הרוסי-החרדי מדבר: "זו לא מלחמה של רוסים נגד דוסים, חייבים להבין את זה"

אם תשאלו את יעקב (יאשה) סולגניק מה גרם להוריו להחליט לעלות ארצה, לפני כ-30 שנה, הוא יתקשה להשיב. "התגוררנו באזרביג'אן, במזרח רוסיה, ולא היה לנו שום רצון לעלות לארץ. בכלל לא דיברנו על כך ולא הייתה לנו מודעות לארץ ישראל. אבא שלי נוהג לספר שכאשר הוא וחבריו היו שותים לחיים הם היו מוסיפים 'לשנה הבאה בירושלים' ופורצים בצחוק, מרוב שלא האמינו שזה יכול להיות".

הסיבה שבכל זאת הובילה אותו ואת משפחתו לארץ הייתה מלחמת אזרחים עקובה מדם שפרצה במקום מגוריהם וגרמה להם להתרחק. "זה לא שרצינו להגיע דווקא לישראל, רק שלא הייתה אפשרות להגיע לארצות אחרות ללא אישור מסודר. האפשרויות שעמדו לפנינו היו אמריקה או ישראל. לאמריקה לא התקבלנו, אז החלטנו לעלות לארץ".

"הגעתי לישיבה במקרה"

משפחתו של סולגניק, כמו רוב המשפחות מברית המועצות לשעבר, לא שמרה בגולה על אורח חיים יהודי, גם לא מינימאלי. אלא שכאשר הם עלו לארץ, הובילה יד ההשגחה לכך שהם יתגוררו דווקא בשכונת רוממה החרדית, מה שייצר מצב בלתי נתפס בו יעקב הקטן נשלח ללמוד דווקא בתלמוד תורה, יחד עם ילדים ממשפחות חרדיות.

"החלום שלי כילד היה להיות כמו כולם, זו הייתה משימת החיים שלי", הוא נזכר, "באותן שנים הרגשתי שאני משחק סוג של משחק – בבית אני מתנהג באפן מסוים, וכלפי חוץ מנסה להיראות אחרת. הדבר שהכי פגע בי הוא כשילדים בשכונה היו מכנים אותי 'רוסי'. הם לא התכוונו לפגוע, אך עבורי זה היה חץ ישיר ללב. במשך כל השנים ברוסיה סבלתי מהצקות בשל היותי יהודי, וכשדובר על כך שנעלה לארץ הבטיחו לי הוריי: 'כשנגיע לישראל תראה שכולם יהיו יהודים, כמונו'. איזו הפתעה מוחלטת הייתה לי כשגיליתי שאני 'רוסי' - המילה הקשה ביותר שיכולה להיות, זו שתמיד התרחקתי ממנה. כשניסיתי להגיד לחברים: 'אבל אני שונא רוסים', הם התעקשו: 'אבל נולדת ברוסיה, אז אתה רוסי'".

יד ההשגחה המשיכה ללוות אותו גם הלאה, שכן אחרי שסיים שמונה שנות לימוד בתלמוד תורה בחר סולגניק להמשיך דווקא לישיבה קטנה. "נכנסתי לישיבה כשאני נראה כלפי חוץ כמו נער חרדי רגיל, כי ידעתי איך להתלבש ולהיראות, אבל מתחת לפני השטח היו חסרים לי מושגים בסיסיים שהייתי צריך ללמוד מאפס. כך למשל הייתי שומע את חבריי משוחחים ביניהם ומספרים: 'כך וכך נוהגים במשפחה שלי', ואז שואלים אותי: 'ואיך נוהגים אצלך בבית?' הייתי צריך לאלתר ולשלוף תשובה שתניח את הדעת. ידעתי שאסור לי לטעות, כיוון שאם אטעה מיד יבינו מהיכן אני מגיע".

איך אתה מסביר את זה שהוריך החליטו לשלוח אותך לישיבה?

