מיומנה של טלפנית: "עוד תברכי את הפעילות שהפכה את הבן שלך למה שהוא כעת"

האמת לא תמיד נוחה, אבל היא תמיד אמת. הרבה מאוד פעמים מתקיים בה הפסוק "אין תורה נקנית אלא בייסורים" . כל זה רק בתחילת תהליך התשובה, כי בהמשך נעשית הדרך קלה ונוחה יותר.

אחד מבני משפחתנו היה פעיל של "לב לאחים" בהרצליה. מתוקף תפקידו היה עליו למסור שיעור פעם בשבוע בבית אחד המשתתפים. הציבור שהאזין היה רחוק מלהימנות על ציבור החרדים, אבל בא עם רצון לשמוע ולקבל.

נשאלו שם שאלות בתום לב, ורובם ככולם הביעו את רצונם להבין את הלך רוחו של ציבור היראים. הרבה מן התמיהות והקושיות הגיעו מבורות שהתקשורת, במגמה ברורה, זורעת בציבור. זו שחושפת את הצד המשפיל של הציבור החרדי המיושן והפרטיזני, ומסתירה את היופי, בלשון המעטה. לאחר מספר שיעורים החלו המשתתפים להתקרב, כל אחד בדרכו שלו ובקצב שונה. גם אם לא נראה הדבר על פני השטח, הרי כבר מתוך שיחתם ניכר היה שעברו מהפך מחשבתי.

אחד המשתתפים, בחור אקדמאי שהיה בתהליך של לימודים לקראת תואר, לא עמד בפני האמת הברורה ובקש להגביר את שיעורי התורה. הוא הבין שהדבר ייצור מלחמה של ממש אצל הוריו, ובעיקר אצל אמו. ובאמת, אמו הטילה חרם קשה ואולטימטום ברור. אוי לו אם יעזוב את לימודיו למען לימוד תורה.

הבן השב לאלוקיו, שרצה מאוד לכבד את אמו, נקרע בתוך תוכו. הוא סיפר למוסר השיעור את התלבטותו הקשה. מובן שהאברך ניסה תחילה למתן אותו, וציין שגם כך אפשרי ללמוד בזמן הפנוי ולהתחיל לקיים תורה ומצוות. כך היה בתחילת התהליך, אבל לאחר חצי שנה-שנה, הביע הבחור את רצונו העז להיות ספון באוהלה של תורה.

לאחר שמוסר השיעור ראה שכל רצונו הוא תורה, הציע לו להיכנס לישיבה לבעלי תשובה. הבחור הבין שהמלחמה מול אמו הולכת להיות מלחמת עולם, לכן החליט שהוא לא מספר לה דבר. אם היא תשאל - הוא ישיב שהוא ממשיך ללמוד באוניברסיטה, כי בכל מקרה בתקופה זו של מבחנים קשים, והוא יגיע הביתה לעיתים רחוקות. בחודשים אלה נדרשו ממנו השקעה וריכוז רב.

למורת רוחה, הבינה אמו שהוא החל בתהליך של חזרה בתשובה. מבחינתה, יציאה מלימודיו האקדמיים כדי ללמוד תורה, זה כמעט יהרג ואל יעבור. לאחר זמן לא ארוך היא קלטה, מתשובותיו המתחמקות, שמשהו השתנה. התברר שהוא אכן כבר לא נמצא במוסד הנכסף שלרוחה, אלא במקום אחר.

המלחמה שניהלה הייתה מלחמת התשה חסרת פשרות. היא פתחה חזית נוספת מול האברך. מוסר השיעורים, שלא ידע מול איזו מתקפה הוא הולך לעמוד, החל לקבל טלפונים נזעמים באותם ימים. היא התקשרה להכפיש, לאיים ולהשחיר את כל הפעילות של לב לאחים בהרצליה. הלוחמה הזו המשיכה בשיחות חוזרות ונשנות, כשמוסר השיעור מסביר שלא הוא החליט עבור בנה איך להמשיך, אלא זו הייתה ההחלטה של הבן. בסוף כל שיחה סיים במשפט: "עוד תראי נחת ממנו, ועוד תברכי את הפעילות שהפכה את הבן שלך למה שהוא כעת. והלוואי שאזכה בבנים כמוהו".

האם העקשנית סירבה בתוקף לקבל את השינוי. ארבע שנים של הפגזות, תסכולים והתנגדות לקבל הסברים הסתיימו בקול דממה דקה שלאחריה באה הבנה, אהבה והערצה אין קץ לדרכו של הבן. וכיוון שהיא הייתה אמתית, היא אכן לא חסכה את ברכותיה על ראשו של הרב, ממש כפי מה שניבא.

מרגש לשמוע את האם, את התפעלותה מהמשפחה שהקים הבן ה"סורר". היא מספרת על בנה בהערצה ונהנית מהנחת שהוא מסב לה עד היום. היא לא שוכחת להוסיף ברכה על הפעילות הגדולה שקרבה את בנה ליהדות.

היא זכתה במה שלא חלמה, בן שהתקיים בו הפסוק "אחת שאלתי... שבתי בבית ה' כל ימי חיי".

הסיפור הזה נכתב כי הוא חוזר ונשנה הרבה מאוד פעמים בווריאציות שונות. ונזכרתי בו, כי הגיעה שיחה למוקד התרומות, מתורמת שכל כולה הערצה להידברות.

מתברר שהיא מעריצה את הידברות, ולא חוסכת שום מילת שבח על הפעילות המבורכת. היא קשורה לתכנים. באותה שיחה היא סיפרה על הבן והבנות שזכו לחזור בתשובה. לפתע הזכירה את הבת, שהתפרסמה בקולה הערב ומופיעה בערבי נשים.

"מה, את רוצה להגיד שאת אמא של אורלי, זו ששרה בכל מיני כנסים וסיפרה לי באופן אישי את סיפורה?", קשה היה לי להאמין.

"נכון מאוד", כאן היא החלה לשבח את בתה, שבעצם בזכותה כל הבית חזר בתשובה.

"איזו בת מדהימה יש לך", אמרתי בתדהמה לאם, שכל כולה נופת צופים. רגע, זו אותה אמא שעליה סיפרה אורלי? הייתכן?!

הבת שלך הייתה בחרדות ממך. הבת שלך סיפרה לי מספר פעמים שכשנודע לך שהיא חוזרת בתשובה, נלחמת בה כמו לביאה עד שהבנת שהמלחמה אבודה. איזו דרך חתחתים אורלי עברה כדי לזכות להיות לגיטימית לגביך. כמה תסכולים וכמה נדודי שינה על מה שזה עלול לגרום לך. אבל הערצה כזו שאת מעריצה אותה ואת דרכה? נפלאות דרכי ה'!!! ברור שאת מחשבותי אלה שמרתי בתוכי.

ברור שחלק ממלחמות כאלה ואחרים יכלו להימנע, אם הצעירים היו מקבלים הדרכה כיצד להתקרב ליהדות בשימת לב לצורך הגדול של כבוד הורים.

לכל ההורים הנלחמים עד חורמה בילדיהם שהחליטו לדבוק ביהדות, ורואים בעיניים כלות איך צאצאיהם הולכים בדרך האבות ובדרך הסלולה לעם היהודי - זכרו שהאמת חזקה מכל, וכדרכה של האמת היא גם מסלקת את החשיכה. וכשמתבהרים הערפילים, מתגלה אור גדול. אתם הראשונים שתזכו לנחת ולחיים מאושרים.