פרשת בשלח לאור המהר"ל: כשכל המים שבעולם נקרעו

הרב חיים בן עטר בספרו "אור החיים" (שמות י"ד, כ"ז) מקשה, מדוע יש התפעמות יוצאת דופן מקריעת ים סוף ונאמרה על כך שירה? הן מצינו שהירדן נקרע בפני יעקב אבינו ורש"י אומר (בראשית ל"ב, י"א) "נתן מקלו בירדן ונבקע הירדן". כמו כן, נקרע הירדן בפני יהושע בן נון ובני ישראל בכניסתם לארץ (יהושע פרק ג'). בגמרא במסכת חולין דף ז' עמ' א' מצינו כי רבי פנחס בן יאיר הלך לפדיון שבויים ונצרך לעבור בנהר בשם "גינאי". אמר רבי פנחס לנהר: "חלוק לי מימך ואעבור בך" - והנהר נחלק לשניים. אם כן, אין זו תופעה חד פעמית ויוצאת דופן. על מה ולמה נקבעה שירה רק במקרה זה של קריעת ים סוף?

בקריעת ים סוף נבקעו לשניים כל מים שבעולם

משה נטה ידו על ים סוף ונאמר (שמות י"ד, כ"א): "ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים". לכאורה היה צריך לומר "ויבקע הים". למה נאמר "ויבקעו המים"?

אומר רש"י כי אכן לא רק ים סוף נבקע אלא "ויבקעו המים - כל מים שבעולם".

מקור הדברים במדרש מכילתא (מסכתא דויהי פרשה ד') "אף המים שבבורות ושבמערות ושבכד ושבכוס ושבצלוחית ושבחבית נבקעו, שנאמר 'ויבקעו המים'. אף המים העליונים והתחתונים נבקעו. וכשחזרו מימי ים סוף למקומם, חזרו למקומם כל המים שבעולם שנאמר (שמות י"ד, כ"ח) 'וישובו המים' (ולא נאמר 'וישוב הים') מלמד שכל מים שבעולם חזרו להם למקומם".

לשם מה נקרעו כל המים שבעולם

אנו מבינים היטב את המטרה של קריעת ים סוף, שהרי בני ישראל היו צריכים לעבור דרך הים, לאחר שמצרים רדפו אחריהם. אבל, מה המטרה של קריעת כל מים שבעולם, לרבות מים שבכד ושבכוס, שבצלוחית ושבחבית ואף המים העליונים שברקיע?

בקריעת ים סוף לקה יסוד המים שבעולם

מבאר המהר"ל בספרו "גור אריה": "אבל עיקר הפירוש, כי הים הוא יסוד המים, ו'כל הנחלים הולכים אל הים וממנו הם שבים ללכת' (קהלת א', ז'). לְמה הים דומה - ללב האדם, וכאשר נלקה הלב - שהוא יסוד כל האיברים - נלקה עמו הכול. לכן, כשבקע הקב"ה את הים, שהוא יסוד כל המים, לקו כל המים שבעולם עמו, אף המים שבצלוחית נבקעו. גם כי אחר שהקב"ה נטל היסוד שלהם לקו עמו הפרטים, והם שאר המים שהם תחת הכלל, ונבקעו עמו".

כלומר, לא רק ים סוף לקה, אלא כדי שייבקע הים לקה יסוד המים שבעולם, שהוא אחד מארבעת יסודות הבריאה: אש, רוח, מים, עפר (כפי שכתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק ד' הלכה א' כי אלו "יסודות כל הנבראים למטה מן הרקיע").

בקיעת ים סוף שונה מנס בקיעת הירדן בכך שיסוד המים נבקע

בהתאם לחידוש זה, מיושבת קושיית "אור החיים", שכן בעת בקיעת הירדן או נהר גינאי, הייתה זו רק תזוזה של המים בנהר ספציפי זה, ברגע אחד מסוים. אבל, בקריעת ים סוף, קרה דבר שלא קרה מעולם, כאשר יסוד המים שבעולם נבקע לשניים, כך שכל המים שבעולם נבקעו.

ברם, חזרנו לשאלת המוצא, מדוע היה צריך נס שבו יסוד המים שבעולם נחלק? מה התועלת בכך להצלת ישראל ממצרים?

כדי להבין עניין זה נעמוד על ביאור המהר"ל למונח מים ולמה שמונח זה מבטא ומסמל. 

משה הוא ההפך ממים

השם משה לא היה השם המקורי שנתנו לו אביו ואמו. היה לו שם אחר. אך התורה בחרה לקרוא לו בשם משה שנתנה לו בתיה בת פרעה כפי שנאמר (שמות ב', י'): "ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתיהו". שמו של אדם מאפיין אותו ומצביע על מהותו. בקורות חיו של משה יש פרט לפיו הוא נמשה מן המים. אבל, האם פרט זה מאפיין את משה ומצביע על מהותו?

ובכלל מדוע מי שנמשה מן המים נקרא משה ולא משוי?

המהר"ל בספרו "גבורות ה'" (פרק י"ח) מבאר: "ואומר אני, כי שמו של משה הוא הוראה על עיקר ענין משה ומעלתו, אשר הוא מסולק ומוסר מן המים". כלומר, משה במהותו הוא - ההפך מיסוד המים. ובכן, מהו יסוד המים?

