הסגר הוא רק משל. החיים – הם הנמשל

ילד פונה לאמא שלו: "אמא, את זוכרת שהיינו בכותל המערבי וכתבתי פתק: אלוקים, תעשה שיהיה לי אח קטן, ובול אחרי תשעה חודשים נולד לנו איתן?".

אמא: "כן...".

הילד: "אז בפעם האחרונה שהיינו בכותל, נראה לי שהגזמתי קצת עם מה שכתבתי בפתק, ואני מקווה שאת ואבא תסלחו לי על זה...".

"למה מה כתבת שם?", שאלה אמו בחשדנות.

"כתבתי בפתק: אלוקים, תעשה שלא יהיה יותר בית-ספר לעולמים!"...

אני חושב שהגיע הזמן שמישהו ילמד אותם שם בכנסת, שימי השובבי"ם זה לא חג, כך שהם יכולים כבר להפסיק עם הסגרים האלה.

בינתיים, נלמד יסוד להתמודדות עם חסמים.

* * *

סוף-סוף הגיעה תכלית שעבוד מצרים - מתן תורה. בני ישראל נוסעים מרפידים ומגיעים למדבר סיני, ובצו ה' הם חונים למרגלות ההר.

ה' נגלה למשה ומצוהו לומר לבני ישראל: "אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ" (שמות י"ט, ה').

מה פשר הדגש "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ"?

מסביר רש"י: "אם עתה תקבלו עליכם - יערב לכם מכאן ואילך, שכל התחלות קשות".

כלומר, בטרם נערכו ישראל למעמד הר סיני, לקבלת התורה, הודיעם ה' שהקושי בקיום המצוות צפוי להם ב"התחלה", ועל כן חזקם לבל יחדלו מקבלת עול מלכותו, כי רק ההתחלה היא שקשה, אך לאחר מכן צפויה להם עריבות ונעימות.

ועל המשפט המפורסם הזה - "כל ההתחלות קשות" - ברצוני לדון עמכם.

לכשנתבונן נמצא, כי דווקא ההתחלה היא קלה; הקושי, לעומת זאת, מתחיל דווקא בהמשך.

נזכור נא את ימי חודש אלול, בהם כל יהודי נוהג לקבל על עצמו קבלה לחיזוק; עד יום הכיפורים עוד איכשהו מקיימים, אבל "אחרי החגים" - בדרך כלל כבר שוכחים אפילו מה קיבלנו...

וזה נכון לגבי כל שינוי הרגל בחיים: דיאטה, עישון, תזונה בריאה. ההתחלה מלווה בהמון מוטיבציה ולכן היא קלה, לעומת ההמשך שנעשה קשה הואיל והחשק יורד.

אז אני לא מבין, ההתחלה - קשה או קלה?

* * *

קבוצת אנשים מלומדים התכנסה למפגש עם המורה האהוב והנערץ עוד מתקופת הלימודים באוניברסיטה.

המפגש היה מרגש. המורה אמנם נראה אותו דבר, חוץ מכמה קמטים שנחרשו בפניו, אבל לראות את תלמידיו זאת הייתה ממש הפתעה.

האחד פנה לעסקים, השני לחשבונאות, השלישי פתח חנות והרביעי בחר באומנות.

השיחה התגלגלה, ומהר מאוד נסבה שיחתם לתלונות על הלחץ בעבודה והמתח של החיים.

המורה הציע להם לשתות קפה חם. הוא פנה אל המטבח, וכעבור מספר דקות שב עם קנקן של קפה שחור מהביל, ומגש עמוס במגוון של ספלי קפה.

היו שם ספלים עשויים פורצלן, אחרים מזכוכית ומקריסטל, והיו כמובן גם ספלים מפלסטיק פשוטים, אפילו כמה מקרטון חד פעמי. היו גם כמה ספלים שנראו ממש בעלי ערך רב, וגם דוגמתם הייתה בעלת טעם משובח מאוד.

המורה הציע לאורחיו למזוג לעצמם קפה.

