, בדיוק כמו הקופסא השחורה שרק שומעת, מקליטה לדטה-בייס, בלי לנתח. בלי להפעיל שיקול דעת. בלי (וזאת מבלי להתיימר לתת כלים בהקניית המושג תת-המודע, אלא ממש רק בקצה קצהו של המקלדת, כדי לנסוך ולהמכיש. ולמבקשים לדעת עוד, תוכלו למצוא כאן.

העדפה של בושם, סגנון מוסיקאלי, משקה קר/חם, צבע מסוים ושלל אהבות אחרות שנראות לנו כאילו נולדו בנו כביד המקרה, הן בעצם תוצר של חוויות ילדות החבויות בתוך אותה קופסא שחורה עמוק-עמוק פנימה.

נביא קומץ מהמון הדוגמאות המובאות בספר: מריבה שטותית בגיל ינקות עם אח גדול, ונקיטת צד של מי מההורים לטובתו – יכולים ליצור חוסר ביטחון חריף באותו ילד.

לינה אצל הדודה (אהובה ככל שהיתה) כשההורים נסעו לבית היולדות, יכולים ליצור צורך קיומי חוזר ונשנה בדרישה לתשומת לב תמידית, שאף עלול להחמיר כשההורים ישובו עם תוספת מבורכת חדשה (ותובענית) למשפחה.

אפילו מפגש עם בקבוק חלב קר בשבועות הראשונים לחיינו, כשאב קם באישון לילה ושכח לחמם אותו, יכול להשפיע על נפשנו בצורה כה עמוקה עד שיהיו לכך השלכות מאסיביות על הקשרים שלנו בכלל ועל הקשר זוגי-נישואים שלנו בפרט. נשמע מופרך? לא כשעולים בפיקסלים, ועוד נגע בזה.

 * * *

זהירות, ספויילר:"אנשים רבים מתקשים לעכל את הרעיון שהם מזמנים לחייהם בני-זוג דומים להוריהם", מסביר המחבר, ד"ר הארוויל הנדריקס. "ברמה המודעת הם רוצים בבני-זוג בעלי תכונות חיוביות בלבד (...) ובעצם, אם לא היו מאושרים בילדותם, אולי יבקשו בכוונה תחילה בני-זוג שונים מהוריהם לחלוטין. וכך הם אומרים בלבם: 'לעולם לא אנשא לכעסן כמו אבי', או: 'בשום אופן לא אנשא לאשה שתלטנית כמו אמי'. אל המסקנה המופרכת הזו הגעתי אחרי מאות זוגות שדיברו על הוריהם, ובשלב כלשהו במהלך הטיפול פונים כל המטופלים לבני-זוגם ואומרים: "את מתייחסת אלי בדיוק כמו שאמא שלי התייחסה אלי!", או: "אתה גורם לי להרגיש מתוסכלת וחסרת אונים בדיוק כפי שגרם לי אבי החורג!" (...) ברוב המקרים התקבל מתאם גבוה בין ההורים ובני-הזוג. המתאם הגבוה ביותר התקבל דווקא לגבי התכונות השליליות (...) מדוע מושכות אותנו כל-כך התכונות השליליות? אילו בחרנו בני-זוג ע"פ שיקול דעת הגיוני, היינו מחפשים אנשים שיפצו אותנו על ליקויי הורינו, ובהכרח לא אנשים שדומים להם. לדוגמה: אם הוריכם פגעו בכם כיוון שהיו בלתי אמינים, הרי הדעת נותנת שתינשאו לאדם שאפשר לבטוח בו, כדי שיסייע לכם להתגבר על חרדת הנטישה. אם הוריכם פגעו בכם כי גוננו עליכם יתר על המידה, הפתרון הסביר הוא למצוא בן-זוג שיעניק מרחב נפשי גדול, כדי שתתגברו על הפחד שיבלעו אתכם. ואולם המוח שהנחה אתכם בבחירת בני-זוג לא היה המוח החדש, המאורגן וההגיוני, אלא המוח העתיק, קצר הראות וחסר תפיסת הזמן. ומה ניסה המוח העתיק לעשות? הוא ניסה לברוא מחדש את נסיבות החינוך שלכם כדי לתקן אותן. ההתייחסות שזכיתם לה בילדותכם הספיקה לכם כדי לשרוד, אבל לא כדי להיות שבע רצון; המוח העתיק מנסה להחזיר אל זירת האירועים את התסכול המקורי שלכם, כדי שתוכלו לפתור את הבעיות הבלתי פתורות שגררתם אחריכם מילדותכם."

במילים אחרות, הבחירה שלנו היא בעצם בחירה בחיים עצמם. וכדי לבחור בחיים אנו משוועים לחוויה מתקנת. לאור זה שהשגתה דלת אמצעים, אנו נתלים בגורם היחידי שיכול לספק לנו את אותה חוויה, ולכן בעצם עינינו נשואות לבעל/אישה כלא פחות מאל "המושיע". תואר כבד למישהו שכלל לא ידע שנזעק לכתר. נוסיף על כל הטוב הזה, המטען המייגע אותו נושא בן-הזוג, שלא ביודעין, בתוך כל זוגיות מתנהלים ע"פ חוקים מאתגרים עד מאד, ובראשם קידוד "נאמן" של התת-מודע שלנו: אמונות והשאות שליליות שהתלבשו ונצרבו בנפשנו כתוצאה מאותם מקרים בילדות שעיצבו את הדימוי העצמי שלנו לנצח. אותו "דימוי", ה-IMAGO, שהיא התיאוריה ושיטת הטיפול שפיתח המחבר, ועליו מתבסס הספר, בהמשך יהפוך גם לדימוי שמנהל אותנו עד יומנו האחרון, ואחראי כמעט על כל פעולה שנעשה בחיינו. תת-המודע רוצה לייצר בעבורנו פלטפורמה, שתאפשר לנו להחיות מחדש את אותם זיכרונות ילדות קשים, כדי לאחות את הפצעים שנחרטו לנו בלב, אבל כשלא יודעים את השאלה, איך נמצא את התשובה?

המשך בשבוע הבא.

הטורים מוקדשים לעילוי נשמת: דוּוִיד בן שלמה יעקב שווארץ זצ"ל.

תגובות, הצעות, שירים ודברים שבקדושה: אוריין-יסכה hashemonly@gmail.com (נשים בלבד!)

רוצים להזמין את אוריין-יסכה לערב נשי מרגש בביתכן?

(ללא עלות) חייגו לטל: 073-2221290 או במייל aviva@htv.co.i