"פורים בלי ממתקים, יש דבר כזה?" 3 אימהות משתפות מביתן, נטול הממתקים

ערב חג הפורים, מארזי החטיפים, השוקולדים והסוכריות נערמים בתוך עגלות הקניות של כולנו. הילדים חוגגים בים של ממתקים, מאושרים עד הגג, ומבקשים בכל רגע עוד חטיף ועוד שוקולד מתוך משלוחי המנות שהצטברו על השולחן. ואם לא די בכך, החגיגה הולכת ונמשכת עד פסח, עם שלל האוצרות שנאגרו בארון. ברור לנו שזה הורס את הבריאות, ובכל זאת - הטעם והמראה המגרה מנצחים. אלא שמידי פעם כולנו תוהים לעצמנו, שמא היה אפשר לטבוע קצת פחות בים הרעל המתוק והצבעוני הזה, ואולי, אולי אפילו בפורים, אפשר היה קצת אחרת.

שלוש הנשים איתן יצאתי לדבר החליטו שזה אפשרי. הן שומרות על תזונה בריאה בביתן כבר שנים, וברור להן שזהו הדבר הנכון. על הכאב שהוביל כל אחת מהן לשם, תהליך הלמידה הארוך שעברו, הטעויות שבדרך וההתמודדות מול הילדים - מירי וולף, חניה הירשפלד ורבקה ארביב מספרות על הבחירה באורח חיים בריא, ומגלות מה אוכלים אצלן הילדים בפורים.

 9 חודשים של אנטיביוטיקה

"התחלתי לפני 40 שנה כאמא ל-4 בנות קטנות, שהיו חולות כל הזמן", פותחת מירי וולף בתיאור ההתמודדות המתישה שעברה. "אחת סבלה מדלקות שונות, השניה מברונכיטיס, השלישית הלכה באופן קבוע עם נזלת ירוקה, והרביעית סבלה, מאז היותה בת שבועיים, מדלקת אוזניים קשה. במשך 9 חודשים היא קיבלה אנטיביוטיקה, והדלקת היתה עוברת לכמה ימים ואז חוזרת שוב. בהיותה בת חצי שנה נאמר לי שברגע שאפשר יהיה להרדים אותה, יעשו לה ניתוח כפתורים. באותו זמן, רופאים היו עבורי כמעט כמו הסגנים של הקב"ה, ועשיתי לא רק את מה שהם אמרו, אלא אפילו מעבר. אלא שלמרות ההקשבה המוחלטת שלי להוראותיהם, נראה היה שתרופות לא מצליחות לפתור את הבעיה".

דווקא חוסר האונים הגדול הוא זה שהוביל את מירי לשינוי. "היתה לי באותו זמן שכנה שנהגה ללבוש רק בגדי כותנה, מה שהיה נראה בעיני משונה כל כך, וגם שמרה על תזונה בריאה. היא ראתה אותי סובלת, והציעה לי לנסות תזונה בריאה. באותו זמן הייתי מוכנה לבדוק כל אופציה אפשרית, וכך הגענו למי שהביא את שיטת הבריאות הטבעית ארצה - יצחק בן אורי. הוא נתן לנו תפריט מפורט עבור כל אחד מבני המשפחה והתחלנו מיד, וראה איזה פלא - כל הבעיות נפתרו. הנזלת נעלמה אחרי 3 ימים, הברונכיטיס לא חזרה יותר, הבעיות של בתי הגדולה חזרו עוד 4 פעמים ופסקו מאז, והתינוקת הקטנה התרפאה סוף סוף מדלקות האוזניים האינסופיות. זה לא היה קל, אבל זה עובד".

