ייעוץ לאחר המוות – יש דבר כזה?

משה היה מתוסכל.

לפני כחצי שנה הוא איבד את אשתו היקרה, לה היה נשוי עשרות בשנים.

היא סיימה את תפקידה בעולם ללא הודעה מוקדמת. לא סגרה קצוות, לא הספיקה לדבר יותר מידי, ככה, תוך שעתיים מאשה בריאה וחזקה היא הפכה לזיכרון.

משה בכה אז באמת. הוא חש שנחרב עליו עולמו.

הכל היה נוגע ללב כל כך. ההספדים, היתומים הנשואים וגם הקטנים, האלמן שזקוק כעת לכתף תומכת.

והיא הייתה מושלמת כל כך. כמה שדיברו והספידו, לא היה זה קצה קצהו של האישה הגדולה שנטשה אותו לאנחות.

אבל אז משה נבהל.

הוא לא סולח.

כן, פתאום הוא לא בטוח שהיא הייתה התגלמות השלימות בעולם.

היו ויכוחים, היו מריבות, ודווקא בשנה האחרונה זה הפך לחריף יותר. היא לא כיבדה אותו מספיק. לא העריכה. היה לו ממש קשה.

וכעת הוא מדבר עם כולם, ומספר סיפורים כמה היא הייתה נפלאה וצדיקה, אבל הוא מתוסכל. יש בו סתירה פנימית.

מצד אחד הוא באמת מעריך, ורוצה בכל לבו לזכור אותה לטובה, להתגעגע ולהתרפק על קברה וזיכרונותיה, אך מאידך - הוא לא מסוגל להתנתק מהכל כאילו לא קרה כלום. יש דברים לא פתורים.

והוא החליט שהוא עומד לפתור אותם!

הוא פנה לייעוץ זוגי, והגיע לבד.

הוא דיבר במקומה, ובשם עצמו. הוא הציג קונפליקטים, ודמיין מה היא הייתה חושבת.

הוא מכיר אותה יותר מאשר את כף ידו, ויכול גם לחשוב במקומה. הוא סיפר, והעמיק, ונכנס לנעליה.

לא היה לו קל. הרגשות צפו ועלו, גדשו ונשפכו בזרם לח של דמעות לא פעם. אך הוא סלח.

הבין,

כיבד,

נפתח בו משהו שלא היה בו קודם.

לפתע הוא באמת התגעגע, רצה לתת לה חיבוק של כבוד הדדי, של עולם שהוא זכה להכיר לאחר מותה.

ואז הוא השלים. עם המריבות, עם חוסר ההבנה, עם תחושותיו הקשות בחיי חיותה של אשתו ועם התנהגות שניהם לאורך השנים. והוא אהב מאוד. גם את עצמו, וגם את הזיכרון. הוא באמת התאבל עם כל הלב, וזה מה שעזר לו להתקדם הלאה.

***

למרבה האבסורד, ייתכן כי קל יותר לאהוב ולהתגעגע לאחר המוות. זוהי דרכו של עולם. האיש כבר איננו, וכעת ניתן להתחבר ממקום חיצוני אל רגשותיו, לדונו לכף זכות, להבין שעולמו הוא שונה ואחר ושעלינו לכבדו בדרך בה הוא בחר לעצמו גם אם זו איננה נוחה לנו.

תוך כדי מרוץ החיים, המצב הוא שונה. האדם שעומד מולנו יכול לאתגר, לאיים ולהגיב בצורה שמעוררת בנו רגשות ולא נותנת לנו לכבד. קשה להתנתק רגשית ואנו חייבים להגיב, לדרוס, לא לצאת "פראיירים", להוכיח לו ולעולם שדרכנו ישרה וצודקת, ולנסות ולהכפיף את עולמו של הזולת אלינו, לערכינו ומושגינו האישיים.

לא נעים להיחשף בחולשות, לדבר על רגשות אישיים דוגמת תחושת השפלה, חוסר כבוד, צורך באהבה ושיתוף.

נוח יותר להילחם. מלחמה ארורה שבה שני המנצחים מפסידים. נוח גם להתעלם, להעלות חיוך של חזקים ולחיות בשני קווים מקבילים.

לא פשוט, אך שווה. לקבל את האחר גם אם הוא חי. להבין לרגשותיו גם אם הוא מתלהם. להיות שם בשבילו כשהוא מתנהג להיפך. לרצות כשהתמונה מטושטשת. לחיות את החיים - בחיים עצמם.

זה מצריך יציאה ועליה מהמבט המצומצם. זה מצריך תכונות גבוהות ונעלות יותר מאלה שאנו משתמשים בהם ביומיום.

זה מצריך אומץ וגדולה.

אבל אז מישהו יישמע שפניתם לייעוץ ויזלזל, יאמר שאינכם מסתדרים ואולי ילדים קטנים. הוא יאמר שאתם "לא יודעים מה זו זוגיות".

אמרו לו: אינך יודע מה היא אהבה.

או אולי, פשוט נודו לו בראשכם ברחמים. מסכן. הלוואי ויבין יום אחד מהי גדולה. והלוואי והיום הזה לא יהיה לאחר ה-120 של בן/בת הזוג שלו...

בהצלחה לכם!

פינחס הירש הוא יועץ זוגי M.F.C. pini41133@gmail.com