המדען הבכיר: "אנשים שמחים, אבל אני לא רגוע"

"אני מקווה מאוד שאני טועה", קולו של ד"ר יוהן אלבז נשמע מודאג כאשר אנו מקיימים אתו את השיחה. "אני מסתובב ברחובות ורואה אנשים שמחים ומלאי אופטימיות, בטוחים שהנה, כבר הגענו לשלבים הסופיים של המגפה, ועוד רגע נוכל לשכוח מהקורונה, כאילו לא הייתה. הייתי רוצה גם כן להצטרף לחגיגות, אבל אני יודע שהמציאות אינה כה וורודה, והדרך למיגור הקורונה ארוכה יותר מכפי שנראה לנו".

יוהן מדגיש שהוא לא מאמין בפייק ניוז, ולא משמיע את דבריו מתוך כך שהוא חושש מכל מיני קונספירציות ושמועות. "אני מדען ועוסק בתחום ההנדסה הגנטית, ובמיוחד בביולוגיה סינטטית. כחלק מתפקידי אני מסוגל למשל לייצר את ווירוס הקורונה במעבדה. זה בכלל לא מורכב, כי אני מכיר את הרצף הגנטי ויכול לעשות זאת בקלות. עבדתי לא מעט עם חברות וגם הייתי שותף בעצמי לפיתוח טכנולוגיות ביולוגיות שונות. אני מכיר מקרוב  את התהליכים שנדרשת כל חברה לעבור לפני שהיא מוציאה תרופה או חיסון לשטח. דווקא מתוך הידע והניסיון שצברתי אני יכול להגיד דבר אחד – אמונה היא דבר שקיים רק כלפי בורא עולם. מעבר לזה, לגבי כל נושא אחר, ובפרט כשמדובר בפיתוחים חדשים הנוגעים לקורונה – אנו לא יכולים להסתפק בכך שמדען או רופא אומרים שהם 'מאמינים שזה עוזר' אנו יכולים לקוות שאכן נמצא פתרון, אך יחד עם זאת גם להתאזר בסבלנות ולהבין שייקח עוד זמן עד שנוכל לנשום לרווחה".

הוא עוצר לרגע ואחרי הרהור קל מוסיף: "אני מרגיש שחשוב להבהיר זאת לאנשים, כדי שיכירו במציאות, וכדי שאם חלילה נמצא את עצמנו בגל נוסף של תחלואה, לא תהיה כאן בנוסף למכה הקשה, גם את מכת האכזבה".

מילד נכשל לדוקטורט מצטיין

השיחה עם ד"ר יוהן אלבז היא מרתקת. כך גם סיפור חייו. הוא נולד בצרפת ועלה לארץ עם משפחתו בגיל 13, כחצי שנה לאחר שביקר בכותל כחלק מחגיגת בר המצווה שלו.

"התגוררנו באותם ימים בנתניה וכתלמיד חוויתי קשיים לא פשוטים", הוא אומר. לדבריו, להיות עולה חדש באותם ימים, לפני כ-25 שנה, לא היה פופולארי במיוחד, ובשונה מהמצב כיום בו יכולים להגיע לבית ספר בתחילת שנה עשרות עולים חדשים, בבית הספר שלו היה רק ילד נוסף שבא מצרפת.  "אבל ההתמודדות הקשה לא הייתה רק בגלל השפה, אלא גם מכיוון שהיו לי בעיות למידה שהוכרו עוד בצרפת. סבלתי מקשיי למידה שכיום היו יודעים לקרוא להם קשיי קשב וריכוז ודיסלקציה, אבל באותם ימים איש לא בדק אותי. בסופו של דבר מצאתי את עצמי כתלמיד שמסתדר עם מקצוע אחד בלבד – המתמטיקה. מעבר לזה הייתי גרוע בכל".

כיום, בפרספקטיבה של שנים, כשהוא מתבונן על מה שעבר כילד, בטוח יוהן בדבר אחד: "אם יש ילד מתקשה, הדבר העיקרי שיכול לעזור לו הוא סבלנות של ההורים והמורים. הם צריכים לתת לו את מלוא הזמן שלו כדי להתמודד ולמצוא את היכולות שקיימות אצלו. אסור לשדר לילדים כאלו לחץ, זה רק עלול להכביד עליהם".