כאשר ראתה מירי את השפעתה של התזונה הבריאה על בני משפחתה, היא החליטה לעשות שינוי קבוע בבית. "הבנתי שאנחנו משפחה עם מערכת חיסונית חלשה במקצת, ושעלינו לשמור על עצמנו יותר ממה ששומרים אנשים אחרים. לכן הלכתי ללמוד את הנושא לעומק, ושיניתי את כל התפריט בבית. לא הרשיתי לילדים לאכול ממתקים בכלל, וגם התחליפים שהיו אז, לא היו מגוונים מידי. אבל אחרי כל מה שעברנו, הרגשתי שרק כך נוכל להמשיך להיות בריאים, וכדי לא לעבור את הסבל הזה שוב, לא ראיתי ברירה אחרת".

איך הגיבו לזה הילדים?

"התקשרתי עכשיו במיוחד לשתיים מבנותיי כדי לשאול אותן על כך. הבת הגדולה אמרה שהיא התביישה בכך מאד, אבל מודה שזה היה קשור גם למצב החברתי בו היא היתה באותו זמן. בכל אופן, היא היתה מביאה חברות הביתה, ואומרת להן מראש שהאוכל אצלנו לא טעים. כשבגרה, היה ברור לה שבבית שהיא תקים יאכלו הכל, וזו באמת הדרך שהיא הלכה בה בראשית נישואיה. אלא שעם הזמן גם הילדים שלה התחילו להיות חולים, והמצב הגיע עד כדי כך שאפילו הרופא הקונבנציונלי גער בה יום אחד על כך שהיא נותנת להם אוכל לא בריא. ההערה הזו, שהגיעה מכיוון כל כך לא צפוי, ניערה אותה וגרמה לה ליצור שינוי במצב התזונה בביתה. כיום היא שומרת יותר, מעריכה את מה שקיבלה בתור ילדה ואפילו מודה על כך, זאת למרות הקושי שהיא חוותה סביב הנושא לאורך השנים".

לעומתה, בת נוספת של מירי דווקא קיבלה את המציאות בשמחה. "היא היתה בת 5 כשהתחלנו, וכבר הבינה שהולך להיות פה איזשהו שינוי. היא אמרה לי אז, 'אין לי בעיה להיות טבעונית, אבל הייתי רוצה שכל העולם יהיה טבעוני יחד איתנו'. זה כמובן לא קרה, ובכל זאת האוכל הייחודי שלנו נתן לה את התחושה שהיא מיוחדת. בעבר גם היה קל יותר מבחינה מסוימת, כי ממתקים ואוכל מהיר היו פחות בנמצא. אותה בת ממשיכה לשמור עד היום על בריאות טבעית בביתה, באופן מעורר השתאות. את ילדיה היא מחנכת לכך שצריך לחשוב לפני שמכניסים משהו לפה, ולהבין שיש לכך משמעויות, גם אם לא רואים אותן באופן מיידי. היא לא מכניסה הביתה משהו שלא היתה רוצה שהילדים יאכלו, כדי למנוע ויכוחים מיותרים, וכאשר רוצים משהו טעים, היא מציעה לילדים שלל תחליפים בריאים. בנוסף, היא קבעה איזשהו קו אדום שלא עוברים עליו, הכולל מונוסודיום גלוטומט וצבעי מאכל, ולגבי שאר הדברים - היא מאפשרת לילדים להחליט בעצמם אם הם רוצים לאכול אותם או לא. הילדים שלה משתפים פעולה באופן מדהים, וגם כאשר הם בוחרים כן לאכול דברים לא בריאים - זה מגיע מודעות לעניין. אפשר לראות עד כמה שיתוף הפעולה אצלם עובד, כי כשהבן שלה התבקש להרצות לכיתה על נושא שיבחר, הוא החליט לעשות זאת על ויטמינים". 

כיום, כמה מילדייך ממשיכים עם הדרך הזו?

"כולם ממשיכים ברמה כזו או אחרת. יש לי עוד 3 בנים, וזכורה לי שבת אחת שהם ישבו כולם סביב השולחן והתחילו לצחוק על מה שעברו בילדות. אחד אמר 'איך לא נולדתי בזמן שהיו כבר סוכריות בריאות, איך פספסתי את הדור הזה'. היה לי קשה לשמוע עד כמה הנושא הזה הכביד עליהם, וכאב לי לדעת שאחרי כל מה שעשיתי עבור בריאותם, הם חוו את זה באופן קצת מעיק".