"זה בכלל לא הגיע מההורים שלי. הוריי מבחינתם היו מעדיפים לשלוח אותי למסגרת אחרת. ההחלטה על ישיבה קטנה הגיעה דווקא ממני. זה התחיל מכך שאחי הגדול חזר בתשובה ולמד בישיבה קדושה. זה השפיע עליי. בנוסף, במשך בכל שנות הילדות שלי הייתי מכור לחדשות, לאקטואליה ולעיתונים. ממש ברמה אובססיבית. שמעתי שוב ושוב את הפוליטיקאים מסבירים על החרדים ש'אוכלים את תקציב המדינה' ומקבלים קצבאות בגובה אלפי שקלים ופשוט האמנתי להם. הייתי בטוח ב-100% שאם אהפוך להיות אברך, אז המדינה תממן אותי כל חיי. הרגשתי שאני לא מוכן להיות פראייר ולוותר על כזה תענוג שנמצא כל כך קרוב אליי. כך נרשמתי לישיבה במחשבה שבכך אני עושה את הצעד הנכון והמשתלם ביותר".

זה נשמע הזוי לגמרי...

"נכון, ועוד יותר הזוי זו העובדה שהתקבלתי לישיבה חרדית שנחשבת לטובה מאוד. מי שמעורה מעט בנושא הקבלה לישיבות יודע שיש צוות שבודק היטב מי המשפחה של כל בחור ומאיזה רקע הוא מגיע. לכאורה היה בלתי הגיוני שיקבלו אותי, אבל הקב"ה סובב את הדברים באופן כזה שהמלמדים בתלמוד תורה קישרו אותי לאברך שילמד אתי את החומר עליו נבחנים בכניסה לישיבות. עד היום אני זוכר שזו הייתה מסכת מכות... כשהגעתי לבוחנים הצלחתי להוכיח את הידע שלי בצורה יפה, והם פשוט החליטו לקבל אותי. בהמשך סיפר לי אחד מאנשי הצוות בישיבה שכאשר שקלו אם לקבל אותי הייתה התלבטות גדולה, כי ידעו שאני מגיע ממשפחה שאינה חרדית. בסופו של דבר הם הכריעו: 'נעשה ניסיון ונקבל בפעם הראשונה בחור רק לפי הידע שלו, מבלי להתייחס לרקע המשפחתי'. כך התקבלתי ומצאתי את עצמי מגיע ביום הראשון לישיבה, מתיישב על יד החברותא ששיבצו לי ולומד אתו את הסוגיה 'שניים אוחזים בטלית'".

סולגניק נזכר בחיוך שהוא לא הצליח בשום אופן להבין למה שניים צריכים לאחוז בטלית, שהרי צריכים ללבוש אותה ולא לאחוז בה, ומדוע רק טלית אחת? האם אין די טליתות לכולם? "שאלתי את השאלות האלו את החברותא שלי והוא הגיב במבוכה קשה. הוא לא הבין בשום אופן למה 'דפקו' לו חברותא כמוני, הרי הוא ילד טוב... גם אני חוויתי באותו רגע את ההלם של חיי, רק אז הבנתי להיכן נקלעתי, אבל זה כבר היה מאוחר מידי. כך התחלתי את לימודיי כבחור ישיבה".

על הלימודים בישיבה הוא מספר: "הם עיצבו אותי באופן שהוריי לא יכלו להעלות על הדעת. מאז ומעולם גידלו אותי הוריי עם חינוך סובייטי הדוק, שמגיע  מתוך ההנחה שכמה שתשמיע יותר ביקורת לילדך, כך הוא יצמח וייבנה. כך גדלתי וחונכתי. כשנכנסתי לישיבה זו הייתה הפעם הראשונה בה גיליתי שאני מקבל מחמאות וחיזוקים וזה דווקא נחמד. זה גרם לי ממש לפרוח.

"בנוסף, כילד שגדל ברוסיה, חונכתי תמיד לכך שלא כדאי לי לשאול שאלות על החיים והמהות שלהם. כשהייתי בכל זאת מנסה לשאול את סבתא שלי שהייתה זו שגידלה אותי - למה נולדתי? למה אמות? ומה אני צריך לעשות באמצע? היא נהגה לומר לי: 'לטובתך, אל תשאל שאלות שאין עליהן תשובות'. אז למדתי לשתוק. בישיבה גיליתי לתדהמתי שאפשר לשאול וזה אפילו רצוי. חלק גדול מלימוד הגמרא אפילו מבוסס על שאלות. זה לא שהיו לי חיים קלים, הייתי צריך לעבוד הרבה וקשה כדי לקצור פירות. גם לא הייתי ילד מוכשר במיוחד, כך שהלימודים לא באו ברגל. עבדתי והתאמצתי, אבל קיבלתי משמעות לחיים".