אפרופו לימודים, יוהן בטוח כי מה שאנו רואים בתקופה האחרונה, כאשר מערכת הלמידה בארץ עברה להיות דרך הזום, זהו ההיפך הגמור מסבלנות, וזה גם עלול לגרום לילדים למצוקה ולהכניס אותם ללחץ מיותר. "חלק גדול מהילדים שלומדים דרך זום מתקשים מאוד להקשיב, וממילא נוצרים פערים גדולים ביניהם לבין חבריהם לכיתה. אז נכון שיש לכולנו רצון חזק להמשיך לקיים שגרה לימודית למרות הכל, אבל צריכים להבין שבמקרים רבים זה עלול לייצר נזקים קשים.

"אישית, אני חושב שלא היה מזיק להכריז על 'שנה חופשית', בה לא מתקיימים לימודים כלל. לילדים לא היה קורה שום דבר אם הם היו מפסידים קצת חומר לימודי ומשלימים אותו בשנה שלאחר מכן. בינתיים היה אפשר  למשל לנצל את חלק מהזמן כדי לצאת איתם לטיולים באוויר הפתוח, מה שאינו מסוכן מבחינת ההדבקה, ויכול להחכים מהרבה בחינות נוספות".

איך אתה מסביר את זה שדווקא ילד שנכשל בכיתה, הופך בסופו של יום למדען בעל שם בינלאומי?

"התפנית הגיעה אצלי בשנות התיכון", הוא חוזר לסיפור חייו, "ואני יכול לזקוף אותה חד משמעית לזכותו של  המנהל  שהיה גם המורה שלי למתמטיקה לחמש יחידות. הוא האמין בכך שאצליח לעבור בגרות מלאה, ואפילו שהמורים אחרים לא רצו לתת לי אפשרות לגשת למבחן, המשיך המנהל להתעקש ודחף אותי לנסות. בסופו של דבר יצאתי עם ציון 92% בבגרות, וקיבלתי תחושת הצלחה טובה כל כך שליוותה אותי גם בהמשך הדרך".

יוהן עוצר לרגע ומבקש להדגיש: "כיום, כיהודי מאמין, אני יודע שהקב"ה הוא זה ששולט בכל. הוא רצה תמיד שיהיה לי טוב, אבל הוא גם ביקש להמחיש לי שאסור לי לשכוח מהיכן הגעתי ומיהו זה שנותן לי את החוכמה והיכולת ותמיד שולח שליחים בעולם הזה. זו גם הסיבה שהוא העביר אותי מסע כל כך קשה כילד. כך, בזכות הדברים האלו, אני יכול כיום לעודד אחרים ולומר לילדים מתקשים: 'תראו אותי, גם אני הייתי ילד מתקשה ודיסלקט, איש לא האמין בי. אם אני הצלחתי להגיע לפסגה, בוודאי גם אתם יכולים'".

"הקב"ה המשיך לאהוב אותי"

המשפחה בה גדל יוהן השתדלה לשמור על המסורת, סבו אף היה אחד הרבנים הידועים בעיר בטנה שבאלג'יר, אלא שיוהן כילד לא הרגיש קשר הדוק ליהדות.  בגיל 17 הוא אף הפך למרדן. "התרחקתי מהקב"ה והגעתי למצב בו הצהרתי בגלוי שאני לא מאמין בקיומו. ברור לי שהייתי עלול להגיע למקומות מאוד לא טובים, אבל הנס הגדול שלי הוא שלמרות המרד האישי שלי, הקב"ה המשיך לאהוב אותי ולשמור עליי לאורך כל הדרך".

ויש לו על כך סיפור מרגש במיוחד: "באחד הימים נפצעתי בתאונת ספורט בצבא ונקעתי את הרגל. דווקא הפציעה לא הייתה קשה כל כך, אבל קיבלתי לאחר מכן טיפול לא נכון שבמהלכו הרופא פגע בעצב של הרגל במהלך ניתוח וגרם לכך שלא אוכל להזיז את אצבעות רגלי הימנית. במשך שנה וחצי סבלתי מייסורים קשים, הסתובבתי צולע ועברתי לא מעט טיפולים בהם הרדימו לי את הרגל כל כמה ימים, בשל הכאב הבלתי נסבל".

באותם ימים, כפי שהוא מציין, נפטר סבו, והוא קיבל על עצמו להתחזק בשמירת שבת לעילוי נשמתו. "תכננתי לעשות זאת במהלך שנת האבל בלבד, לא העליתי בדעתי שאתמיד בכך גם הלאה".

והוא חוזר לסיפור הפציעה: "באחד הימים הרופא הודיע לי שאין מנוס מלהוריד את העצב הפגוע  של כף הרגל. לדעתו זו הדרך היחידה להתמודד עם הכאב. מבחינתי זה היה סוף העולם. הייתי אז בחור צעיר, בן 21 בסך הכל, והבנתי שהעולם שלי ייראה אחרת. עם זאת, ידעתי שאין ברירה אחרת וקיבלתי על עצמי את הדין".

