החוקרת האפידמיולוגית החרדית: "יש לי שיטות כדי לגרום לאנשים להיזכר"

אף אחד לא מאחל לעצמו לקבל שיחת טלפון מהחוקרים האפידמיולוגים של משרד הבריאות. אם כבר קיבלת שיחה כזו, זה אומר אחד מהשניים – או שאתה חולה מאומת ורוצים לתחקר אותך כדי לדעת באלו מקומות ביקרת, או ששהית לאחרונה על יד חולה מאומת, וכעת מבקשים להודיע על כניסתך לבידוד. כך או כך, המילים 'חוקר אפידמיולוגי' שעד לא מזמן איש מאתנו לא ידע להגות מבלי לשבור שיניים, לא נשמעות כמו הדבר שהיינו מאחלים לעצמנו.

"תתפלאו, אבל יש אנשים שדווקא שמחים לקבל מאתנו שיחות טלפון", טוענת הודיה אסולין, צעירה חרדית, המשמשת בחצי השנה האחרונה כחוקרת אפידמיולוגית מטעם משרד הבריאות. "קורה לא פעם שאני מתקשרת לאנשים שקיבלו שעות ספורות קודם לכן הודעה על כך שהם חיוביים לנגיף, והם מרגישים מבולבלים וחסרי ידע. כשאני משוחחת איתם, עוד לפני שאני מתחילה בחקירה, אני מנסה דבר ראשון לעשות סדר ומסבירה להם מה ההנחיות שהם צריכים לדעת. לא פעם אני מגלה שזה ממש עוזר להם".

שיתוף פעולה = הצלת חיים

חוקרת אפידמיולוגית חרדית, זה נשמע כמו מקצוע בלתי צפוי. איך הגעת אליו?

"אני סטודנטית לאדריכלות ועיצוב פנים במרכז החרדי להכשרה מקצועית, וחיפשתי מקצוע שישתלב לי עם הלימודים. ראיתי פרסומת על המשרה הזו, והחלטתי להציע את עצמי".

הודיה מציינת שבמשרד הבריאות לא דרשו ממנה להוכיח רקע מסוים או יכולות מיוחדות. "אבל בקורות החיים ששלחתי ציינתי שהזדמן לי לעבוד בעבר במרכז תיירות בתפקיד שכלל שיחות טלפון עם לקוחות, כך שיש לי ניסיון בתחום התקשורת הטלפוני. אני מאמינה שזה תרם לעניין. בסופו של דבר התחברתי מאוד לתפקיד, ולאחרונה גם נתנו לי להדריך שלוש קבוצות של חוקרים חדשים".

לדבריה, מדובר בעבודה לכל דבר הכוללת בדרך כלל חמישה ימים בשבוע ונמשכת שמונה שעות ביום. "היו תקופות בהן היה לנו עומס גדול מאוד, כמו למשל לפני מספר שבועות, בגל השלישי. באותם ימים התבקשנו לעבוד שישה ימים בשבוע, כולל יום שישי ומוצאי שבת, ולפעמים הרבה יותר משמונה שעות ביום. במשך ימים שלמים שוחחתי בטלפון, ובחלקם עשיתי יותר מ-30 חקירות ביום. לעומת זאת, היו תקופות שקטות יחסית, עם חקירות ספורות ושעות ארוכות של שקט בין חקירה לחקירה".

מהיכן מתבצעת העבודה? איפה את יושבת?

"אני עובדת מהבית, וכך גם רוב החוקרים האפידמיולוגיים האחרים. בכל בוקר אני מתחברת למערכת, ואז מתחילה לקבל שמות של אנשים שקיבלו תשובות חיוביות בשעות האחרונות, ומתקשרת אליהם. כפי שציינתי, ראשית כל אני שואלת איך הם מרגישים ואם הם צריכים עזרה במשהו. אני גם מתעניינת בתסמינים שיש להם, ובהתאם לפרמטרים מחשבת את תקופת ההדבקה. בשלב הבא אני מתחילה לעבור איתם על סדר היום שלהם – עם מי הם היו, את מי הם פגשו ואלו אנשים היו איתם בבית. אחרי שמסתיימת השיחה אני עוברת לשלב הדיווחים, לפעמים זה למוסדות חינוך או למרפאות, או לכל מקום שהייה אחר בו היו החולים. אני גם מפרסמת את המקומות האלו באתר משרד הבריאות. אנשים חושבים שרק בתחילת תקופת הקורונה נהגנו לפרסם את שמות המקומות בהם ביקרו החולים, אך זה לא נכון, כי עד היום אנחנו מקפידים על כך, למרות שכמות המאומתים גדולה. מי שמעוניין יכול להיכנס לאתר ולראות את שמות המקומות בהם ביקרו החולים החדשים, ושאין אפשרות להשיג את האנשים שהיו בהם, כדוגמת סופרים, תחבורה ציבורית וכדומה".