אגב, סולגניק מציין כי על הקצבאות והסכומים שהוא היה בטוח שיקבל כאברך חרדי הוא הבין מהר מאוד שייאלץ לוותר. "עד היום אני מחכה שהמדינה תיתן לי את ה-8000 שקלים שמדובר עליהם בתקשורת החילונית", הוא מוסיף בחיוך, "זה כמובן לא קורה. מה שכן קרה זה שכאשר סיימתי את הישיבה הקטנה, היה ברור לי שהמסלול הבא שלי הוא באחת הישיבות הטובות בבני ברק  - ישיבת בית מדרש עליון, לשם גם התקבלתי".

תרשה לי לשער שלא היו הרבה בחורים עם רקע דומה שלמדו בישיבה...

"נכון, אני הייתי היחיד ממוצא רוסי. ביום הראשון בו הגעתי לישיבה התיישבתי על יד תלמיד ששמע על כך שאני עולה מרוסיה. הוא אמר לי: 'אני מתרגש, זו הפעם הראשונה שאני מדבר עם רוסי'. בשלב זה כבר הייתי בטוח בעצמי יותר והגבתי ללא חשש: 'גם אני מתרגש, זו פעם ראשונה שאני פוגש אדם שפוגש פעם ראשונה רוסי'". 

האסטרטגיה של ליברמן

סולגניק כבר מזמן אינו בחור. הוא נשוי ואב למשפחה חרדית ברוכה. אך את החוויה האישית שלו הוא לא שוכח, ויש לו פינה חמה בלב ליהודים שעלו מרוסיה במשך השנים.

"אני שומע בכל מערכת בחירות מחדש את ההסתה הרוסית וזה מכאיב לי מאוד", הוא מגלה. "בשונה מאחרים אני גם מבין בדיוק על מה מתבססת השנאה הזו. אני יודע שיש לה הסבר".

הוא מנסה לפשט את הדברים: "צריכים להבין שאביגדור ליברמן ומפלגתו אף פעם לא פנו לבני הדור הצעיר שהוריהם עלו מרוסיה, אלא להורים שלנו. כשהוא הקים את המפלגה לפני קרוב ל-20 שנה, היה לו הרבה כוח, כיוון שהעולים ראו בו סוג של מנהיג שמדבר בשמם ומייצג אותם. כמעט כולם הצביעו לו, ועל בסיס זה הוא החזיק את המפלגה.

"אלא שמבחירות לבחירות הלך כוחו ואבד, מהסיבה הפשוטה – הדור הראשוני של עולי רוסיה כבר אינו צעיר, ומבחינה טכנית מספר המצביעים יורד. כעת נשאר בעיקר הדור הצעיר יותר, בני גילי. אלו שכבר גדלו כאן ומדברים עברית שוטפת. אלו שעשו ועושים הכל כדי להפוך לישראלים. לכאורה הם לא יצביעו למפלגה שלו, כי הם אינם רואים חשיבות בשיוך הרוסי שלהם. להיפך, מבחינתם הם לא רוסים בכלל ואין להם עניין להצביע ל'ישראל ביתנו'.

"אבל ליברמן", הוא מוסיף, "אינו טיפש, והוא הבין שאם הוא רוצה לעורר את הדור הצעיר שיבחר בו, הוא חייב לאגד אותם סביבו. הוא חיפש משהו משותף לכל אותם 'ילדי עולים' של שנות ה-90 וגילה שהתחושה שמחברת בין כולם היא חוסר שייכות. הם רואים סביבם את יתר האוכלוסייה הישראלית, שכל אחד מספר: 'אני מרוקאי' או 'אני אשכנזי' והם רוצים גם כן ליצור לעצמם השתייכות למקור כלשהו. זה מה שהוא מנסה להציע להם".

