הדברים שרק אתם יכולים לתת לילדים שלכם

כמה אנחנו דואגים לילדים שלנו.

מכינים להם ארוחת צהריים  חמה ומרנינה, קונים להם צעצועים ומשחקים בכל עת ובכל שעה, מחליפים להם מצעים, כדי שיהיה להם נעים במיטה.

מה לא נעשה בעבורם?

אבל, לפעמים, דווקא את הדבר החשוב ביותר אנחנו שוכחים.

ארוחה טובה – יש גם בגן ובכיתה, צעצועים ומשחקים – הם יכולים לקבל גם מאחרים, מצעים וכלי מיטה – זה נחמד כשסט כלי המיטה תואם, אבל האם זה ממש משפיע על השינה? לא בטוח!

אבל יש משהו שאותו אם לא אנו ניתן, אף אחד לא ייתן במקומנו.

חיבוק הורי, אהבה שאינה תלויה בדבר, אפשר לקבל רק אצל ההורים.

זה לא יקרה בגן וגם לא בכיתה, זה לא יקרה בחצר ולא במשחק החברים. רק איפה? רק בבית שלנו, רק מאתנו.

כשהילד לא יתנהג כראוי בשעת השיעור, סביר להניח שיתקל בעיניים רגוזות של המורה, אולי אפילו סולדות, או לפעמים חסרות סבלנות, שלא לומר: עוינות!

מורים משתדלים להיות אדיבים, אבל מול כל כך הרבה תלמידים - הם מתקשים ולא תמיד מצליחים. כשילד מתנהג שוב ושוב בצורה מרגיזה, המורה לא פעם מאבד את סבלנותו.

כשהילד לא יתנהג כראוי מול חברו, יתכן שהחבר יזרוק אותו מעל פניו. יכול להיות שחלילה, ירים עליו יד. יתכן שהחבר יתסיס את החברים נגדו, או יעשה ממנו צחוק.

כי חבר הוא ילד, ילד בסך הכול. הוא לא תמיד יודע להתנהג יפה לחברו. הוא לא פעם חסר טקט בעצמו.

אם הילד יתנהג כך מול כל אדם אחר ברחוב, בחנות, בבית הכנסת, באוטובוס, הוא יינזף, וזה יהיה לפעמים באופן מבזה ומשפיל, שלא לומר: שונא!

לעומת זאת, הורים יכולים להחזיק בחבל משני צדדיו: מצד אחד לאהוב את הילד אהבה עזה, מצד שני להכיל את הכעס שיש להם כלפיו.

הורים יודעים שילד גם חוטא לפעמים, כמו כל אדם, אבל עם חיבוק חזק, הוא ישגה פחות.

לכן, בואו נסדר עדיפויות: מה חשוב לנו יותר?

כמה עלינו להשקיע במה שאנו עושים במטבח? אולי שלוש מנות זה הרבה מידי? אולי לאכול בצלחות רגילות זה מכביד מידי?

כמה עלינו להשקיע בניקיון הבית? אולי לנגב בכל יום אבק זה דבר לא הכרחי? אולי להזיז בכל יום את המיטות בשעת הניקיון, יכול לסבול דיחוי?

בסופו של דבר מה שחשוב זה מה אני ורק אני יכול לתת לילדי, ואף אחד לא יעשה זאת טוב כמוני, במקומי.

כמה אנחנו דואגים לילדים שלנו, אבל לפעמים את הדבר החשוב אנחנו שוכחים.

בואו נזכור שיש דברים שרק אנחנו מסוגלים להם.