מתבשל פה משהו עם מינדי, והפעם: ברווז עיתונאי

לפעמים מחפשים סיפור לכתבה, ולפעמים הסיפור מחפש כתבה...

הביטוי "ברווז עיתונאי" מגיע בהשאלה, משום שהברווז פשוט חיפש להיכנס לעיתון.

* * *

"שלום, אני מדברת עם השפית?".

"אהההם... לאיזו שפית את מתכוונת?".

"זו את שכותבת מתכונים בעיתון?".

"אה, כן, זו אני...".

"רציתי לשאול – מה עושים עם ברווזים?".

ברווזים?! לאיזה סוג המתקשרת מתכוונת, חיים או שחוטים? תהיתי ביני לביני. "שפית" אמורה להבין לבד, לא?

"... וראיתי שם שמוכרים ברווז, אז אני לא אקנה?!".

אני עדיין לא בטוחה על איזה סוג היא מדברת, אך אם ארצה לענות על שאלתה בצורה עניינית, בלי לשאול אותה שאלות מיותרות, עלי להקשיב היטב...

ואולי זו סתם אחת שחומדת לצון ולכן מבקשת ממני לעזור לה בהכנת ברווזים לסעודת פורים?!

"ברור שתקני ברווזים אם מוכרים אותם! גם אני קניתי ברווז לפני הרבה שנים. כל כך התרגשתי אז לראות שאפילו בישוב ה"נדח" שלנו אפשר להשיג ברווזים! אז קניתי כמובן והכנתי ברווז לכבוד פורים לחמי ז"ל".

"יופי, אמרו לי שאת תדעי לעזור לי עם הברווזים שלי! כל מי ששאלתי הסתכלה עלי במבט מוזר כזה. מה יש? זה לא מתאים להכין ברווזים צלויים לכבוד אמא ולכבוד השוויגער?! לכי תדעי, אולי לכך נבראו הברווזים בששת ימי בראשית?".

"בהחלט מתאים להכין, אבל רק אם זה טעים... אצלי זה לגמרי לא הצליח, ולכן נראה לי שלא אוכל לעזור לך...".

"אוי, אז מה אעשה עם הברווזים האלו?! אמרו לי שאת תוכלי להנחות אותי!".

משהו בקולה של המתקשרת גרם לי לנסות בכל זאת לפתור את בעייתה.

"תראי," אמרתי לה, "אני נהנית כל כך מהאומץ שלך לנסות משהו מקורי. גם אני קודם קניתי את הברווז ורק אח"כ חיפשתי מתכון. התאכזבתי כשראיתי שהוא יצא יבש ובלי טעם. מובן שאף אחד לא נהנה. אך מאתגר אותי לעשות "חוויה מתקנת" דרכך. אבדוק בספרי הבישול שלי אם יש משהו שיכול לעזור לך. מקווה שאצליח".

בקיצור, עשיתי שעורי בית ומצאתי מתכון או שניים להכנת ברווזים. בנוסף, קראתי הסבר מפורט על סוג הבשר של הברווז המצריך הכנה מיוחדת. מצוידת בידע החדש, חיכיתי לטלפון של "אמא של הברווזים" (כלשון בתי) שבושש לבוא - אולי היא התייאשה מהרעיון פתאום?

אך הטלפון הגיע, וניסיתי לחבר עבורה מתכון שיתאים לציפיות שלה ("ממולא, רך ועסיסי בבקשה!"). היא שמחה כל כך ולא ידעה איך להודות לי.

"הכל בסדר", אמרתי. "ספרי לי רק אחרי זה איך הוא יצא – לטוב ולמוטב, בסדר? כי משוב מסוג זה מעשיר את ידיעותי ועוזר לאחרות, מבינה?".

כמו תמיד, בעת שהורדתי את השפופרת, לא ידעתי אם הבקשה שלי אכן התקבלה ברצינות. מוכרת לכן התופעה האנושית הזו, שממהרים לחפש עזרה ותושייה כשמסתבכים, אך כאשר העניינים מסתדרים, שוכחים לעדכן שהכל בסדר?

אך "אמא של הברווזים" כן חזרה אלי... אפשר לומר שהברווז "יצא מהשק".

ברווז אחד יצא לה מוצלח ביותר, והשני משום מה פחות. ניסינו להבין יחד, הסקנו מסקנות ונפרדנו כידידות. הודיתי לה על הרשות להשתמש בברווזים שלה בכתבה.

ומי שרוצה להכין ברווז צלוי לאורחים חשובים, יכולה לפנות אל "אמא של הברווזים" למרשם המצליח... ושתמסור לה ד"ש ממני!

* * *

כעת ניגש לשאלות ולתשובותיהן:

בתיהמ. מבקשת רעיונות לארוחות בזק בריאוֹת. אביא כאן רעיון אחד שמתקבל אצלנו בשמחה בווריאציות שונות (תלוי במה שיש במקרר ואלו שאריות יש לנצל...). אנחנו קוראים לזה "מוקפץ סיני". המנה כוללת ירקות, חלבונים ופחמימות, ומכיוון שהכל "מוקפץ", הירקות לא מאבדים את ערכם התזונתי, כך שארוחה זו בריאה בהחלט. זמן ההכנה הוא כחצי שעה (מהיר מספיק, בתיה?).

