באותו לילה, ראיתי את ירושלים אחרת

בעיתונות הוא מופיע כ"איש ירושלים", אבל קוראים לו הרב (אברהם) ישראל גליס שליט"א. ב"ה הוא נולד החודש לפני 70 שנה, ומהרגע שילדי שלי נולדים הם מכנים אותו "סבא גליס". זכיתי שהוא האבא המאמץ שלי בתשובה, ודרכו (בעקיפין) למדתי, שללכת לאחור בהכרח יכול גם להגיד, לצעוד קדימה. ממש קדימה.

היה זה אחרי חצות במוצש"ק לשבת הראשונה שלי בסמינר "נווה (חיים) ירושלים", ערב-ערב תשע באב תשע"א. כמנהג הצדיקות לספסל הלימודים שלי, נסענו לכותל. היה זה תאריך מיוחד במינו עבורי. מי שהיתה פעם בערב שלי להעצמה/הפרשת חלה, מהסוג שכלל בתוכו את סיפור התשובה שלי יודעת, שאותו ערב הוא ציון ליום ההולדת הראשון שלי בתשובה.

באותה שנה ראשונה, פגשתי ב"ירושלים", בעיקר מבעד לכתבים, בברכות. בתפילות. ירושלים שמתפללים אליה ועליה. ירושלים החצויה. השבויה. הבודדה. ירושלים המחכה לישועה. קצת כמו נערה שברבע החיים חזרה בתשובה... ומנגד, חיפשתי קרבה ושייכות לאותה ירושלים היפה כל כך. זו שתציל אותנו לעתיד לבוא. זו שתמיד מחבקת בקדושה. אבל יותר מכל, סיקרן אותי החלק בירושלים שבאמתחתו קודש הקודשים: הכותל. אותו מקום בו חוויתי את נקודת הציון שלי לתחילת התשובה.

מלח של בת-מלך

באותו לילה, ראיתי את ירושלים אחרת. לראשונה כתושבת, בת-בית ולא עוד כעוברת אורח, ומכך המבט הפך אחר. רצה הא-ל הטוב, והבחנתי איך כל הבנות סביבי מחוברות עד נימם האחרון לאבנים מדושנות ההיסטוריה שלנו. ריח הדפים ספוגים במלח משנים שהן נופלות בתחינה תדיר, פשוט קילף אותי. כל כך רציתי גם אני להיות שייכת אליה באמת ולא רק מבעד לאותיות רחוקות. חיפשתי כפתור פלאים שיקשר גם אותי. באותו הרגע כל רעיון היה מנחם, כי לא ידעתי מאיפה להתחיל, או לאיזו כתובת פונים כדי לחקור קצת על הדבר היקר ביותר בתבל.

תפילה שעוברת שנים במשפחה, שחיבר הרב מלמד, סבא של הרב גליס

ובכן, חברה אחזה בזרועי בעודנו פוסעות לאחור עם הפנים לכותל, צעד ועוד צעד נתקלנו בבלומי גרין. בלומי היתה ממשפחה שבמשך שנים מארחת את בנות "נווה" בשבתות וחגים, והשיחה בינה לבין חברתי, ותיקת המדרשה, התארכה מעט מעבר לשלום מנומס. ערכנו הכרות קצרה, ומשראתה שאני מרגישה כמו נטע זר (ולאור העובדה שאין יהודי שהכותל אינו ככותלי ביתו), היא שאלה אם ארצה להתארח אצלם. יריתי מבטני "האמת היא שהייתי שמחה להתארח אצל האדם שיוכל לקחת אותי אחורה בזמן אל יהדותי. למצוא את ירושלים שבתוכי, אני צמאה לזה כל-כך...".

היא חייכה חיוך רחב, כממתיקת סוד, וירתה בחזרה: אההה! פשוט שאת צריכה את דוד שלי. הוא מקדם פה בין היתר את החפירות, והוא מכיר את כל רזיה של העיר. מעבר לזה שהוא איש-אשכולות ידוע, יש לו הלב הירושלמי הכי ענק. בכל זאת, הוא מחזיק שם את סיפורי הצדיקים הכי קסומים שתשמעי בחייך. הוא יגלה לך אוצרות כמוסים על העיר", היא פסקה, ואני דילגתי על עננים בצבע. כתבתי את המספר ולא הפסקתי להודות לה. "תודי לי כשתסכימי להתארח אצלנו!", היא חייכה אז בבטחה, כמו יודעת שחיי עומדים להשתנות מן הקצה אל הקצה.