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

מתוקף תפקידה של הודיה היא גם אחראית ליצור קשר עם האנשים שבאו במגע עם חולי הקורונה ולהבהיר להם כי עליהם להיכנס לבידוד. "אלו שיחות טלפון פחות נחמדות", היא מודה, "לפעמים אנשים מגיבים בצורות קשות, והיו גם כאלו שסיפרו לי שרק לא מזמן הם יצאו מבידוד אחר. אבל קורה לא פעם שאני מתקשרת להודיע על בידוד בשל שהייה על יד חולה מאומת, וימים ספורים לאחר מכן מקבלת שוב את אותו שם, כדי להתקשר אליו בעקבות כך שהוא נבדק והתברר כחיובי לנגיף. במצבים כאלו אני מבינה את גודל החשיבות של השיחה הראשונה שעשיתי. כי אמנם לא נעים להיכנס לבידוד וזה קוטע את כל החיים, אבל יש בכך הצלת נפשות ממש".

ומדוע יש צורך בשיחת טלפון? למה אינכם יכולים להסתפק בשליחת הודעה?

"ההודעות שאנשים מקבלים הן בדרך כלל לא ממשרד הבריאות, אלא מהשב"כ שמאתר אותם באופן לווייני, אבל אנחנו לא יכולים לסמוך על כך, כי רבים מהציבור החרדי משתמשים במכשירים כשרים, שאינם מקבלים הודעות. לכן אנו משתדלים להתקשר לכל אדם שהבנו שצריך להיכנס לבידוד ומודיעים לו זאת בשיחה טלפונית. עם זאת, כשיש תקופות עמוסות עם הרבה מאוד חקירות, אז אנחנו מסתפקים בשליחת הודעות, ובתקופות בהן העומס ממש חוצה גבולות, אנחנו נשענים על אמון הציבור ומבקשים מהחולה המאומת בעצמו להודיע לקרובים לו על כך שעליהם להתבודד".

ימים אלו נחשבים לתקופה עמוסה?

"עד לא מזמן היו ימים עמוסים מאוד, בשיא הגל השלישי. כעת אני מרגישה שירד קצת העומס".

ברגישות ובאמפתיה

גם אנשים בעלי זיכרון טוב, מתקשים לזכור איפה ביקרו בשבוע שעבר ומה עשו בכל שעה משעות היום. מה את עושה כדי לדלות מהם את המידע הזה?

"יש לי שיטה שבדרך כלל עובדת היטב – אנו  מתחילים מהיום הקרוב ביותר ולאחר מכן מתרחקים. כך, למשל, אם יש לי אדם שבמשך כל השבוע האחרון היה מדבק, אז אני מתחילה דבר ראשון לשאול איפה ביקר היום ואחר כך מה עשה אתמול ושלשום. כך מתרענן הזיכרון שלו. אם יש אנשים שממש לא זוכרים את סדר היום שלהם, אני מנסה לכוון אותם באמצעות שאלות, ובנוסף, כל תשובה שלהם גוררת מצדי עוד שאלה. כך למשל אם מישהו מספר לי שהוא היה במקום מסוים, אני מיד שואלת איך הוא הגיע לשם – ברכב או בתחבורה ציבורית. אם ברכב, אני מתעניינת מי עוד היה אתו בנסיעה, וכך הוא נזכר בפרטים נוספים הרלוונטיים לחקירה. בסופו של דבר כמעט כולם נזכרים".

את מתחקרת גם ילדים?

"אין לנו אישור לחקור ילדים מתחת גיל 18, אך כשהילד מבין עניין אז לפעמים ההורים באופן יזום מציעים לנו לשוחח אתו. כשהילדים צעירים אנחנו מבקשים מההורים לעמוד לידם וכך לשמוע מהם את התשובות".

הודיה מדגישה שהיא לגמרי רואה שליחות בתפקידה. "זה לא רק שאני יודעת שאני מסייעת בקטיעת שרשרת ההדבקה, אלא גם משוחחת לא פעם עם אנשים שממש משוועים לשיחת טלפון ולהתעניינות. כיום אני יכולה כבר לזהות מיהם האנשים שנמצאים ממש לבד בבית, וכשהם עונים לי לטלפון אני שומעת את השמחה בקולם. ניכר שהם חיכו לשיחה כזו".

כבחורה חרדית נותנים לך לשוחח דווקא עם כאלו שקשורים למגזר?

"אני מקבלת רשימה ללא פילוח דתי, אבל מהר מאוד אני מזהה את השמות החרדיים. מספיק לי לראות שמות של רחובות או שכונות כדי להבין זאת. אני גם יכולה להבין את זה בקלות מתוך התשובות. כך למשל אם מישהו מספר לי שהוא בחור ישיבה או שהלך ללמוד בכולל, אני יודעת בדיוק במה מדובר וגם מבינה אלו שאלות צריך לשאול כדי להבין מה בדיוק עבר עליו באותו יום".

