הקלידן אשר גבאי: "אני מטפל בפצועים, ושעה אחר כך מרקיד בחתונות"

דומה כי הביטוי "קופץ על כל החתונות" נאמר על אשר גבאי בדיוק. הוא קלידן מהשורה הראשונה, הספיק להופיע עם זמרים ידועים כמו ליפא שמלצר, אברהם פריד, יעקב שוויקי, שלמה כהן ועוד, אבל בשעות ארוכות מן היום (והלילה) שלו הוא דווקא מתנדב בארגוני ההצלה, פוגש את החולים, מטפל בפצועים, ובימים אלו גם אחראי על חלוקת 'ערכות בידוד' למבודדי הקורונה.

בנוסף, גבאי נמנה על צוות 'המשמחים' – קבוצת מתנדבים שמגיעים לבתי חולים ונכנסים אל תוך המחלקות הקשות ביותר, כדי לשמח חולים על ידי ניגון, שירה וריקודים. "לפעמים זה לא קל", הוא אומר, "אני מבקר לא פעם אצל חולים במצבים קשים מאוד, שלא ברור מה יהיה איתם מחר ומה יעלה בגורלם, רואה את בני המשפחות מתייסרים ואת הדאגה שמרחפת, ושעה קלה לאחר מכן כבר צריך להיות בחתונה, לנגן בכל הכוח ולשמח את הקהל. זה להשליט את השכל על הרגש, וזה לא פשוט".

הקושי האמתי שלו, כפי שהוא מציין, הוא לצאת לחתונות אחרי שהוא מטפל באירועים טראגיים בשטח. "להיות מוזעק לאירוע שיש בו הרוגים, ולהמשיך אחר כך לחתונה, זה כמעט בלתי אפשרי", הוא מודה, "אבל אני מרגיש שמבחינה מסוימת זה דווקא נותן לי פרופורציות לחיים. כשאתה מבין שברגע אחד החיים יכולים להשתנות או אפילו להיגמר, אתה מקבל הבנה לגבי חשיבות כל רגע ונשימה, אתה מבין מאין אתה באת ולאן אתה הולך. אתה קולט עד כמה שנושאים כמו קריירה, כסף וכבוד, הם סוג של אמצעי, אבל בסופו של דבר כולנו מגיעים לאותו מקום. לפעמים דווקא זה מה שנותן לך את הכוח הגדול ביותר ללכת ולשמח, כי אתה מבין שעליך למלא את המטרה שלך בחיים, ואם כעת המטרה היא לשמח חתנים וכלות, אז יש לעשות אותה באופן מושלם, ובשמחה".

חתונות מזן אחר

איך נראה סדר היום שלך בתקופה זו?

"זו שאלה שעדיף שלא תישאל", נאנח גבאי. "עד לפני שנה היה לי סדר בחיים. ידעתי מתי אני הולך לחתונה ומתי חוזר ממנה, ידעתי מהם הזמנים שבהם אני יכול להתנדב באיחוד הצלה וזק"א – שני הארגונים שאני נמנה על מתנדביהם, וידעתי גם מהן השעות שאני מקדיש למשפחה שלי".

בהתנדבות

לדבריו, מאז שפרצה הקורונה, השתבש הכל. "האירועים מתקיימים בדרך כלל בשעות הצהריים. שעות היום שלי משתבשות לגמרי, ויש גם הרבה מאוד אירועים שמתבטלים ברגע האחרון, או לחילופין – שצצים ברגע האחרון".

אתה מופיע עם גדולי הזמרים. מה אתה רואה שעובר עליהם בימים אלו?

"המצב הרבה יותר מורכב מכפי שאפשר לתאר, והאמת היא שאני רואה את הקושי דווקא אצל הזמרים הגדולים. הם אלו שלמעשה נפגעים יותר מכולם, כי העלות שלהם גבוהה וממילא רוב הציבור לא מוכן להשקיע כאלו סכומים בתזמורת לחתונה בה צפוי להשתתף קומץ אורחים, או שכלל לא ברור איפה ומתי היא תתקיים. ממילא אין לזמרים הגדולים הרבה הזמנות, ותזמורות הפאר נעלמו כמעט לחלוטין בתקופת הקורונה. לעומתם, אלו שעובדים כעת ממש חזק אלו הקלידנים הפשוטים והזולים ביותר. דווקא אלו שבעבר כמעט לא נקראו אל החתונות הרציניות".

