"בשעה זו הרופא ישן, תוכל לשתות ללא חשש"

חברת פייזר הודיעה שהיא אהבה את הקונספט של משלוח מנות - שתי מנות לכל אדם - והיא הולכת על זה בגדול.

אך עם כל הכבוד לפייזר ולחיסוניה, העתיד עדיין לוט בערפל, ואיום המוטציות עודנו מאפיל על השלווה.

"מתי כבר יכתבו את המגילה?", שאל הרבי מקוצק זיע"א את חסידיו בערב יום הפורים.

איש לא הבין את כוונתו, ולשם כך שלחו החסידים את בנו, ר' דוד, שיברר את פשר דבריו. 

הסביר הרבי מקוצק: "תשע שנים נמשך סיפור מגילת אסתר, ולאחר סיום הסבל של ישראל נכתבה המגילה, שהעיון בה מלמד, איך דווקא מתוך הסבל צמחה הישועה לישראל.

"וכך יהיה גם לעתיד לבוא", אמר הרבי מקוצק, "לבסוף תיכתב מגילה מכל הצרות הרבות שעברנו, וניווכח בצמיחת הישועה מכוחן. ועל כן שאלתי: מתי כבר תיכתב המילה הזאת?".

ובכן, הבשורה על חיסוניה של פייזר טרם צופה עבורנו את מועד כתיבת המגילה, אך להווי ידוע, שבידנו להחיש את המועד - ובפרט בפורים!

אך בטרם נלמד כיצד עושים זאת, נפתח בכמה שאלות על מנהגי יום הפורים.

* * *

א. חג פורים נקבע ל"יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה".

וצריך להבין, מדוע בפורים שמחים יותר מאשר בחנוכה? ואסביר.

חז"ל (במדבר כ"א, ה') לימדונו, שהמחטיא את חברו גרוע יותר מאשר היה רוצחו, שהרי החוטא איבד את נשמתו, לעומת הנרצח שרק איבד את גופו.

ובכן, המן ביקש להרוג את גופות ישראל, לעומת היוונים שביקשו להחטיאם - "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". נמצא, שהחטאת היוונים הייתה חמורה יותר מגזירת המן, אז מדוע אם כן בפורים שמחים יותר מאשר בחנוכה?  

ב. מאחר שהיהדות מגנה את השכרות, כאזהרת החכם מכל אדם: "אַל תְּהִי בְסֹבְאֵי יָיִן" (משלי כ"ג, כ'), מדוע הורו לנו חז"ל להתבסם בפורים (מגילה ז)?

ג. מה פשר המנהג להתחפש בפורים?

ד. מדוע תיקנו דווקא בפורים לתת מתנות לאביונים ומשלוח מנות איש לרעהו?

ושאלה אחרונה מהמגילה: מדוע גלגל ה' שבית המן, שהיה עובד עבודה זרה (אסתר ז', ח'), יינתן למרדכי (אסתר ח', ב')? הלוא היה ראוי יותר שה' יזמן למרדכי ממון רב, שעמו יבנה לעצמו בית טהור כפי טעמו?

שנה אחת, בפורים, הגיע הצדיק רבי דוד מלעלוב זיע"א אל רבי אלימלך מליז'ענסק זיע"א.

רבי אלימלך מזג לאורחו כוס יין ישן, אך הלה התנצל שהרופא אסר עליו לשתות יין, כל שכן ישן.

נענה רבי אלימלך ואמר: "בשעה זו הרופא ישן. תוכל, אפוא, לשתות ללא כל חשש"...

אין בדבריו הוראה לכלל, אלא מסר: פורים הוא מעל הטבע! החששות שייכים לימות השנה הכפופים למסגרת הטבע.

בפורים נושעו ישראל מעל הטבע, וכך נקבע לדורות: "פורים הוא זמן רצון לכל... וכל אחד יכול לפעול אצל ה' יתברך שימלא כל משאלות לבו לטובה" (חידושי הרי"ם עה"ת, ענייני פורים). 

בפורים בידנו לפעול לזרז את מועד כתיבת מגילת הגאולה, וקיום מנהגי היום מוביל לכך.

חייב איניש לבסומי

כותב רבי צדוק הכהן מלובלין זיע"א (פרי צדיק), שעיקר הירידה הרוחנית של האדם - "שנעלם ממנו זאת שהוא בהסתר פנים". כלומר, שהריחוק שלו מה' נראה לו טבעי ולא זר.