מה שבטוח זה שהעבודה לגמרי אינה שגרתית ומאוד לא מונוטונית. "אין שיחה שאני לא יוצאת ממנה עם סיפור", היא טוענת. "קרה לי פעם ששוחחתי עם חתן שהיה אמור להתחתן למחרת, אך התגלה כמאומת לקורונה והחתונה נדחתה. הוא היה בתוך סערת רגשות ומבול של שיחות טלפון, כדי לדחות את החתונה ולעדכן בכך את המוזמנים, אך הוא ענה לטלפון כל כך בעדינות, בצורה שממש מעוררת השראה. בהזדמנות אחרת יצא לי לחקור מאומת בימים בהם ישב שבעה על אמא שלו שנפטרה מקורונה. זה הצריך ממני לא מעט רגישות, כי הבנתי שאני מדברת עם אדם שמצוי באבל, אך עדיין הייתי צריכה להמשיך עם החקירה. באחד המקרים תחקרתי הורה לילד עם קשיי קשב וריכוז שסיפר לי שהילד שלו שכעת אומת לקורונה כבר נמצא כמעט חודש בבידוד, בגלל שהיה בסמוך לאחיו שנמצאו חיוביים לנגיף. כעת הוא יצטרך להיות מבודד למשך 14 יום נוספים, והאב נשמע לגמרי אובד עצות. "אלו רק סיפורים על קצה המזלג", מדגישה הודיה, "כי יש אינספור סיפורים כאלו".

לא קשה לך עם זה שאת משוחחת עם אנשים שמתמודדים עם מצבי בידוד וחולי? זה יכול לדכא...

"נכון שזה קשה, אבל בדרך כלל אני מצליחה לעשות הפרדה ולהתייחס לשיחות הטלפון בעיקר כעבודה, מבלי לתת להן להשפיע על הרגש שלי. האתגר הוא גדול, כי השיחות צריכות להיעשות עם הרבה רגש ואמפתיה, אבל אני משתדלת שזה לא יפגע בסופו של דבר בחיי היום-יום שלי".

בשם החוק

קורה שאנשים לא משתפים איתך פעולה?

"כן, זה קורה, אבל זה לא חוקי. כל אזרח במדינת ישראל מחויב מבחינה חוקית להשיב על החקירה ולשתף אתנו פעולה, זאת כחלק מההגנה על בריאות הציבור. כשיש אנשים שלא משתפים פעולה או ש'מסננים' אותנו ולא עונים לטלפונים, אנחנו מעבירים את זה לאכיפה. לפעמים מתברר שהמספר סתם כך לא היה תקין, אבל אם מדובר בחוסר נכונות לשתף פעולה, זה עלול להיות מלווה בקנס. ככלל, אנחנו משתדלים מאוד שלא להגיע לכאלו פינות. השיחות שלנו בדרך כלל ידידותיות מאוד ונעשות באווירה נעימה ומכבדת. כמובן שאם בסופו של דבר האזרחים לא משתפים אתנו פעולה, אז יהיו גורמים אחרים שיעשו את זה במקומנו".

הודיה מציינת שהרגע בו היא החלה להיות מודעת כל כך לתחושות של האנשים, הגיע לאחר שהיא עצמה חלתה בקורונה. "חליתי לפני כחודש", היא מספרת, "ופתאום קיבלתי את שיחת הטלפון המוכרת, רק שהפעם הייתי מהעבר השני של המתרס... בתחילה זה היה די משעשע, כי אחת השאלות הראשונות שאנו שואלים את המאומת היא 'במה אתה עוסק'. כשהחוקרת שאלה אותי את השאלה הזו השבתי לה: 'אני חוקרת אפידמיולוגית'. אני חושבת ששיתפתי פעולה יפה, אבל מכיוון שהייתי חלשה באותם ימים התחלתי להבין טוב יותר את האנשים שאיתם אני מתחקרת. כי לא תמיד הם מרגישים טוב ולפעמים בדיוק ברגע שאנו מתקשרים פחות מתאים להם לענות. וכן, לפעמים באמת קשה להיזכר בפרטים. החוויה הזו הייתה חשובה עבורי".

לסיום, מבקשת הודיה להעביר את המסר: "לפעמים אנשים מרגישים לא נעים עם זה שהם גרמו לאחרים להיכנס לבידוד, אבל חיי אדם נמצאים בעדיפות הראשונה. צריכים לזכור שהמצווה היחידה בתורה שכתובה עליה המילה 'מאוד' היא 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'. כאנשים מאמינים אנו יודעים כמה חשוב לשמור על עצמנו, ואם כבר הגענו למצב שחלינו, אז לפחות נשמור ונגן על הסביבה שלנו".