זה כנראה בגלל שלא היו אצלך פשרות...

"עשיתי אז את הכי טוב שידעתי, כדי להציל את החיים של הילדים ושלי ממחלות חוזרות ונשנות, שגרמו לנו סבל רב. יכול להיות שהיום הייתי עושה זאת אחרת, אך אלו הידע והיכולות שהיו לי אז. צריך להבין גם שלפני 40 שנה אף אחד לא דיבר על תזונה בריאה, וממתקי בריאות בוודאי שלא היו בנמצא. לעומת זאת, כיום יש הרבה יותר מודעות, וגם תחליפים בריאים רבים, אשר מאפשרים מרחב פעולה נוח יותר. לכן אני שלמה עם מה שעשיתי, למרות הקושי שחוו חלק מילדיי סביב זה".

סוכריות במקפיא

רבקה ארביב, כמו קודמתה, הגיעה גם היא לנושא בדרך כואבת וקשה. "עד ללידת ביתי הראשונה הייתי אוכלת הכל, וגם נשארת רזה. אני זוכרת אפילו איך ריחמתי על אנשים שמנים, שצריכים להגביל את עצמם מבחינת האוכל", היא אומרת. "אלא שאחרי הלידה המצב השתנה. התחלתי להקיא באופן קבוע, ועם הזמן שמתי לב שזה קורה לי רק עם מאכלים לא בריאים. באותו זמן, החלה הבת שלי לפתח אטופיק דרמטיטיס - פריחה נוראית על העור, ששום משחה לא עזרה לה. כך, בחיפוש אחר מזור לבעיותינו, הגענו לטיפול בתזונה. במהלך הטיפול, לא התבקשנו לשנות את כל אורח החיים, אלא רק להוריד עבור ביתנו קמח לבן וסוכר. מלכתחילה אמר לנו המטפל לא ליצור שינוי גדול מידי, כי אחרת לא נוכל להחזיק מעמד".

השינוי ה"קטן" לא היה קל לבני הזוג, ובכל זאת - הם לא ויתרו. "זו אמנם היתה התמודדות עבורנו, אבל העובדה שזה עבד היתה שווה את הכל. הפריחה הנוראית על העור של בתנו נעלמה, ואנחנו ראינו בחוש איך התזונה משפיעה על הגוף. האוכל שבישלנו באותו זמן היה צריך להתאים לצרכים שלה, ולכן התחלנו גם אנחנו לאכול את אותו הדבר. בהמשך, בכל פעם שאחד הילדים היה חולה, התייעצנו עם מומחה לתזונה, וההנחיות שלו פשוט עבדו. עם הזמן התחלנו ללמוד ולהכיר קצת יותר את התחום, והבאנו לביתנו שינויים נוספים".

עם זאת, ההתחלה בביתה של רבקה, היתה קצת קשוחה. "יש לנו 3 ילדים, וכשהתחלנו לפני 9 שנים, לא הרשנו להם לאכול ממתקים בכלל. אם הבת היתה מקבלת חטיף מהגן, היינו מחליפים לה אותו, גם אם היא לא היתה מרוצה מהרעיון. אבל עם הזמן ראינו עד כמה הדרך הזו לא נכונה לילדים, ולמדנו לרכך את הגבולות. מאז, יש לנו איזשהו קו אדום, וסוכריות, למשל, הן מחוץ לתחום, אבל לא הכל אסור לחלוטין, ואנחנו יודעים לווסת את כמות הממתקים בבית באופן הגיוני". 

איך בדיוק אתם עושים את זה?

