כמה אפשר להאמין? וגם סגולות לשבת זכור

תארי לעצמך מציאות של בן שמתגורר בבית אביו. אוכל, שותה, יש לו חדר פרטי, נח וממוזג, הוא מקבל כל מה שהוא רק רוצה, אבא שלו עוטף אותו באהבה ובכל הטוב שבעולם - דואג לו, שומר, מגן ואפילו מפנק... והבן? במקום להוקיר טובה ותודה, מחפש תמיד מה לא בסדר, ויותר מזה – הולך נגד אביו, ומכעיס, פוגע, מתלונן ומעכיר את האווירה בבית... נורא, נכון?

רבי שמעון בזוהר הקדוש קורא לזה רעה חולה! יש רעה חולה, הוא אומר, וזה מי שיושב בחלק טוב, בבית אביו, והוא הולך כנגד אביו בעלילות דברים... ורבי שמעון מסביר שכך היה עם ישראל במדבר: הקדוש ברוך הוא נטל אותם על כנפי נשרים, הקיפם בענני כבוד, נסעה שכינתו לפניהם, הוריד להם מן לאכול, הוציא להם מים מתוקים, והם היו הולכים עמו בעלילות. מיד – ויבוא עמלק (זוהר בשלח).

 מה היה חטאם של ישראל, באיזה עלילות הם באו? זו הייתה רק שאלה אחת שהם שאלו: "היש ה' בקרבנו אם אין?" זהו! וזו כזו שאלה נוראה, כי מה, אתם לא רואים את ענני הכבוד שמקיפים אתכם? והמן שמזין אתכם, מאיפה יורד? והמים המתוקים, והים שנבקע ממש לא מזמן, והקולות והברקים למרגלות הר סיני... ואתם שואלים: יש ה' בקרבנו? ותביני, הם לא שאלו אם יש ה' או אין ה', זה היה להם ברור שהוא קיים. הם רק שאלו: הוא פה? הוא דואג לנו, הוא שומר עלינו, הוא משגיח עלינו...? כמו שאנחנו לפעמים שואלות: איפה ה'? הוא משגיח עלינו?

לפעמים אנחנו לא מסתכלים על כל הטוב שמקיף אותנו. שקמנו הבוקר, והילדים ברוך השם בריאים... ושעם הקורונה אנחנו אפילו קצת מתפנקים... והעיניים שרואות, והבית, והבעל, וכל הדרך שעשינו עד עכשיו... מי הרים ומרים אותנו על הידיים? מי נשא ונושא אותנו בכנפיו הרכות והאוהבות, עוטף ומגן? והחגים, והשבתות, והרגעים היפים שיש...? ואנחנו, בכזה רפיון ידיים שואלים: ה', איפה אתה? זכרי, זה חטא! זה נורא! זה מביא את עמלק! כי אין כזה דבר "איפה אתה"? תשאלי: איפה את? כי ה' לא משתנה, הוא תמיד באותה אהבה אליך, תמיד שומר ומשגיח עליך. תשאלי את עצמך – איפה אני?

מסע החיים כולו רצוף מלחמת אמונה, וזה כמו נדנדה, כשהאמונה למעלה – עמלק למטה, וכשעמלק למעלה, האמונה למטה. מי זה עמלק? עמלק זה המקפיא שלך. הוא הפחד, הוא הספק (מגיע לי או לא? ה' איתי או לא?) והניצחון מולו הוא רק ידיים למעלה – תפילה ואמונה!

בקרב הזה, מול עמלק, הניצחון היה בכוח האמונה. "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק...". כשידיו של משה היו למעלה - היה לישראל הכוח, וכשידיו היו למטה, היה לעמלק הכוח! אבל... את שואלת, ובצדק: כמה אפשר להאמין? כמה אפשר להילחם את מלחמת האמונה הזו? כמה אפשר להרים את הידיים? זה בסוף מביא אותי "להרים ידיים"... אני מותשת, כמעט מיואשת! כמה עוד אפשר לחכות לישועה? כן, גם משה התעייף באיזה שהוא שלב. גם הוא, כאבו ורפו ידיו, אבל הוא לא נתן להן ליפול! הוא נעזר! הוא העמיד משני צדיו את אהרון ואת חור, ואהרון וחור תמכו בידיו, מזה אחד ומזה אחד, ויהי ידיו אמונה... מדהים!

לא לבד, נשמה. חפשי לך את החור ואהרון שלך! חפשי מה מחזק אותך, קחי כוחות רוחניים שיעמדו לימינך ולשמאלך. שיעורי תורה, רב או רבנית שיעזרו ויתנו לך כוח, תקראי חיזוקים, תשמעי הרצאות, בקיצור, הטעיני ומלאי את עצמך באמונה, ובעיקר התפללי! אומר הזוהר הקדוש: בשעה שישראל למטה שוככים בתפילתם, לא יכולים ידי משה לעמוד בזקיפות, וגבר עמלק. זכרי, הכוח העיקרי שלך הוא בתפילה. עמלק הוא מקפיא, והתפילה מחממת את הלב. עמלק הוא ספק, והתפילה היא מול ה' ודאי. עמלק הוא הפחד, והתפילה היא הגנה ושמירה. עמלק הוא ידיים למטה, רפויות וחלשות, והתפילה היא ידיים למעלה, זקופות, חזקות ונוגעות במקום בלתי נתפס...

פרשת זכור – הקריאה והסגולות

טוב שנשים תשמענה פרשת זכור. ומי שקשה לה לבוא לבית הכנסת - תקרא בעצמה בביתה, ובכך יוצאת ידי חובת הזכירה מן התורה. ובכל זאת יש הידור לשמוע על ידי בעל קורא מתוך ספר תורה מהודר.

קריאת פרשת זכור מביאה לידי יראת שמיים טהורה, ומחממת את הלב מהתקררות בעבודת ה'. זכרי, יהודי הוא חום, הוא אש, הוא להבה... ועמלק זה הכוח הרע שמנסה לקרר אותנו, ולדחות את עבודת הקודש שלנו: ע – עוד מעט. מ – מחר. ל – לא עכשיו. ק – קשה לי! זה עמלק! כן, בכל אחת מאתנו יש עמלק קטן, ואלה הכוחות הרעים הללו, זכרי. כאשר את מוחה את זכר עמלק בשבת זכור, מוחים ממך את העמלק הפרטי שלך, ואת נטענת משמיים בכוח רוחני וגשמי.

סגולה נפלאה לבקש מיד לאחר הקריאה על בן זכר, והיא מסוגלת מאוד לסילוק פחדים ולזיכרון טוב. שבת שלום.