למחרת התייצבתי בביתו, ומאז (מזה עשור) ועד עולם אני וביתי חלק מדור ישרים מבורך שלו ושל אשתו הצדיקה, רחל המדהימה. מצד אחד הוא נכד לאדמו"ר מקרלין. מהצד השני נכד לרב מלמד, שמחזיק בחלק מכתביו של רבנו, רבי נחמן (הודות לכך שהיה חברותא של נכדו של רבי נתן, ממשיך את דרכו).

ליצוק ירושלים לכלי שלך

ואני הקטנה (זו שראתה ארמונות וגורדי שחקים בעולם), התרגשתי יותר מכל פשוט לישון בחדר קטן בביתם העמוס וצפוף ספרים ואהבה ב'עזרת תורה'. חדר מוקף אבנים שהיוו עבורי את הנוף היפה מכולם. ושם, ממש שם גדלתי והועשרתי כל רגע מחדש. שם יצקתי לתוך הכלי שלי - ירושלים. שם השכלתי להכיר את אוריין מבעד לעצמי החדש. בשבתות ובחגים. בשמחות ובסתם ימים. לוגמת שייק פירות בקיץ או מרק חם-חם ונחשפת לשירים מכל הזרמים (בספרייה העצומה שהוא מחזיק). עוברת חופות ולידות ונהרות של תורה. ואיך לא – סיפורי צדיקים...

במשפחה כמו במשפחה, יש משפחתולוגיה ענפה. רק שבמקרה שלי, כשהצדיק הוא אבא אוהב, הוא גוזר – ואדרבה, הקב"ה מקיים. שנה לאחר ההיכרות, ערב ט' באב תשע"ב, הוא העניק לי במילותיו מתנת יומולדת מרגשת במיוחד. במילים אחרות היתה זו צידה לדרך, אחרי שנת היכרות ראשונה שלנו, ובכלל לא אחזתי שהיא בעצם – ברכה, שעתידה להתקיים.

"עכשיו, כשיהדותך גדלה", הוא חיזק אותי, "את כבר כלי מחזיק ברכה, וירושלים מפוארת בך, ועל כן אני מאחל לך שתתמקצעי במשהו. כלשהו-משהו. אולי חלות. הפרשת חלה, מה את אומרת?".

כמעט נחנקתי. "אני?! חלות?! מה הקשר?!", נחרדתי. אבל הנה אני, והמציאות חזקה מהחיים. ותודה שכך.

ותודה לך, אברהם ישראל בן חנה שיפרא האהוב לנו מכל, שהאמנת בי תמיד וראית את הנולד. תודה על כל השנים בהן לימדת אותי גרסה דינקותא (בעשור השלישי לחיי) דרך הצדיקים, וגילית לי שזה בעצם פוטנציאל שקיים בכל אחד מאיתנו להפוך להיות, ושהאופציה לממש אותה לא תלויה באילן יוחסין עד דוד המלך, אלא שניתן להתחיל אפילו בי; בדיוק כפי שהגדיר זאת כה ענוג הרבי מקוצק, להבדיל.

שתדע אך בריאות שמחה ונחת מאיתנו, ומכל יוצאי חלציך ושהאור האדיר שאתה מפיץ בעולם יחזור ויזהר חזרה עליך ואליך סלה, אמן.

הטורים מוקדשים לעילוי נשמת: דוּוִיד בן שלמה יעקב שווארץ זצ"ל

תגובות, הצעות, שירים ודברים שבקדושה: אוריין-יסכה hashemonly@gmail.com (נשים בלבד!)

רוצים להזמין את אוריין-יסכה לערב נשי מרגש בביתכן (ללא עלות)?

חייגו לטל: 073-2221290 או במייל aviva@htv.co.il