"אם ממתק הוא מוגזם, אנחנו שומרים אותו לשבת, ואז מחלקים ממנו חתיכה קטנה לכל אחד. בכלל, גילינו שכמות קטנה של ממתקים משמחת את הילדים לא פחות. יש לנו בארון כל מיני חטיפים פתוחים שהילדים הביאו, והם מקבלים מהם בכל פעם קצת, ויש גם תחליפים בריאים, כמו תפוחונים, כדורי תמרים ואגוזים ועוד. לפעמים גם מחליפים ממתק לא בריא במיוחד, בכזה שהוא קצת פחות נורא. סוכריות, למשל, אפשר להחליף בחטיף מלוח. ועם זאת, צריך לזכור שכאשר האוכל בבית הוא בריא, וכשממתקים הם ממש לא העיקר בתזונה, אין צורך להיות בלחץ סביב העניין. כיום אפילו הבת שלנו אוכלת לפעמים מוצרי קמח לבן, כי המערכת החיסונית שלה הספיקה להתחזק מאז היותה תינוקת, והגוף שלה מצליח כבר להתמודד עם זה יפה".

הילדים באמת מצליחים לוותר על ממתק שקיבלו בכזו קלות?

"כן, כי אנחנו לא זורקים אותו לפח מול העיניים שלהם, אלא שמים את הכל במקפיא או בארון, וכך נותנים להם תחושה שזה לא הולך לאיבוד. הילדים יודעים שהם יקבלו את הממתק עם הזמן בחלקים קטנים, ולפעמים הם בוחרים להעביר אותו הלאה ולשמח בעזרתו מישהו אחר. כך, למשל, אנחנו שומרים סוכריות במקפיא עד שמחת תורה, ואז זורקים אותן בבית הכנסת בזמן הריקודים".

מבחינה כלכלית, האם מדובר בהוצאה גדולה יותר על אוכל בריא?

"בהתחלה חשבנו שזה יהיה יקר יותר, וזה היה עוד בתקופה בה בעלי היה אברך, אבל אז גילינו שדווקא הורדנו מצרכים רבים מרשימת הקניות. משקאות מתוקים, ממתקים, פסטות, מעדנים ועוד שלל מוצרים כבר לא נכנסו אלינו הביתה, וסכום העלות שלהם התקזז עם מחירם של המוצרים הבריאים. חשוב להדגיש גם שהמצב כיום הוא לא כמו בעבר, כשהיה קשה יותר להשיג מאכלים כאלה והמחיר שלהם היה גבוה יחסית. עם השנים מחירם של מוצרי הבריאות הולך ויורד, וגם אפשר להשיג אותם בקלות בכל מקום".

אז מה יעשו הילדים שלכם בפורים הקרוב?

"הם יאספו וישמרו את כל הממתקים שיקבלו, את הסוכריות נכניס למקפיא עד שמחת תורה, את החטיפים נשים במגירה ונחלק מהם מידי פעם. לחברים הילדים ישלחו ממתקים, כמו כולם, ולא יהיה שום מתח סביב העניין".

מה היית מייעצת לאישה שרוצה להתחיל גם היא עם תזונה בריאה בבית?

"הייתי מציעה לה להתחיל מהלב ולא מהשכל, כי כולם מבינים שזה נכון לאכול בריא, אבל כפי שאפשר לראות, זה לא מספיק. חשוב שיהיו רצון פנימי ומשיכה לנושא. אחר כך כדאי להתחיל ממה שנראה קל, כיף וטעים. אפשר, למשל, להפסיק לצרוך מוצר מסוים בבית, באופן שלא יהיה מוגזם וקשה מידי לבני המשפחה, אלא ברמה שכולם יוכלו להסתדר, ולהתרגל לשינוי עם הזמן. ובעיקר חשוב לזכור שתזונה היא לא מטרה בפני עצמה, ושאם הולכים איתה באופן נוקשה, זה יכול רק לפגוע. אכילה בריאה נועדה לאפשר לגוף שלנו להיות חזק, אך הדבר החשוב ביותר הוא שהנפש שבתוכו תהיה בריאה ושמחה".

