השחקן דן שפירא: "זה ממש מאבק יום יומי, אבל אני מוכן ללכת"

נעים להכיר

"דן שפירא, 40, נשוי ואב לשניים, מתגורר ביפו, שחקן".

ניצוץ של נוסטלגיה

"אחד הדברים שהולכים איתנו לכל מקום, גם אם לא נשים על כך דגש - זה העבר שלנו. האופן בו התחנכנו וכיצד שהתעצבה האישיות שלנו. אני מאמין שצריך להתיידד ולעיתים גם להתפייס עם העבר שלך ועם הילד שהיית, כי הרבה מהאושר הפשוט והאמתי נמצא שם. אני בן יחיד להוריי ולהיות בן יחיד זה אתגר, מכיוון שגדלתי במציאות שבה ההורים שלי אוהבים רק אותי ודואגים רק לי. אין חלוקה בין עוד ילדים, אין תחרות על תשומת הלב. אבל כשאתה יוצא לעולם זה לא ככה. אני חושב שלקח לי יותר זמן להתבגר בהקשר הזה של לראות לעומק אנשים אחרים, להרגיש אותם ממש.

"היום זה אחד הדברים הכי חשובים לי בעולם. לראות אנשים, להרגיש אותם, להבין מה מניע אותם, איפה הם מונחים, מהי זווית הראייה שלהם, מה הם צריכים. וזה הופך לאט, אני מקווה, להיות טבע שלי. אסור לי להזניח את העבודה על זה, זה לא דבר שמושרש בי מהיסוד. זה משהו שאני מתייגע עליו ושמח על כך. לגלות על עצמך שיש בך את הכוח לבחון ולשנות בעצמך דברים זה דבר עצום, זה נותן תקווה לחיים״.

(צילום: יקיר שוקרון)

ניצוץ של התעוררות

"אני מרגיש שאני עובר תהליך של התעוררות מסוימת, אם ניתן להגדיר את זה כך, בעשור האחרון, ובעיקר בחמש שנים האחרונות. זה קשה, ממש מאבק יום-יומי, אבל אני מוכן ללכת. אני מוכן לנסות ולפעמים גם ליפול אבל לא לוותר. זו ריצה למרחקים ארוכים, לא ריצת 100 מטר. אם דיברנו על היותי בן יחיד, אז אפשר אולי לומר שאני מנסה למצוא בתוכי ומחוצה לי את בורא עולם, לחוש אותו ממש. ובורא עולם הוא הכי אישי שיש. הוא מסתכל עליי הכי עמוק שאפשר, ואוהב אותי הכי חזק שאפשר - כאילו שאני בן יחיד שלו, למרות שיש לו כל כך הרבה ילדים. ומה זה בורא עולם מבחינתי? זה אהבה, זה אור, זה אין סוף, והוא אחד.

"האחד הזה הוא משמעותי ביותר בעיניי, ואת זה אני מנסה להבין ולהפנים. קשה לתפוס את זה, אבל אם פותחים עיניים ולב ממש חזק אפשר להרגיש אלוקות בעולם. אפילו סתם בחיוך של ילד, או בעלה שנושר ונופל על המדרכה. זה אפשרי, והיום אני מבין שזה תלוי רק בי. אני לא יכול לשנות את מה שבחוץ, אני יכול לשנות אותי. אגב, דבר נוסף לגבי עניין ה'בן יחיד', זה נכון שאין לי אחים, אבל יש לי חברי ילדות שהם באמת סוג של אחים שלי. אנחנו בקשר קרוב כמו אחים. וכן, יש לי רעב גדול למשפחה גדולה משלי. כרגע יש לי שני ילדים - נתן בן החמש ובנימין בן השנה. אני מאד מקווה בעזרת ה' להרחיב את המשפחה. זה באמת אחד החלומות העצומים שלי".

ניצוץ של שורשים

"השורש הכי חזק שלי היום הוא המשפחה שלי, אשתי תמר והילדים שלי, ואת השורש הזה אני לומד להשקות בעדינות ובמסירות. זוגיות וילדים זו גם עבודה פנימית. לשמור על שלווה מול הילדים, על חיוך וסבלנות. אחד הדברים המעניינים בקשר לשורשים האישיים שלי מהבית בו גדלתי זה שאבא שלי ממוצא ליטאי ואמי תימנית. בתפילה, אני יכול להתחבר גם לנוסח אשכנזי וגם לתפילה ספרדית או תימנית. ההשפעות של המוזיקה שאני שומע יכולות להגיע ממחוזות תימן, מרוקו, רוסיה, צרפת או מוזיקה קלאסית. כשאני שר אני מרגיש שיש לי משהו 'אשכנזי' בשירה, ומצד שני גם 'מזרחי'.