סולגניק עוצר לרגע ומבהיר: "הילדים של עולי רוסיה צמאים להרגיש השתייכות, הם רוצים להיות חלק משבט גדול. כאן בדיוק מגיעה הנקודה שקשה לי כל כך להבין אותה – איך ייתכן שכאשר אדם יהודי בא לחפש את המסורת שלו, הוא חופר ומגלה שהוריו חגגו את 'נובי גוד' ברוסיה ומגיע למסקנה שכדי להשתייך אליהם, הוא רוצה לחגוג את ה'חג ' הזה גם בארץ? איך ייתכן שהוא לא מחפש ובודק מה עשו הסבים והסבתות שלו, ומה הבסיס של המשפחה שלו הנמנית על העם היהודי? אני חושב שלא מאוחר מידי כדי לפעול. התפקיד שלנו, של כל אחד מאתנו, הוא לפקוח עיניים ואם יש בסביבתו מישהו שמרוחק, פשוט להראות לו ולקרב אותו לדברים שקשורים ליהדות, אבל באמת".

נציג של ציבור

בתקופה זו של ערב בחירות סולגניק עסוק במיוחד. "מפלגת יהדות התורה ממנה מטעמה נציגים שונים שאחראים על ציבורים שונים באוכלוסייה. כך למשל יש בין היתר נציג דובר אנגלית, נציג דובר צרפתית, ספרדית וכדומה. לפני מספר שנים הוחלט למנות נציג דובר רוסית ופנו אליי", הוא מסביר את הקשר המיוחד שלו למפלגה. "העיסוק הזה אינו אמור מלכתחילה לדרוש ממני יותר מידי, רק שבשנתיים האחרונות נקלענו לארבע מערכות בחירות, מה שהפך את העיסוק בתחום להרבה יותר אינטנסיבי".

מה כוללת העבודה שלך במפלגה?

"מדובר בעיקר בעבודת מטה – להגיע למצביעים דוברי רוסית ביהדות התורה ולרתום אותם לבחירות, כדי שידעו איפה הם צריכים להצביע וידווחו אם יש להם צורך בעזרה מיוחדת ביום הבחירות וכדומה".

אלא שמעבר לעבודה הטכנית, מצא את עצמו סולגניק  לפני כשנתיים, כשהוא מנסה להציע הצעות לייעול הפעולה של המפלגה. "באחת הפגישות בהן השתתפתי ישבו בכירים מהמפלגה ואני ניצלתי את ההזדמנות כדי לציין שכפי שאני רואה, יש למפלגה מערך נהדר של פניות הציבור, ואפשר להשתמש בו כדי לעזור לציבור דוברי הרוסית, לא רק בזמן בחירות, אלא גם באופן כללי. זמן קצר לאחר מכן כבר יצרו איתי קשר מהמפלגה וביקשו שאתחיל לרכז את הפניות האלו. מאז ועד היום יוצרות איתי קשר כל הזמן משפחות דוברות רוסית, עם תלונות ובקשות שונות, מוצדקות יותר או פחות ואני משתדל לפתור את כולן, לעזור להם להשתלב במרקם החיים בארץ, שהוא באמת לא פשוט.

"בשנתיים האחרונות נקלענו לארבע מערכות בחירות בהן עלה נושא הרוסים שוב ושוב, הדבר הוצג כ'רוסים נגד 'דוסים', ובמטה ההסברה של דגל התורה החליטו להבליט את העובדה שלא כך פני הדברים משום שגם אצלנו יש הרבה 'רוסים', וגם אצל חלק גדול ממצביעי ליברמן יש כאלו שהסבים והסבתות שלהם היו 'דוסים'.  הם פנו אלינו למטה כדי שנעזור להם להעביר את המסר ומשם הכל היסטוריה. יש לנו קמפיינים מאורגנים בשפה הרוסית, כמו הסרטון המצליח של ילנה בס מפתח תקווה שאומרת בדמעות: 'כשליברמן מסית נגד חרדים, הוא כאילו מדבר נגד סבא שלי... אני לא מבינה מה זו ההסתה הזו, אני רוצה מדינה יהודית'".