יום לפני הניתוח בו היו אמורים לקטוע את העצב, הגיע יוהן לבקר את סבתו, ואז קרה דבר בלתי צפוי: "בכניסה למעלית נטרקה דלת המעלית בדיוק על כף הרגל הפצועה שלי. הרגשתי כאב חד לכמה רגעים, אך כמי שהיה מורגל באותה תקופה לכאבים ברגל לא ייחסתי לכך חשיבות". רק מאוחר יותר הוא החל לגלות שתחושת הכאב שונה מזו שהכיר, שכן עד אז הוא בכלל לא הרגיש את העצב בכף הרגל, ופתאום דווקא המכה היא זו שגרמה לו לתחושה בעצב.

"הרופא שטיפל בי לא ידע להסביר את  מה שקרה, אבל המציאות היא שכבר לא נזקקתי לניתוח. מאז אותו יום אני הולך על הרגל כרגיל, בלי שום כאב, אין אפילו צליעה קלה. "מבחינתי זהו נס אמתי", הוא מתרגש, "ועוד באותם ימים קיבלתי על עצמי להמשיך בשמירת השבת. מאז זכיתי ברוך ה' להמשיך להתחזק ולפגוש את הבורא בכל מקום שהוא, כולל במהלך עבודתי כמדען".

את תאריו הרבים הוא רכש באוניברסיטה העברית ובהמשך באוניברסיטת MIT בבוסטון שבארה"ב. "סיימתי את הדוקטורט שלי כמצטיין", הוא מציין, "כבר אז, במהלך הדוקטורט, פרסמתי 25 מאמרים בכתבי העת המובילים ביותר, כאלו שרק בכירי הפרופסורים מקבלים אישור לפרסם בהם, כמו למשל 'Nature Nanotechnology'. ראיתי בחוש את הסייעתא דשמיא של הבורא, כי ברור לי שאף אחד מהרעיונות שחשבתי עליהם או המחקרים שביצעתי לא הגיע ממני. הרי הכל רק מאתו יתברך. אני בסך הכל איש פשוט, רק שהקב"ה בכבודו ובעצמו החליט להשתמש בי כדי להביא לעולם רעיונות ומחקרים חדשים".

בהמשך דרכו הקים יוהן מעבדה וקיבל משרת פרופסור באוניברסיטת תל אביב, אך לא הפסיק לראות את הייעוד שלו בחיים. "ככל שהתקדמתי יותר בעבודתי, כך מצאתי את עצמי מתקרב עוד יותר לבורא עולם. כך גיליתי למשל ספרים כמו 'מסילת ישרים' ואת ספרי רבי נחמן מברסלב, שלימדו אותי לא פחות מכתבי העת הרפואיים", הוא אומר בהתרגשות.

תגלית המוטציות

ואז פרצה לה הקורונה, ושמו של ד"ר יוהן אלבז החל להתפרסם בעולם המדע כמי שמציג דעה חדשה, שבאותם ימים טרם נשמעה.

"זה היה ממש בתחילתה של המגפה, בימים שלא ידעו על הנגיף כמעט כלום", הוא מספר, "אבל דבר אחד היה נראה למדענים שהם יודעים על הקורונה בוודאות, וזו העובדה שלטענתם הנגיף אינו יכול לייצר כל כך הרבה מוטציות  בזמן קצר כל כך באזור גנטי כה חשוב של הווירוס. אני טענתי אחרת מכולם, וגם הראיתי לעמיתים שלי איך שהקורונה בארץ מתנהגת באופן שונה מהקורונה בניו יורק למשל, וכפי שהיה ניתן לראות – בעוד שבניו יורק תועדו מידי יום מספרים בלתי נתפסים של חולים ומתים, אצלנו בארץ במשך תקופה ארוכה מאוד לא היה אפילו נפטר אחד. היו לי גם הוכחות מדעיות נוספות, וכפי שהדגשתי שוב ושוב: 'אני לא בטוח שאני צודק, ואף יותר מכך – אני מקווה שאני טועה'".

אבל הוא לא טעה. חודשים ספורים לאחר מכן כבר נפוצו שמועות על מוטציות חדשות של הקורונה שתועדו ברחבי העולם ולימדו כי הבלתי צפוי אכן קרה והווירוס פיתח מוטציות מסוכנות. "אין לכך הסבר מדעי, אבל המציאות מוכיחה שלמרות שחשבנו שהווירוס מתייחד בכך שאינו מייצר מוטציות, לבורא עולם יש עבורנו תכניות אחרות".