"לגבי מוסיקה ותיאטרון, הכל למדתי מאבי היקר, מולי שפירא, שהיה כ-40 שנה ראש מחלקת התרבות בגלי צה"ל, ובבית גדלתי בעיקר על מוסיקה ארץ ישראלית - יוסי בנאי, אריק איינשטיין וכו'. אני מאלה שמכירים כמעט את כל המילים של השירים של המוסיקה הישראלית הישנה בעל פה. מעבר לכך, קיבלתי גם חינוך לציור ולפיסול - הכל מאבא. לצד זאת, בבית של סבתא שלי שתחיה חיים ארוכים, אמא של אמא שלי המדהימה - כרמלה, מתנגנים שירים של זוהר ארגוב, ציון גולן, דקלון, שושנה דמארי ועוד.

"הרבה פעמים אמרו לי: 'אתה חצי אשכנזי? אתה נראה מזרחי לגמרי', ויש כאלה שאומרים: 'אתה חצי תימני? אתה נראה אשכנזי לגמרי', אז כנראה שהכל בעיני המתבונן, וזה רק מראה כמה שהמציאות היא איך שאנחנו רואים אותה. אני מתפלל ביפו ב'אשכילה' - שזה בית חב"ד, ובתל אביב ב'ממעל ממש', ויש שם שילובים מעניינים מכל העדות והגוונים של החברה הישראלית והיהודית. הרבה צעירים, וכולם יחד שרים, לומדים, מדברים ומתפללים. גם ההיסטוריה שלנו היא כזו - היינו 12 שבטים, ולכל שבט היה את התפקיד המיוחד שלו, וכל השבטים יחד מייצרים עם אחד".

ניצוץ של השראה

"יש לא מעט דמויות ביהדות שאני שואב מהן השראה, אבל אדבר כעת על רבי עקיבא. אולי אני קשור אליו במיוחד כי הוא התחיל ללמוד בגיל 40, ואני כיום בן 40. אני לא אומר שיש לי יכולת להבין בשכל שלי משהו ממנו, אבל כמוהו גם אני פורח מאוחר בדרכי. ואני לא מדבר רק על התורה. הייתי די 'רועה צאן' עד עכשיו. מעבר לכך, 'ואהבת לרעך כמוך' הוא כלל שהולך איתי חזק, וזה דבר שכל חברה באמת זקוקה לו, בעיקר החברה שלנו, וצריך להבין מה הוא אומר בעומק. אנחנו יודעים ש-24,000 תלמידיו של רבי עקיבא מתו במגיפה, ויש האומרים שכל אחד מהם חשב שהוא מבין את רבי עקיבא הכי נכון. כלומר כל אחד מהם באמת רצה את ההכי טוב.

"אני מאמין שבחברה הישראלית כולם רוצים את ההכי טוב. כולם מרגישים שהם לוחמים מלחמת צדק, כנה ואמיתית. הבעיה היא שכל אחד חושב שהוא צודק, ואז באיזשהו מקום מפספסים את השני ולא מצליחים להגיע ל'ואהבת לרעך כמוך'. אני מנסה לחשוב אחרת וגם להפעיל את מידת הרחמים כלפי עצמי וכלפי הזולת, כי אני מבין שהעולם שאנחנו חיים בו -  עולם העשייה, האדום-האדום הזה, הוא קשוח. באמת, הרבה פעמים הוא לא פשוט. אז פלא שלאנשים יש כזה שריון? אז כן, אני מנסה לראות מעבר לשריון, לראות מה יש בפנים. וגם בתוכי, אני חושב לפעמים - מה יש מתחת לשריון? אגב, זה לא אומר שבן אדם לא יכול לעמוד על הדעות שלו, לעיתים גם בתוקף, אבל השאלה היא באיזה אופן הוא עושה את זה".

ניצוץ של לימוד

"הספר שפתח אותי לעולם היהדות הוא ספר התניא. גיליתי אותו לפני כמה שנים, ואני משתדל ללמוד בו עד היום, וכן לקרוא חת"ת כל יום, שזה ראשי תיבות של חומש, תהילים ותניא. אני גם אוהב מאד את 'חובת הלבבות' של רבינו בחיי ואת כתבי הרמח״ל. יש אנשים שמתחברים בקלות יותר ללימודי הלכה, שהם חשובים מאוד, אבל מבחינת חיבור אינסטינקטיבי אני נמשך יותר לדברים של הרוח. לאחרונה התחלתי להגיש בערוץ 20 תוכנית בשם 'שאלת הרב הראשי' עם הרב הראשי הרב דוד לאו, ובזכותה אני לומד גם על הלכות ומתחבר יותר לרובד הזה של התורה, וגם זוכה להבין את הקשר בין הלכה לרוחניות שעומדת מאחוריה״.