כמה מעולי רוסיה נמנים כיום על המגזר החרדי?

"קשה לי לדעת במדויק, אבל אם בהערכה גסה יש כמיליון וחצי עולים שהגיעו לארץ מרוסיה במהלך 30 השנים האחרונות, וכ-2.5% מהם חזרו בתשובה, מדובר ככל הנראה בכ-30,000 דוברי רוסית המשויכים למגזר החרדי. כמובן שחלק גדול מהם נטמע במגזר ואפילו איננו מזהים את המוצא שלו".

ומה קורה בשנים האחרונות? העלייה מרוסיה נמשכת?

"על פי הנתונים הרשמיים שמפורסמים במשרד הפנים –92% מהעולים שהגיעו לארץ במשך שמונה השנים האחרונות אינם יהודים על פי ההלכה. רק 8% מהם הם יהודים", הוא נוקב במספרים העצובים. "למעשה אין הרבה עבודת קירוב שצריכים לעשות סביבם, מכיוון שלפי  מה שידוע לי – מדובר באנשים שכבר חזרו בתשובה בעודם בחו"ל. אפשר לומר שכיום העלייה מאוקראינה ורוסיה די מיצתה את עצמה. לא נותרו שם הרבה יהודים, והיחידים שממשיכים להתגורר שם אלו אנשי עסקים, או אנשים שמאוד קשורים למקום ומבחינה מנטאלית אינם מסוגלים לעזוב. גם בשבילם יש ברוך ה' בשנים האחרונות פעילות רבה שנותנת להם מענה לקיים אורח חיים יהודי, אם רק ירצו בכך.

עם הרב אלחנן גרוסבוים

"הבעיה היא שמכיוון שהעלייה כמעט מוצתה, מחפשים בסוכנות ובארגונים נוספים את מי לעלות לארץ, כדי להצדיק את קיומם. כך נוצר מצב שמגיעים לכאן עולים חדשים שאמנם זכאי עלייה על פי חוק השבות שאומר שגם אם רק הסבא היה יהודי הם יכולים לעלות, אבל הם אינם יהודים כלל. ליברמן שולט במשרד החוץ כבר כמה שנים וכל הצוות במשרד נמנים על אנשי שלומו, והם עוד מעיזים להטיף לנו שאנו סוחטים את המדינה! כל תקציב הישיבות לא מגרד את מה שהולך שם. מילא, יש ג'ובים לכולם, שיהיה להם לבריאות, אבל זה מזיק בראש ובראשונה למדינה היהודית. כי מה שקורה זה שאחרי שהם עשו את הנזק בלי בושה הם עוד באים ואומרים שכדי לפתור את הבעיה שהם ייצרו במו ידיהם אנחנו עכשיו חייבים גם לגייר אותם... זה הזוי. בסך הכל אנשים באמת מסכנים, הם לא אשמים שכך ניצלו אותם ושיקרו עליהם שהם יהודים, וכעת אנחנו מוצגים כמי שדוחים אותם".

ואי אפשר לסיים בלי לשאול – מה לדעתך אפשר לעשות עם ההסתה החוזרת של ליברמן?

"זה נכון שהתקשורת מסיתה על ימין ועל שמאל. אני חושב שכל עוד לא יקום גוף חרדי מסודר שיעסוק מבוקר עד ערב במענה לתקשורת ולהסתה, ידינו ימשיכו להיות כבולות. מה שכן נתון בידינו זו היכולת לעסוק בהסברה פרטית של אחד על אחד. חשוב לדעת שהעולים מרוסיה נראים לפעמים כמו כאלו שרוצים להתנגח, אבל האמת היא שהם רוצים לשמוע ופעמים רבות גם מתעניינים. כפי שציינתי, הם מחפשים את המקור וההשתייכות, וזו הזדמנות שלנו לקרב אותם, להסביר להם על מהות החיים היהודיים ועל המסורת. ברגע שהם יבינו שבכך שהם מצביעים לליברמן, הם לא משתייכים לקבוצה, אלא בדיוק להיפך – הם גוזלים מעצמם את ההשתייכות היהודית ואת המסורת, יהיה לנו קל יותר להציע להם את המענה הנכון".