גבאי מדגיש כי הוא רואה כאן באופן מוחשי את נושא האמונה בהקב"ה וההבנה שהוא היחיד שיכול לחולל כאלו תפניות. "פתאום אתה רואה שהעולם מתהפך - דווקא מי שגרף בעבר סכומי עתק הופך להיות כזה שהקרקע נשמטת מתחת לרגליו, ומי שנחשב לקטן הופך להיות מבוקש. גם כשאני משוחח עם הזמרים שמופיעים איתי אני שומע מהם דיבורי אמונה. זה השיח שהפך לשגרתי בימים אלו. כשאני מתעניין באירועים שצפויים להם בהמשך השבוע הם בעיקר משיבים: 'מתפללים שיהיה טוב' ונמנעים מלציין תכניות מדויקות, כי אף אחד לא יודע באמת מה צפוי לו. כולם חיים את היום ואת הרגע".

היית מגדיר את החתונות שאתה מופיע בהן כחתונות שמחות?

גבאי שותק לרגע ומודד את מילותיו. "צריך לחלק את תקופת הקורונה לכמה חלקים", משיב לבסוף. "בשבועות הראשונים, מתי שהיה ההלם הגדול, התשובה החד משמעית הייתה כן. החתונות שאולתרו  מהרגע להרגע, בבתים פרטיים או בחצרות, היו בהחלט שמחות באופן מיוחד. לעולם לא אשכח חתונה אליה הוזמנתי בערב פסח שהתקיימה בביתר עילית. ניגנתי בין הסלון למטבח בדירה בה היו רק החתן ובני משפחתו הגרעינית, כאשר החתן יוצא מידי פעם למרפסת, כדי שכל האורחים שחולקו לקפסולות בבתי השכנים, יוכלו לראות אותו. בכל פעם שהוא יצא בקעה שירה אדירה מכל המרפסות והיה שם ממש אירוע עוצמתי. גם במהלך הקיץ היו אירועים שמחים. אמנם השתתפו בהם רק עשרות בודדות של אורחים, אבל דווקא בגלל זה הרגישו כולם עד כמה שהם משמעותיים לאירוע והשקיעו את כל כוחם בשמחת החתן והכלה.

עם שלומי גרטנר בהקלטות

"מה שקרה זה שבחודשים האחרונים השתנה הכל. מאז שהתחילה הפשיטה של המשטרה על אירועים, הפכו החתונות להיות פצצה של לחץ נוראי. לא רק המחותנים לחוצים, אלא גם האורחים שחוששים מצד אחד מקנסות ומצד שני מהידבקות. גם אנחנו כנגנים וזמרים חוששים שניאלץ לשלם ביוקר. במקרים שמגיעים נציגי משטרה למקום, בכלל הופכת החתונה לסרט רע. גם אם היא מתקיימת לפי כל הכללים. איש לא רוצה לקחת סיכון, וכולם נפוצים ונמלטים לארבע רוחות השמיים. יצא לי להיות ביותר מחתונה אחת שהופסקה באמצע, האורחים לא חזרו כדי להמשיך לשמח וכל האוכל נזרק לפח. אמנם בכל מצב השמחה עדיין קיימת, כי חתונה זה אירוע מרגש ומשמח, אבל זו שמחה שמעורבת בהרבה מאוד פחד".

להמשיך לשמח

בשונה מעבודת הנגינה, מוצא את עצמו אשר גבאי בימים אלו כאשר התנדבותו בארגוני ההצלה השונים הופכת לדומיננטית ונדרשת יותר מכפי שהייתה אי פעם.

"אני ממשיך להימנות על חברי ה'משמחים', וכחלק מזה מבקר אצל חולים במחלקות השונות", הוא מספר. "במקרים נדירים מתאפשר לנו גם לבוא ולשמח במחלקות הקורונה. כמובן שיש צורך במיגון מלא ובאישורים מיוחדים, אבל בסופו של דבר כשאנו נכנסים למחלקות האלו, אני קולט את החשיבות העצומה שיש בכך ומבין עד כמה שזה נדרש".