בימים אלו, בהם עשרות מיליונים בכל העולם מתחסנים נגד הקורונה, טוען יוהן כי המשמעות של המחקרים הללו חשובה במיוחד. "עד עכשיו קיווינו שברגע שנגיע לחיסון עדר נוכל להיפרד מהקורונה לחלוטין. כעת מסתבר שגם אם נגיע יום אחד למצב בו רוב-רובה של האוכלוסייה יהיה מחוסן, מה שאגב עדיין לא נראה באופק, ייתכן שייווצרו מוטציות חדשות שהחיסון לא יהיה יעיל כנגדן".

אבל משרד הבריאות טוען שהנושא נבדק והחיסון הקיים יעיל נגד המוטציה הבריטית

"זה נכון. יש דברים שנחקרו ואכן ברורים לנו ללא ספק – קודם כל זו העובדה שהחיסון יעיל ואכן מונע הידבקות בווירוס המקורי, והדבר השני הוא שהחיסון יעיל גם מפני המוטציה הבריטית. מה שבינתיים טרם ברור זה אם הוא יעיל כנגד מוטציות אחרות, כמו הדרום אפריקאית, הברזילאית ועוד. העובדה שהתחלואה בישראל ממאנת לרדת באופן מוחלט היא סימן מדאיג שעלול להעיד על כך שיש מוטציות שהחיסון אינו יעיל נגדן. אגב, גם ייתכן מאוד שהנוגדנים שפיתחו אנשים שהחלימו מהקורונה, לא יהיו יעילים כלפי אותן מוטציות".

לדבריו של יוהן, העובדה שהמוטציות האלו נקראות גם כן בשם 'קורונה', אינה אומרת דבר לגבי יעילות החיסון והנוגדנים כלפיהן. "זה כמו שהבן שלי מאוד דומה לי ורוב הגנים שלנו משותפים ומאוד דומים. כך גם המוטציות, הן אומנם דומות לווירוס המקורי, אך מדובר בסופו של דבר בישות נפרדת".

ומהי לדעתך הדרך להתמודד איתן?

"קודם כל זה להבין את קטנות האדם ואפסיותו. אם נשים לב, אז המוטציות פרצו לחיינו בדיוק במקביל לתקופה בה התחילו במבצע המסיבי של החיסונים. הקב"ה רוצה לעורר אותנו, להמחיש לנו שאמנם הוא נתן לנו את כל היכולות לפתח חיסונים בתוך זמן קצר ביותר וביעילות גבוהה מאוד, מה שנראה ממש כבלתי הגיוני. אך יחד עם זאת, אנו צריכים לזכור שהיכולות המופלאות האלו הן שלו ולא שלנו. כי ברגע שבורא עולם חפץ, הוא יכול לקטוע את התכניות כולן".

באופן מעשי מציין יוהן שנראה שהתהליך הנדרש די ברור: "כבר כיום יש חברות חיסונים שמנסות לייצר חיסונים שיהיו יעילים גם נגד המוטציות החדשות. במקביל, יש חברות תרופות שמנסות לייצר תרופות שיגרמו לגוף להילחם בנגיף ולסלק אותו, מבלי שישפיע עליו. חלקן נראות על פניו כתרופות מצוינות, אך גם כאן יש צורך בהרבה סבלנות, עד לקבלת כל האישורים הנדרשים וללא קיצורי דרך. כמובן שייתכן שבהמשך יהיו עוד וריאנטים נוספים שיתפתחו, ושוב נצטרך  מידי תקופה לקבל חיסון קורונה, כדי להיות מוגנים".

האם לא ייתכן שבסופו של דבר יתברר שהחיסון הקיים יעיל לגמרי גם נגד המוטציות?

"נכון, זה ייתכן, ואני הראשון שאשמח אם יתגלה שאין צורך בפיתוח של חיסון חדש. בינתיים לצערי היו מחקרים שהראו אחרת, אבל אני לא בטוח בכלום. הדבר היחיד שבטוח מבחינתי הוא שהקב"ה רוצה שנתקרב אליו. הוא קורא לנו כבר במשך יותר משנה, וזה מה שנדרש כעת מכולנו".

יוהן ממשיך ומוסיף: ״יש צורך באחדות ובסובלנות כלפי כל הדעות, כך שנישאר תמיד עם אחד.  זה המסר החשוב שאני לומד מכל הסיפור ואני בטוח שהקב״ה שומר עלינו ויביא עוד ימים טובים. הוא רוצה לראות אותנו מאוחדים כעם אחד שחוזר לבוראו".