דובי וינרוט על נתניהו: "לא היה ווינר כזה"

עורך הדין דובי וינרוט, בנו של עורך הדין המנוח יעקב וינרוט ששימש כפרקליטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מסעיר את הרשת. לאחר שלפני מספר חודשים מתח עליו ביקורת, כתב וינרוט הבן פוסט תמיכה בנתניהו, תוך כדי שהוא שוטח את עמדתו של אביו על ראש הממשלה ועל המערכת המשפטית: "המערכת כמערכת נוטה להיות אכזרית".

"לפני כמה חודשים פרסמתי פוסט ביקורתי אודות ראש הממשלה בנימין נתניהו", פתח וינרוט. "הוא תפס תאוצה מטורפת, ומחקתי אותו אחרי חצי שעה. כן, השתפנתי. ניסיתי להבין למה השתפנתי. ניסיתי גם לנתח למה הבן של עורך הדין ד"ר יעקב וינרוט ז"ל (אבי מורי), שהגן על ראש הממשלה בחירוף נפש, כותב נגדו פוסט ביקורתי.

יתירה מכך, אני משתדל לא לפגוע באנשים. זה חשוב לי. אז דווקא בו. למה?

היום אני יודע. אבל לפני שאגלה לכם את הסוד, אספר לכם מה חשב אבי ז"ל על ראש הממשלה בנימין נתניהו.

על חוכמתו – הוא חשב עליו שהוא עילוי שבעילויים. אני רוצה קצת להתעכב על זה, כי ישנה באמירה הזו נקודה חשובה. החפץ חיים שאל פעם: אם יאמרו לך על פלוני שהוא עשיר גדול, האם ניתן להסיק שהוא אכן כזה? והוא השיב שתלוי מי הדובר. אם הדובר הוא דלפון, לא בטוח שפלוני אכן עשיר גדול. אולי הוא עשיר בעיני הדלפון, אבל לא עשיר בעיני אדם שיש לו מושגים בעושר. לעומת זאת, אם ביל גייטס יאמר על פלוני שהוא עשיר, ניתן בוודאות להסיק כי הוא אכן עשיר מאוד. ובכן, אבי ז"ל היה עילוי, ואם הוא אמר לי פעמים רבות על ראש הממשלה שהוא עילוי, אז הוא עילוי גדול. נקודה.

על הפטריוטיזם שלו – ראה בו פטריוט אמיתי. הוא ייעץ לו פעמים רבות לעשות לביתו, אבל הוא סירב לא משום שלא יכול היה לוותר על כבודו. יכול גם יכול. אלא משום שבאמת ובתמים סבר בצדק שניחן ביכולות שאם לא ישתמש בהן למען מדינתו הוא יחטא לייעודו.

על המשפט – אין ספק, אמר לי לא פעם, כי ראש הממשלה לא מושחת. תשכח מזה. כל בר דעת מבין שלו רק היה רודף בצע, היה עושה לביתו וגורף מיליונים, ולו רק מהרצאות או מכל חברה עשירה בעולם שהייתה שוכרת מיד את שירותיו. אז דובי, על סיגרים?

האם אכן המליץ לו לעשות עסקת טיעון של זיכוי תמורת פרישה? אולי. אולי רק בגלל דבר אחד. לא משום שחש שלא יוכל לזכותו – דווקא האמין מאוד בזכותו. אלא משום שחס עליו. חס עליו שכבן אנוש חזק ככל שיהיה עליו לעמוד מול מערכת גדולה, שמורכבת מאנשים חזקים שחלקם נחזים להיות ערכיים (ולמען הסר ספק מובן שישנם רבים מהם שהינם ערכיים מאוד) שיש להם מטרה מאוד ברורה. לזרוק עוד רשת ועוד רשת ועוד רשת על האריה, עד שהוא יכרע על ברכיו ולא יוכל יותר.

כי המערכת כמערכת נוטה להיות אכזרית. היא רואה במשפט כיפופי ידיים. מעין משחק. קשה לה לעשות שיקולים של ייסורי נפשו של פלוני. היא הרי מערכת. היא משומנת וישנה טוב בלילה, בעוד מי שמתייצב מולה הוא פלוני – נפש, נשמה עם משפחה, אישה וילדים. הכותרת שפלוני מתמודד מולה היא מדינת ישראל נגד פלוני. זו כותרת קשה ומפחידה וכפוית טובה למי שמקריב את כל כולו למענה. לא פעם, אבי הצטער על כך שזיכוי נחשב בעיני המערכת כהפסד. מדוע הפסדת? כי לא הצלחת להרשיע? להיפך, תשמחי בשמחתו.

על הביקורת – הוא לא חסך מראש הממשלה ביקורת. אין לי ספק שזו אחת הסיבות שראש הממשלה העריך אותו כל כך. והיה לו. היה לו לא מעט. אבל בינינו, על מי אין? למי אין חסרונות? השאלה בסופו של דבר היא: האם אתה – המבקר – היית יכול להגיע להישגים שלו? אז אל לך להתמקד רק בחסרונות שלו. תסתכל על המכלול הכביר.

אין לי גם ספק שלו אבי ז"ל היה חי כיום, בנקודה אחת היה שובר לו את שתי הידיים והרגליים. על כך שלא מתגרים במערכת. לא מתגרים במערכת. מודעים לקטנותך מפניה. מכפיפים ראש. בונים הגנה בעבודת נמלים עם כבוד מקסימלי, גם אם מאוד קשה לך. תן לשופטיך לראות את האדם היפה שבך. במילים אחרות, תן לשופט לזכות אותך מבלי לתת לצד השני סטירה מצלצלת. אסור לפגוע במערכות, אסור לפגוע במדינה. אלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו. וזה באמת חבל לי. יחד עם זאת, זה ניתן לשינוי בכל עת. כולנו בנויים על זיכרון קצר.

"נתניהו פשוט מוצלח מדי"

ואחרי כל זה, אם תשאלו אותי מדוע כתבתי נגד? היום אני יודע.

הוא פשוט מוצלח מדי. התבגרתי. בזמנו, קשה היה לי לראות בן אנוש כה מוצלח. מדי ווינר. אני רוצה שלברון ג'יימס הזה יפסיד כבר. סתם ככה כי אולי היה בא לי אקשן. אבל זה לא בוגר. זה תינוקי ומאוד לא אחראי, בטח כשמדובר על גורל המדינה שלי.

והאמת הזו צריכה להיאמר. לא היה ווינר כזה. זה המסי של עולם הכדורגל. זה המייקל ג'ורדן של עולם הכדורסל. זה מוחמד עלי של עולם האגרוף. אין לי טעם למנות את הישגיו. וממילא לא אשכנע את מי שאינו משוכנע. הייתי לכמה ימים במועדון הזה של סתם כיף לשנוא".

וינרוט סיים את דבריו בהתייחסות לריאיון שהעניק נתניהו ליונית לוי בחדשות 12: "באופן קבוע בשיחות הטלפוניות של אבי ז"ל מול ביבי הוא היה מכנה אותו: ראש הממשלה או אדוני. כולם במשרד ידעו את זה. כי כבוד לזולת זה היה הבסיס. אתה קם לפני מורה גם אם אתה פחות אוהב אותו. באופן אישי העובדה שיונית לוי לא הביטה לראש הממשלה בעיניים כאבה לי מאוד. עד כדי כך?

אני יכול לסנגר עליה: היא בשלב שהייתי בו לפני כמה חודשים: קשה להסתכל על הווינר הזה בעיניים. אני מקווה שעוד כמה חודשים, היא תלמד את השיעור הזה. כמוני".