"בלי לחץ, עם הרבה שמחה"

שנים עברו, נושא הבריאות הטבעית נפוץ לכל עבר, ונראה שאצל חניה הירשפלד, אם לשישה, המציאות הזו זורמת כבר באופן נינוח. "קשה לי לומר מתי התחברתי לנושא, כי זה לא קרה ברגע מסוים, כבר מילדותי בין יערות הכרמל והים, הטבע קסם והרגיש לי נכון. אבל כן עברתי סוג של מהפך כשאבי ז"ל היה על ערש דווי. הוא היה חולה שנים ארוכות, ואחד הטיפולים שקיבל פגע בגופו באופן קשה. אחרי שהוא נפטר, משהו בתוכי לא הסכים לקבל את כל הסבל שראיתי בתקופת מחלתו, והרגשתי שהטבע הוא לא רק מקום נעים לחיות בו, אלא שהוא גונז בתוכו גם תשובה שרציתי לקבל בעצמי, ולתת גם לאחרים. לכן מהר מאד לאחר נישואינו, חיפשנו בעלי ואני חיבור לטבע ולאדמה. התחלנו מסלול למידה של תזונה טבעית, רפואה סינית ועיסוי הוליסטי, ועם השנים הקמנו גם מרכז ריפוי ונופש עבור מי שרוצה להכיר את הנושא מקרוב".

המרכז הטבעי ביצהר

הקו המנחה לאורך כל הדרך עבור חניה ובעלה, היה: בלי לחץ. "אם מנעתי מהבן שלי עוגת שוקולד שקיבל ביום הולדת של חבר, אז הוא אמנם לא אכל רעלים, אבל משהו בתוכו נעשה מכווץ ויצר אצלו יחס שלילי כלפי שמירה על הבריאות. בסופו של דבר, כשהוא יגדל הוא ילך אחרי הרצון שלו, אז מה הרווחנו?! לכן, לאורך כל הדרך היה ברור לנו שאנחנו יוצרים בבית סביבה טבעית ובריאה לחלוטין, אבל נותנים לילדים לבחור מה הם אוכלים, ומשדרים אפס לחץ. היום הבת הגדולה שלנו היא בת 20 והקטן הוא בן 7, ונראה שזה עובד מצוין". 

בביתה של חניה יש גם שיתוף מלא של הילדים במטבח. "כבר מגיל אפס הם היו שותפים בהכנת האוכל, והמטבח שלנו ספג באהבה הרבה לכלוך ובלאגן. כלים נשברו וירקות יצאו חתוכים באופן קצת קווצ'י, אבל הילדים למדו איך להתעסק עם האוכל, ושמחו לאכול ממה שהם יצרו בעצמם". 

נראה שהכנה של אוכל טבעי לוקחת יותר זמן, למשל - חיתוך סלט הוא ארוך יותר מלשים קורנפלקס עם חלב בצלחת, איך אתם מתמודדים עם זה?

"כשיש זמן אנחנו משקיעים יותר באוכל מיוחד ובסלטים, וכשאין - האוכל הוא פשוט יותר, והילדים אוכלים את הפירות כפי שהם או חותכים לעצמם ירקות. בנוסף, עם הזמן, הבנות הגדולות, שיש להן חוש להתקשקשות, נכנסו למטבח והתחילו לשחק יותר עם המוצרים ולהוציא מהם מאכלים מיוחדים. אלא שלדעתי, מה שמצריך יותר עבודה הוא לא זמן ההכנה של האוכל, אלא הלימוד איך להכין אוכל בריא ואיך ליצור את השינוי הזה במטבח. כולנו למדנו בבית איך להכין קציצות בשר או ספגטי, אבל פחות אנשים גדלו על קציצות עדשים, למשל. לוקח זמן להכיר את כל העולם הזה, אבל אחר כך מגלים שזמן ההכנה הוא לא הרבה יותר ארוך . מבחינתנו, מה שחשוב הוא לא להשתעבד לאוכל, אלא לעשות את כל זה ממקום של שמחה ואהבה".

איך את מסבירה את העובדה שהילדים שלך קיבלו את זה באופן רגוע כל כך?