השתמשי בפלפלים, בצל, גזר, גבעולי סלרי, פטריות, כרוב וכו'. פרסי את הירקות, הכניסי לסיר רחב ושטוח, הוסיפי קצת שמן, שום ורוטב סויה. העמידי על אש גבוהה וערבבי כחמש דקות. הוסיפי קוביות עוף מבושל ואורז (מלא) מבושל או אטריות. ערבבי והוסיפי זנגוויל ומלח לפי הצורך. אפשר להוסיף שומשום קלוי להגשה נאה. בהצלחה!

מרים כותבת: תודה על המדור המעניין והמועיל. אני נהנית מהשפה הקולחת, מהעממיות והפניה ב"גובה העניים", האמפתיה וההתייחסות לפניות (במיוחד אני זוכרת את השיתוף בכך שבתחילת דרכך כעקרת בית, לדברך לא התמצאת בהרבה יותר מהכנת חביתה, וזה כמובן נותן סיכוי לי ולשכמותי...).

רציתי לשאול: כאשר מצוין במתכון "פתיתי סויה", למה הכוונה? איפה משיגים, והאם באמת עדיף להכין בבית קציצות מפתיתי סויה?

קודם כל, מרים, עלי לתקן טעות קטנה – גם חביתה לא ידעתי להכין לפני הנישואין... ואכן, אני מסכימה שזה נותן תקווה לכולן להצליח!

ובאשר לשאלתך – פתיתי סויה גולמית עשויים מפולי סויה שעוברים עיבוד מסוים המקנה להם את צורתם ואת התכונה הספוגית שלהם. לכן לאחר הוספת מים רותחים, הם מתנפחים פי שניים. כיוון שהסויה הגולמית נחשבת כבריאה (כשלא צורכים אותה בכמות מוגזמת), היא ודאי מועדפת על פני מוצרי הסויה התעשייתיים, כגון שניצלים ונקניקיות. הסויה הגולמית גם חסכונית, כך שמומלץ להוסיף מהפתיתים לעיסת קציצות בשר או דגים. זה מגדיל את הנפח בלי שיורגש בטעם. לחילופין, ניתן להכין קציצות טעימות מפתיתי הסויה בלבד. תוכלי להשיג אותה ברוב חנויות הטבע.

מכתבה של שיינדי: אני נהנית כל פעם מחדש מעצותיך המעשיות בקשר לעבודה במטבח, ומרגישה כעת שאת הכתובת הנכונה להפנות אליך את שאלתי: האם יש לך עצה – איך עוגת פרג תצא טעימה, ולא יורגש בה טעם מר מן הפרג? ניסיתי מספר מתכונים, ותמיד היה טעם לוואי מר (ניסיתי גם את האופציה של טחינת הפרג סמוך לאפיה).

אודה מאוד אם תוכלי לייעץ לי בהקדם.

אכן, שיינדי, הגעת לכתובת הנכונה... מאז היותי ילדה, עוגה האהובה עלי במיוחד היא עוגת שמרים ממולאת ב"מאהן" (- פרג באידיש). עד היום אני אוהבת במיוחד אוזני המן הממולאות פרג. לא פעם קרה שהתאכזבתי (כמוך...) מטעמו המר של מאפה כלשהו במילוי פרג. לאחר "מחקר" קטן, גיליתי שהכל תלוי במידת הטריות של הפרג. מאז, אני קונה פרג רק לאחר שאני טועמת ממנו לפני הטחינה. אם הוא לא מתקתק, אני משאירה אותו בחנות!

שמרי את הפרג הטרי בהקפאה (עדיף עמוקה) עד לשימוש. בצורה זו הוא נשמר היטב לתקופת זמן ארוכה.

טיפ-טיפה שמן

בין הצעדים הראשונים שלקחנו בשביל הבריאות, המרנו את המרגרינה בשמן. מזיק פחות, אך עדיין משמין. מי שסופרת קלוריות תשמח כמובן להוריד את השמן ככל שניתן. ישנה אפשרות כזו, בלי להוריד מהטעם. מחליפים את השמן ברסק תפוחים!

בטוחני שישנן קוראות רבות שמכירות שיטה זו. אמנם שמעתי על זה מזמן, אך רק עכשיו ניסינו את זה. והתוצאות? נפלאות! (מובן שרסק תפו"ע מתאים לדברי מאפה בלבד, ולא לטיגון שניצלים, למשל...).

נחמה סלומון - תזונאית קלינית קהילתית - עזרה לי עם היחס הנכון בין רסק התפוחים לשמן.

במקום 1 כוס שמן, השתמשי ב-3/4 כוס רסק תפוחים ו-1/4 כוס שמן.

חוץ מהפחתת הקלוריות, אני חייבת לציין שרסק תפו"ע משביח את העוגה שבעתיים!

המתכונים והטיפים של מינדי רפלוביץ מבית "מתבשל פה משהו". mpm12392@gmail.co