המראות, במחלקות הקורונה, לדבריו אינם מתאימים לבעלי לב חלש. "לפעמים אני בא כדי לשיר ולנגן, ומוצא את עצמי עוזר דווקא בדברים אחרים, כמו בהגשת כוס מים או בחיוג לבן משפחה, או בכל עזרה אחרת שהמאושפזים מבקשים ממני. כי ברוב בתי החולים המחלקות מבודדות לחלוטין וכמעט אין אפשרות להיכנס אליהם. להגיע לכאלו מקומות זה להרגיש איך אתה עושה את החסד ברמ"ח איברך. אני קורא לזה 'להוסיף חיים' כפשוטו".

בנוסף , כבר מאז פרוץ הקורונה, היה גבאי שותף ליוזמה מעניינת של איחוד הצלה שנקראת 'עידוד בבידוד'. "זו יוזמה בהכוונתם של לייזר היימן, סמנכ"ל הארגון ואריאל בן דוד, שעושים לילות כימים במחשבה על איך לעזור ולשמח את החולים ואת אלו שנמצאים בבידוד. כחלק מהפעילות אנחנו שולחים להם ערכה מכובדת שכוללת משחקים, ממתקים ועוד דברים נחמדים, שמעניקים הרבה שמחה. אני מחלק לפעמים עשרות ערכות כאלו ביום".

בחתונה עם משה קליין

איך אתה מצליח לשלב בין העבודה להתנדבות?

"כפי שציינתי, סדר היום שלי באמת מאוד מבולבל. ברגעים אלו למשל אני בדרך לאירוע, ובדיוק נקראתי לעבור אצל כמה משפחות של חולים כדי למסור להן את הערכות, וכן קיבלתי קריאה להתייצב עם צוות המשמחים אצל חולה מבוגר. אני מקווה שאצליח לעשות הכל, כי עליי גם לשוב להיות עם ילדיי הקטנים. אשתי עובדת בתקופה זו, ואני מוצא את עצמי גם בתפקיד השמרטף שזו משרה מלאה נוספת".

בהתנדבות בבתי החולים

גבאי מבקש לעצור לרגע את שיחתנו. מסתבר שיש חתן שממתין לו על הקו. מדובר בחתן צעיר, בקושי בן 20, שמתכוון להתחתן בעוד יומיים, אך טרם יודע היכן יתקיים האירוע. "אני מוצא את עצמי גם בתפקיד הפסיכולוג", מציין גבאי לאחר שמסיים לשוחח. "אני מנסה להרגיע ולתת כוחות לחתנים, לחזק אותם ולהסביר להם שבסופו של דבר הכל יהיה בעזרת ה' בסדר. אנחנו נעשה את המקסימום מבחינתנו כדי שהחתונה שלהם תהיה שמחה ביותר שיכולה להיות".

ומה יש לך להגיד לחתן כמו זה שדיברת אתו עכשיו, שלא יודע היכן הוא מתחתן?

"אני מספר לו על לא מעט חתונות בהן ביקרתי לאחרונה בהן הוחלט רק בשעות הצהריים של יום האירוע על מקום החתונה, ובכל זאת השמחה הייתה גדולה. אני מבקש ממנו לשמוח בגלל שהוא חתן, לא בגלל אולם כזה או אחר או בגלל כמות המוזמנים".

בינינו, אתה מתגעגע לעבודה השגרתית והרגילה?

"אני בכלל לא מסתכל על כך מכיוון של געגוע. אני רואה את עבודתי כולה כשליחות ומאמין שהקב"ה נתן לי כוח ויכולת לנגן כדי לעשות חסד עם אנשים. חסד זהו דבר שצריך לעשות גם בזמנים של קורונה וגם בזמני שגרה, בכל מקום ובכל שעה".

ומה נותן לך כוח להמשיך?

"זהו כמובן הסיפוק העצום. זה כמו שכאשר אתה מנגן בחתונה תמיד תתאמץ יותר מאשר כשאתה מנגן בבית, כי אתה רואה את הקהל מול העיניים. גם כשאני מבקר אצל חולים, אני רואה את השמחה המתפרצת, וכשאני רואה את האנרגיות שהם מקבלים בזכות זה ומבין שהצלחתי לשמח אנשים, זהו הסיפוק הגדול ביותר שיכול להיות".