"ראינו בצעירותנו משפחות שהקצינו ולחצו על הילדים בכל מיני תחומים, וגם ראינו אילו תוצאות לא בריאות יצאו משם. לכן מעולם לא מנענו מלדינו ממתקים שהם קיבלו מחוץ לבית, וגם כשהצענו לפעמים להחליף אותם במשהו בריא יותר, זה היה בלי לחץ. באותו אופן, בשבתות ואירועים משפחתיים הילדים אוכלים מה שהם רוצים, וכאשר הבנות הגדולות יצאו מהבית למוסדות לימוד פנימייתיים - הן אכלו את מה שהיה שם. הגוף שלנו יודע איך להתמודד עם כמות קטנה של רעלים, והוא מצליח לשחרר אותם. אפילו בפורים - הילדים נהנים לאכול גם דברים לא בריאים, אבל בגלל שהאוכל בבית הוא בריא, אין צורך לעשות מזה סיפור. מעבר לכך, כאשר מצטברת בבית כמות גדולה של ממתקים, אנחנו עושים מהם משלוח גדול ויפה, ומביאים אותו לחיילים ששומרים באזור. גם כאן, אכילת הממתקים היא במידה, ולא ממשיכה עד פסח". 

נראה כי דווקא בגלל זה, ילדיה של חניה מעולם לא ראו בכך איזשהו אתגר. "להפך, הם קלטו את האהבה הגדולה שלנו לתחום, וכאשר ההורים אוהבים את מה שהם עושים, אז גם הילד מתחבר. אנחנו מצידנו חיפשנו איך ליצור ארוחות טעימות ומגוונות, כדי ליצור משיכה לאוכל הבריא, ועם הזמן זכינו להכיר מאכלים חדשים ומיוחדים. אנחנו יוצאים לפעמים גם ללקט צמחים וזרעונים בשטח, ועבור הילדים זו ממש חוויה. הם לומדים מה מותר לאכול, מה רעיל, ואילו שילובים מיוחדים אפשר לעשות עם מה שמוצאים בשדה. בכלל, תזונה טבעית מבחינתנו מביאה ריפוי לבעיות רבות, אך עם זאת, אנחנו לא נגד רפואה קונבנציונלית, ומבינים שצריך לפנות אליה במקרים מסוימים".

גם ב"מרכז הטבעי" ליד ביתם, אותו הם מפעילים, נוקטים חניה ובעלה באותה גישה. "זכינו להגשים חלום של הקמת מקום מרגוע, שבו ילמדו על אורח החיים הבריא ויוכלו להחלים דרכו. חשוב לנו להגיש כאן ארוחות ברמה קולינרית גבוהה, כדי שהמבקרים יראו שאכילה בריאה לא חייבת לבוא על חשבון הטעם. אנחנו גם מבינים שהדבר המשמעותי ביותר בהתמודדות הזו הוא הגישה הנפשית לנושא, ולכן עובדים בעיקר על זה. דווקא משום כך, חשוב לנו שכל התהליך ייעשה באופן הדרגתי, כדי שזה יבוא בטוב ובשמחה. מה שעוזר כאן, הוא העובדה שהפידבק של הגוף הוא מהיר מאד, וברגע שיוצרים אפילו שינוי חלקי באורח החיים, כבר מרגישים הרבה יותר טוב. התחושה הקלילה והשמחה של הגוף, מאפשרת להמשיך בתהליך, מתוך ראיה במציאות שזהו הדבר הנכון ביותר עבור הגוף".

מה היית מציעה למי שרוצה להתחיל בתהליך כזה?

"להתחיל בלמידה, כדי לדעת מה ואיך לעשות, ואחר כך לעבור את התהליך באופן איטי והדרגתי, ובמידת האפשר - עם ליווי מקצועי. אפשר גם לנסות להתארח אצל אנשים שאוכלים אוכל בריא, לעשות דרכם היכרות עם עולם הבריאות הטבעית, וכך לקבל כוחות כדי להתחיל. בכל שלב, חשוב להודות לה' בשמחה על מה שכבר השגנו, להכיר את השפע שזכינו בו, ולהמשיך להתפלל על מה שעוד נרצה להשיג".