(צילום: יקיר שוקרון)

ניצוץ של עשייה

"תודה לאל זכיתי לעשות לאחרונה כמה דברים מעניינים, ובתקופה האחרונה בה עולם התרבות די מושבת התעסקתי הרבה גם בכתיבה ויצירה אישית. בשבוע הבא אתחיל חזרות בתפקיד ראשי להצגה האחרונה שכתב המחזאי המבריק ניסים אלוני זכרונו לברכה. את ההצגה מביים מרט פרחומובסקי, והיא תתארח בתיאטרון 'הבימה'. אני מגלם שם את דמותו של לוט, שכואב ונושא על גבו את סבל העם היהודי. וכן, אני מתרגש לחזור לתיאטרון לאחר הפסקה של שנה.

"אחד הדברים שאני הכי שמח בהם בתקופה האחרונה הוא התוכנית שלי בערוץ הידברות עם הרב יונתן גל-עד, 'להיות ראשון', שעוסקת במודעות דרך נקודת המבט היהודית - חשיבה חיובית, שמחה, בטחון ועוד. בעזרת המקורות אנחנו דנים בסוגיות שקשורות בעבודה התודעתית של האדם, כדי שיוכל 'להיות ראשון' של עצמו, באופן המיטבי שהוא יכול. בתוכנית משתתף גם אמן הגיטרה הנפלא אילון מלחי ובכל תכנית אני שר שיר בעיבוד מקורי שקשור לנושא שאנחנו מדברים עליו. אנחנו משלבים בין שירי קודש וניגונים ופיוטים לבין שירים ישראליים שאנחנו מזהים בהם חיבור עמוק וחזק לדרך הרוחנית".

ניצוץ של תפילה

"אני כל הזמן מדבר עם ה'. היום זה כבר הפך להיות חלק מהמהות שלי בעולם. אני משתדל שכל פעולה שאני עושה, כל מחשבה שאני חושב וכל דיבור שאני מדבר יהיו מחוברים למקור העליון. אני משתדל, זה לא אומר שאני תמיד מצליח, אבל תמיד רוצה. ואני בדיאלוג עם המקום הזה. היום אני מאמין שהמציאות הגשמית, כפי שאני רואה אותה, היא רק חלק מאוד קטן ממה שיש. יחד עם זאת, העולם הרוחני הוא גם מאוד מתעתע. החיפוש צריך להיות מאוד מדויק. באופן אישי מצאתי ביהדות את העומק הרוחני שאותו חיפשתי.

"בשנים האחרונות אני מתפלל שלוש תפילות ביום, שומר שבת ולומד. ובפרט, אני לומד על הנפש. אני משתתף בימים אלו בקורס שנתי מאד מעניין של הרב ערד, במרכז 'דעת', שמלמד על הנפש דרך שיטת ה-CBT. לאט לאט אני קולט שהכל זה המחשבות שלנו. איך שאנחנו מפרשים דברים, בעקבות דברים שחווינו בעבר, איך אנחנו מגיבים לסיטואציות, האופן שבו אנחנו מתנהלים. אפשר ללמוד את זה ולנסות לכוונן את הכלי. אני מנסה".

ניצוץ של תודעה

"אנשים שחוו מוות קליני מעידים על כך שחוו חוויה מאד נעימה דווקא, תחושה של אחדות, של חיבוק עם היקום. המוח אולי הפסיק לעבוד, אבל התודעה המשיכה להתקיים. יש המון מחקרים בנושא, ואני חושב שהתודעה היא הרבה יותר רחבה גם מהמוח שלנו. לעולם לא נוכל להבין הכל. אבל חיבור להבנה הזו שאנחנו לא מבינים הכל, זה כבר צעד אחד קדימה. שחרור שליטה. קבלת שינויים. לסמוך. להאמין. זה ממש לא פשוט, אבל בשבילי זו סיבה מספיק טובה לקום בבוקר. אתה לא יכול לעזוב את הנפש שלך רגע בצד, אם אני מזניח אותה ולא מטפל בה היא מתחילה להשתולל. כמו הגוף אגב. אם אני לא עושה ספורט, הגוף מגיב לזה. ואותו דבר המחשבה.

"כשאתה מנוהל על ידי הרגשות שלך, אתה חי בים סוער. על המחשבה אפשר לעבוד, אני חושב, וכך גם לתקן את עולם הרגש. וזה כמובן לגמרי מתחבר ליהדות. לא רק שזה מתחבר ליהדות, בהרבה מובנים זו היהדות - עבודת המידות. ויחד עם זאת, חשוב לי לומר שיש דברים שבהם צריך ללכת עם הלב. אי אפשר וגם לא צריך להיות כל הזמן כמו מחשב. גם ללב יש תפקיד חשוב בחיינו. ובסופו של דבר הגדולה והשאיפה היא לאזן באופן נכון את הדברים. בקיצור זה מסע, מסע מורכב, מרגש, קשה, נפלא. הקדוש ברוך הוא אמר לאברהם ללכת בלי שהוא ידע לאן בדיוק, אבל מתוך אמונה, בשבילי זה אחלה מודל, ואני שמח לגלות עם השנים שאני לא לבד, כולנו צועדים בדרך, כל אחד בדרך הייחודית לו".