פעולת המזיגה ארכה מספר דקות, ולאחר מכן, כשכל אחד מהם כבר אחז ספל קפה בידו, ביקש המורה את תשומת לבם.

"האם שמתם לב", אמר המורה, "שכולכם בחרתם רק את הספלים היפים, ואילו את הספלים הזולים והפשוטים השארתם במגש?".

האמת, שרק עכשיו הם שמו לב לדבר...

"תראו", המשיך המורה, "בזמן שזה נורמלי לרצות את הטוב לעצמכם, זהו גם המקור לבעיותיכם ולמתח המלווה אתכם.

"אתם רציתם את הקפה, ואף על פי שהספל איננו מוסיף לאיכות לקפה - התמקדתם בו, ואף הגנבתם מבטים כדי לראות באיזה ספל "זכה" החבר שלצדכם...

"החיים הם הקפה - מקומות העבודה, הכסף והחברה הם רק הספלים. אז התרכזו בחייכם, כי סוג הספל אינו משנה את איכותם!", סיים המורה.

* * *

החיים שלנו הם כמו קפה. מעבר לנס, הם יותר כמו קפה שחור: לפעמים קצת מרירים...

אך כשם שמרירות הקפה קובעת את איכותו, כך שעות הקושי המרירות עשויות לרומם את האדם, כי על ידם הוא נבנה, מחכים ומתחשל.

דא עקא, שדווקא הקושי גורם לאדם לסגת, ועל ידי כך הוא מחמיץ הזדמנויות שנקרו לידו.

וכאן טמון העוקץ.

היה פעם ספורטאי מפורסם, שנשאל כמה כפיפות-בטן הוא עושה. הוא השיב, שאין לו מושג.

לתמיהת השואלים הוא הואיל להסביר: "לפני שמתחיל לכאוב לי - אני לא מתחיל לספור!"...

אתם מבינים?

"ההרגל נעשה טבע שני" (יערות דבש א', ג'), ולכן מן ההכרח שיהיה לאדם קושי בעקירת הרגליו - בדיוק כמו הקושי לעקור את טבע הליכת רגליו.

הוי אומר, שדווקא כאשר נהיה לך קשה - זה האות שרק כעת התחלת! לפני כן זה היה רק חימום...

לפיכך אמרו, ש"כל ההתחלות קשות".

ההתחלה מתייחסת לתחילת עקירת ההרגל - לא לחימום הנמרץ והנלהב שלפני!

כאשר אדם ניגש לעקור הרגל שלילי בחייו, הוא מלא מוטיבציה ולא חש בקושי. אך זאת רק מפני שהוא טרם החל בעקירת ההרגל; טבעו השני עדיין איננו מתנגד, לפיכך הוא לא חש בקושי.

כאשר יחוש הגוף שסיפוק טבעו השני נגרע, הוא ידרוש את סיפוקו, ואז יחל האדם במאבק בין רצונו לעקור את ההרגל לבין רצון גופו.

לו ישכיל האדם להתמודד עם הקושי ולהצליח, הרי שידע כי החל הוא בעקירת ההרגל.

לפיכך הורה ה' לישראל לקבל עליהם את קיום מצוותיו, כי רק אחר מתן תורה הם יתחילו לחוש בקושי ההתמודדות עם טבעם השני לו הורגלו במצרים, והתחלה זו - קשה היא!

ויש בידיעה זו, שהקושי מצוי רק בהתחלה, לנסוך עריבות ונעימות לכל מהלך השינוי, שכן אחר ההתחלה כבר יהפוך תהליך עקירת ההרגל לטבע שני, והפעם - טבע חיובי!

* * *

כשהחל הסגר, הייתה לנו מוטיבציה של חימום. כשהוארך הסגר, התחיל קושי, אך הייתה תקוה כי זמן הסבל הוגדר. כשהסגר הוארך שנית וזמן הסבל הפך לבלתי ידוע - זה כבר נהיה לסיוט...

הסגר הוא רק משל.

החיים הם הנמשל.