הרב שניצל מהפיגוע: "הייתי עם אוזניות, לא שמעתי את הצעקות"

"אילו בית המקדש היה קיים, הייתי מקריב קרבן תודה", אומר לי יוסף קורנפלד בהתרגשות עצומה, בשיחה שאנו מקיימים למחרת הפיגוע בצומת הגוש, בו ניצלו חייו.

קולו רועד כאשר הוא משחזר: "זה היה השבוע, ביום ראשון בבוקר. התפללתי תפילת ותיקין ביישוב אלון שבות ולאחר מכן הלכתי ברגל לתחנה בצומת הגוש, שם המתנתי לאוטובוס שייקח אותי לירושלים, בדרכי לישיבת דרך השם, שם אני לומד ומלמד".

קורנפלד מציין כי בתקופה האחרונה כך נראית השגרה היומית שלו. "אני מתגורר ביישוב בת עין, אבל בגלל הקורונה עדיין אין מנייני ותיקין בסמוך לבית, אז אני מגיע בכל בוקר לאלון שבות ומשם ממשיך לירושלים".

גם באותו יום הוא תכנן להמשיך בשגרה הקבועה, רק שלא העלה בדעתו שהתכניות עומדות להשתנות באופן כה מבהיל.

זירת ניסיון הפיגוע (צילום: גרשון אלינסון, פלאש 90)

"פתאום המחבל זינק"

"זה המקום לספר למי שאינו יודע על כך שהתחנה בצומת הגוש היא אחד המקומות המאובטחים בארץ", מבהיר קורנפלד. "עומדים שם בקביעות חיילים דרוכים שעוצרים כל רכב שנראה חשוד, בודקים ומאבטחים את המקום באופן שוטף, במשך כל שעות היממה.

"גם הפעם כשעמדתי בתחנה היו במקום שני חיילים. בדיוק כשהגעתי למקום התקרב לתחנה רכב והם ביקשו מהנהג לעצור בצד. לא הבנתי מה בדיוק העלה את חשדם, אבל שמתי לב שהם מפנים אליו תשומת לב מיוחדת ובודקים אותו באופן מדוקדק מאוד, כנראה הוא היה חריג".

קורנפלד מציין שהוא לא יודע אם יש קשר בין הרכב החשוד לבין מה שארע רגעים ספורים לאחר מכן "זה היה נראה כמו חלום", הוא מתאר, "פתאום גיליתי בן אדם שמנסה לרוץ לעברי, כשבידו מקל עם משהו שנראה כמו סמרטוט ושלושה סכינים. הוא היה ממש קרוב אליי ונופף עם הסכינים. רק החייל הבדיל בינינו".

מה עובר לך בראש באותו רגע?

"באותו רגע לא הבנתי בכלל שמתחולל מול העיניים שלי פיגוע. הייתי עם אוזניות, כיוון שהקשבתי בדיוק לשיעור בדף היומי, כך שאפילו לא שמעתי את הצעקות. מה שכן ראיתי זה את החייל שמסתער על המחבל, יורה בו והוא נופל. אחר כך התברר לי שהוא מת מפצעיו".

קורנפלד מציין שרק אז, כשהמחבל היה על הכביש, ואמבולנסים וניידות משטרה הגיעו מכל מקום, הוא התחיל לעכל מה שקרה ולהבין שחייו ניצלו. "ועדיין", הוא אומר, "עוד לא קלטתי את גודל הנס, ואני זוכר שהדבר היחיד שהטריד אותי באותם רגעים היה המחשבה איך אוכל להגיע לישיבה, שהרי כל הכבישים סגורים. מהר מאוד הבנתי שכנראה בני משפחתי דואגים לי, ומיהרתי ליצור איתם קשר. רק אז, כששמעתי את התגובות של כולם, התחלתי לעכל את מה שקרה ולקלוט שהקב"ה שמר עליי, זכיתי לנס אמתי".

עברה לך בראש המחשבה איך זה שזכית לכזה נס?

"כן, זו מחשבה שמציפה אותך באופן טבעי. כמובן שאין לי תשובה על כך, אולי זה קשור לעובדה שאני מקפיד על שמיעת שיעור בדף היומי, ואפילו ברגעים של הפיגוע הייתי באמצע האזנה לשיעור".

בירכת ברכת הגומל?

"בוודאי. עוד באותו יום כשהגעתי לישיבה נעמדתי כדי לברך ברכת הגומל. אחר כך גם הספקתי למסור שיעור לפני הבחורים. השתדלתי לשמור על סדר יום רגיל, אבל כמובן ששום דבר בחיים שלי לא יהיה עוד רגיל. שום דבר לא מובן מאליו, למדתי להודות על כל נשימה ונשימה".