גם עם ישראל חשו הסתר פנים מה' כאשר נגזרה עליהם גזירת המן. אך הם לא היו מוכנים לקבל את הסתר הפנים, ועשו תשובה כדי לזכות שוב לקרבת ה' - "ועל ידי זה שהרגישו ההסתר פנים, נהפך להם מֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב" (שם).

בזאת הדרך נוכל להפוך אף את אבלנו ליום טוב, וזאת על ידי שנתעורר לגלות את הסתר פני ה' בחיינו - שנדרוש את קרבת ה' ונמאס בריחוק ממנו!

וכה מבטיח הרב (שם): "כל מי שיודע נגעי לבבו איך הוא בשפל המדרגה, והוא מתמרמר על זה - בזה עצמו נודע ומאיר בלבו, שנהפך לו מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה".

כותב ה"שם משמואל" (פורים, שנה תרע"ז): "בכוח כל איש ישראל לאמור למלך (הקב"ה) לתלות את המן (היצר הרע) ולמחות את שמו מתוך לבו... אך האמירה צריכה להיות לא מהשפה ולחוץ, אלא בכל אוות נפשו, ואז בוודאי אמירתו תעשה פירות".

הרי לנו, שאם נתעורר בפורים לבקש מכל לבנו את גילוי הסתר פני ה' בחיינו, גם נזכה לכך!

וזה סוד הביסום. "הנשמה היא חלק אלו-ה ממעל, ואל מקומה היא שואפת. רק הגוף העכור הוא מונעה, וכשדעתו השפלה מתבלבלת על ידי שתיית היין, אזי הנשמה מוצאת מקום מרווח לדבק את עצמו בשורשה" (וציוה הכהן, לר"א מאוסטראה).

ביסום היין מטשטש את חושי הגוף הכובלים את הנשמה. וכשהגוף מבוסם - זה הזמן לזעוק אל ה' ממעמקי הנשמה, שיתיר את מאסרי יצרינו ויזכנו לעובדו מתוך הארת פניו, באהבה ובשמחה.

יום משתה ושמחה

כותב ה"אוהב ישראל" (שמות, פר' זכור): "על ידי שאנו מודים ומשבחים לבורא ב"ה באמת ובלב תמים ובדביקות גדול על שעשה לאבותינו את כל הנסים האלה - בזה אנחנו מעוררים את המקור העליון להשפיע עלינו כל טוב, לעשות עמנו נפלאות ונסים לטובה, ולהיות בשמחה כל ימי השנה".

אתם מבינים? שמחת פורים איננה רק על עצם הנס, אלא בכוח שמחה זו להשפיע על שמחתנו בכל השנה, ועל גאולתנו בכלל. לכן דווקא פורים נקבע ליום משתה ושמחה.

מתנות לאביונים ומשלוח מנות

כותב ה"שפת אמת" (פורים, שנה תרל"ז), שבזכות רגישותו של מרדכי, שהתהלך מדי יום לפני הארמון לדרוש בשלום אסתר (אסתר ב', י"א), בכך זכה לנצח את המן.

גאולתנו מושפעת מאחדותנו. לפיכך בפורים, שבכוחו להחיש את גאולתנו, אנו מרבים באחווה על ידי משלוח מנות וסיוע לאביונים.

מנהג התחפושות

כותב האדמו"ר מפיאסצנא זיע"א (אש קודש): "בשמחת פורים... גם אם הוא בשפלות ובשבירת הלב - חוק הוא שצריך על כל פנים איזה ניצוץ של שמחה להכניס אל לבו", ואז "הישועה והשמחה שהפורים פועל על ישראל - גם עתה פועל ועושה!".

לכן מתחפשים, כדי להתעורר לשמחה אפילו על ידי "מילי דשטותא" (עי' ליקוטי מוהר"ן, ח"ב תורה כ"ד).

* * *

מסביר רבי יואל מסאטמר זיע"א, שה' שילם למרדכי בנתינת בית המן, שככל הנראה היה מפואר, ולא העניק לו רק ממון, כי מתוך צניעותו של מרדכי הוא ודאי היה מצמצם בפאר ביתו. 

אולי משום כך בית המקדש השלישי ירד בנוי מן השמים - שיהיה שלם ומפואר בתכלית השלמות.

ולוואי שנזכה.