פרשת משפטים
אם ה' ברא אותו, העולם לא יכול בלעדיו. אז מי אתה שתשפוט?
בימינו, אי אפשר לתת פתח לשנאה, כי ניטל מאתנו כישרון השליטה על רגש השנאה, עד כדי הבחנה מדוקדקת בין האדם השלם לבין המעשה האסור שעשה
- הרב משה שיינפלד
- פורסם כ"ט שבט התשפ"א |עודכן
(צילום: shutterstock)
מצווה מעניינת מאוד מוזכרת בפרשתנו – מצוות פריקה: "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ, עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (שמות כ"ג, ה'). בפשטות, פסוק זה מצווה לעזור לזולת בפריקת משא מעל גבי חמורו כאשר יש צורך בכך, בפרט אם כתוצאה מאי הפריקה נגרם צער בעלי חיים.
נעמיק מעט ונראה שפסוק זה טומן בחובו משמעות אקטואלית מדהימה, והוא אף מקיף חלקים נרחבים מאישיותנו גם אם אין לנו חמור.
מדוע התורה כותבת את מצוות פריקה בלשון "כי תראה חמור שונאך"? הרי ידוע האיסור "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" (ויקרא י"ט, י"ז)? מדוע התורה מנסחת את המצווה הזו בניסוח שכולל דוגמא שאסורה על פי התורה עצמה?
התלמוד במסכת פסחים (קיג ע"ב) מבאר, שהתורה מדברת כאן על אדם שמותר לשנוא, ומדובר כאן בעד אחד שראה את חברו חוטא בחטא חמור, שמותר לו לשנוא אותו בשל כך, ולכן נכתב "שונאך" לשון יחיד, משום שרק לו מותר לשנוא אותו שהרי רק הוא נחשף לחטאיו.
אבל זה לא פשוט.
התוספות (פסחים קיג ע"ב) מדגיש נקודה חשובה (מרחיב בעניין רבי אלחנן וסרמן, בספרו "קובץ שיעורים").
אמנם אותו בעל חמור הוא בעל עבירה, אולם התורה לא רוצה שהשנאה תגדל לממדים שחורגים מהגבול המותר. כלומר, מותר לשנוא אותו נקודתית על העבירה שהוא עשה ועל המעשה הספציפי השלילי שהוא עשה, אבל עדיין אסור לשנוא את כולו ולהגביר את השנאה ההדדית, בפרט ש"כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם", ומטבע הדברים השנאה ההדדית תתעצם. להיפך, במבט כולל, כשמתבוננים על אישיותו השלמה, מצווה לאהוב אותו. מותר לשנוא את העבירה באופן נקודתי, אולם מי שמפתח שנאה כללית לכל האישיות בגלל מעשה אחד, עובר על "לא תשנא את אחיך בלבבך".
גם רגשי השנאה צריכים להיות מדויקים, ואסור שהם יצאו מגבולות הגזרה.
לא קל לעשות את ההבדלה הזאת, אבל אנחנו נדרשים לשלוט ברגשי השנאה ולנהל את היחסים הבינאישיים שלנו בצורה מושכלת ומדוקדקת. לא פעם רגש השנאה משתלט על האדם לגמרי, וזה לא טוב. צריך לשנוא את נקודת השנאה ולאהוב את כל הטוב שבו, ומן הסתם רגש האהבה ישפיע על נקודת השנאה וישיב את אותו אדם למוטב.
האהבה תמיד חזקה יותר.
אנו מוכרחים לזכור את זה – אל לנו לשפוט את האדם, אלא את המעשה שלו.
נעלה קומה.
רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק, בעל ספר "משך חכמה" (בפרשת "כי תצא"), כותב על כל העניין הזה דבר נפלא ביותר, חשוב כל כך: לפני חטא העגל, עם ישראל היה במדרגה עילאית, כך שכל אחד מישראל היה מסוגל לפתח מדרגה כזאת של שנאה מקומית-נקודתית. אבל בימינו, אי אפשר לתת פתח לשנאה גם כלפי מי שראו בו דבר ערווה, כי ניטל מאתנו כישרון השליטה על רגש השנאה, עד כדי הבחנה מדוקדקת בין האדם השלם לבין המעשה האסור שעשה.
לדברי ה"משך חכמה", בימנו אין שום היתר לשנוא אדם מישראל, גם אם ראינו בו דבר חטא, משום שאין לנו הזכות והיכולת לשפוט את מעשיו.
ה"חפץ חיים" בספרו "אהבת חסד", כותב אף הוא אותו רעיון (מאמר בשם "מרגניתא טבא" סעיף י"ז): "...ולהיזהר מלאו דלא תשנא, ואף ברשע גמור יש איסור לדעת מהר"מ מלובלין לשנאתו כל זמן שלא הוכיחו, ואין בדור הזה מי שיודע להוכיח, שמא אם היה לו מוכיח היה מקבל... וכל שכן שאסור לקללו, רק יבקש רחמים עליו שיעזרהו השם על תשובה שלמה".
לדבריו, אסור לשנוא בעל עבירה אם לא הוכיחו אותו על מעשיו, אולם בדור הזה אין מי שיודע להוכיח כמו שצריך, כך שממילא האיסור לשנוא תקף גם כלפי בעל עבירה.
רבי אליעזר פאפו בספרו הנפלא "פלא יועץ" (אות א'), מתייחס באריכות לכל ענייני השנאה והאהבה, נראה רק כמה שורות מדבריו: "אבל האדם אין לו לשנוא לרעהו על שאינו הולך בדרך טובים, שאם כן, ביותר יש לשנוא את עצמו, כי מי זה ערב אל לבו לומר שהעמיק והרחיב וכל אשר בכוחו לעשות עשה כדבעי לה למעבד, באופן כי לא טוב הוא מחברו, ואולי חברו טוב ממנו לפי ערכו והשגתו ויכולתו. כידוע מאמר החכם שהיה מכבד לכל אדם באמרו: אם הוא חכם ממני ראוי לכבדו על חכמתו, ואם הוא טיפש ממני ראוי לכבדו על שהוא טוב ממני, שהוא חוטא בשוגג ואני במזיד...".
לפני שאדם בוחן את מומי זולתו, עליו לעמוד מול הראי ולבדוק ולבחון אם הוא עצמו מקפיד לקיים התורה ומצוותיה, ואם הוא עצמו סיים לעבוד על מידותיו ולתקנן. מלבד זאת, יש לתת משקל לנתוני הפתיחה של החבר לעומת נתוני הפתיחה שלו. האם ידוע לך איזה כוחות נפש השקיע החבר כדי לתקן את מידותיו ולהגיע למקום שבו הוא נמצא כעת?
רבי משה קורדובירו (בספרו "תומר דבורה") מוסיף עצה: "אחר שיכיר מעלת הבורא אשר יצר האדם בחכמה, וכן כל הנבראים חכמת היוצר בהם, ויראה בעצמו שהרי הם נכבדים מאד מאד, שנטפל יוצר הכל החכם הנעלה על כל בבריאתם, ואילו יבזה אותם חס ושלום, נוגע בכבוד יוצרם...". כל אחד מאתנו הוא יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, ובכל אחד מאתנו "השקיע" ריבונו של עולם "מחשבה ועמל", כך שאם בורא עולם ברא את אותו אדם, כנראה שהעולם לא יכול בלעדיו. מי אתה שתשפוט?
בואו נכוף את יצרנו ונשתדל לא לשנוא כלל וכלל.
החליפו עכשיו את אפליקציית טיקטוק בהידברות Shorts וצפו בתוכן איכותי ומחזק.
לחצו כאן להורדה >>