מים חומר בהווייתו בלא צורה

יש חומר ויש צורה. חומר מבטא מציאות מגושמת, ואילו הצורה, מלשון צר, תוחמת את גבולות החומר. הצורה נותנת לחומר משמעות. לכל חומר ניתנת משמעות באמצעות הצורה שלו. אבל, יש חומר אחד שהוא נעדר צורה והוא - המים. למים אין צורה משל עצמם. למים אין טעם ואין צבע (אלא אם הם קופאים ומקבלים צורה). המים הם החומר בכל תפארתו והווייתו בלא איזון של צורה.

אומר המהר"ל "המים אין להם צורה גמורה ולכך נקראים תמיד בלשון רבים, ולא תמצא לשון יחיד במים, לפי שכל אחדות נובעת מכח הצורה המאחדת את הדבר, והמים הם בלי צורה גמורה, ולפיכך המים שהם בלי צורה - מקוימת בלשון רבים".

מה ומים – בהיעדר צורה

למים אין צורה. ובכן מעניין הדבר כי כאשר רוצים להגיד על משהו שהוא נעדר מהות ברורה אומרים אנו "מה". מים ומה – מבטאים שניהם העדר צורה. וכך הדבר כמעט בשפות רבות.

באנגלית what  (מה) ו־water (מים);

בגרמנית Was (מה) ו־Wasser (מים);

בצרפתית Quoi (מה) ו־Acqua (מים).

משה הוא הצורה בהתגלמותה

המהר"ל מציין כי משה שונה תכלית השוני מן המים, שכן הוא אדם מופשט, שכולו רוח וכולו צורה -  ההפך הגמור מן המים שהם חומר בכל הווייתו ודבר נעדר צורה לחלוטין. על כן נקרא הוא "משה" כמי שבמהותו מובדל ומופרד מן המושג "מים" המבטא חומר וחומריות.

ובלשון המהר"ל:

"מעלת משה רבנו היא מעלת הצורה, לפי שהיה נבדל במעלתו מן החומר. לכך היה משה רבנו ענין צורה בלבד מבלי חומר, והמים הם להפך. והיה משה הפך להם שהוא צורה נבדלת".

משה ולא משוי כי הוא מלמד אחרים להיות צורה ולא חומר

המהר"ל ממשיך וטווה קו זה ומבהיר כי מפני זה נקרא "משה" ולא משוי, שכן משה מושך אחרים ומושה אותם מן המים. הוא לא רק משוי בעצמו מן המים אלא מושה את כלל ישראל ומפרידם מיסוד המים. השם "משה" מבטא אם כן את מהותו של מי שמלמד את עמו ומנהיגם להיות משויים מן המים ומובדלים מן החומר.

מצרים מבטאים את החומריות בהווייתה

המהר"ל בספרו "גבורות השם" פרק ד' מבאר את סוד כוחם של המצרים לשעבד את ישראל: 

"כאשר גזר ה' שעבוד על זרע אברהם, לא היה ראוי השעבוד אלא לאומה זו (המצרים) שהם הפכים להם. וזה תמצא במצרים שהם הפך האומה הקדושה, מפני שהמצרים נמשלים לחומר וישראל לצורה הנבדלת, והחומר והצורה במה שזה חומרי וזה נבדל מן החומר הם הפכים כמו שהתבאר, לכך היו בכל ענין שלהם הפכים".

כלומר, ישראל מבטאים את הממד הרוחני (צורה) ואילו מצרים מבטאים את הממד הגשמי (החומר) ולכן כאשר ישראל השתעבדו לאומה אחרת, נבחרה לכך מצרים, שהיא ההפך הגמור מישראל, בהיותם רק חומר בלא צורה כלל.

יציאת מצרים היא ביטול החומריות והעדפת הצורה

יציאת מצרים היא שידוד החומר על ידי הצורה כך שהרוח גוברת על הגשם. לכן, ההשלמה של יציאת מצרים התבטאה בקריעת ים סוף, שבו נבקע יסוד המים המבטא את החומר בהווייתו, ונסוג מפני הצורה, כאשר "המים להם חומה מימינם ומשמאלם".

כך מבאר המהר"ל בספרו "גבורות ה'" פרק מ': "ישראל מפני הענין האלהי שקנו ישראל ביציאת מצרים נדחה הים ונעשה יבשה... ונדחה החומר מפני המעלה הקדושה האלהית... יש לישראל מעלת הצורה הנבדלת, ולפיכך המצרים שהם הפכים שנמשלו לחומר, היו מתנגדים לישראל. תחלה משלו המצרים על ישראל כאשר החומר הוא עיקר בראשיתו ותחילתו. אך בסופו ייחלש החומר ותתגבר עליו הצורה הנבדלת. וכך היו ישראל מושלים על מצרים שהם החומר ויצאו מהם כמו הצורה הנבדלת מן החומר".

קריעת ים סוף היא ביטול החומריות כמו יציאת מצרים

המהר"ל מבאר כי "כאשר יצאו בני ישראל ממצרים היו גם המים מתנגדים להם, כי ענין אחד למים עם המצרים. כמו שמצרים רחוקים מן הצורה הנבדלת, כך המים הם משוללים מכל צורה והם קרובים אל החומר ונוטים אליו. לפיכך, המים מתנגדים אל ישראל, וכמו שמשלו בני ישראל על מצרים על ידי מכות, כך גם נקרע ונבקע לפניהם, וזהו יציאה ופרישה מן החומר".

קריעת ים סוף - קריעת יסוד המים החומריים

קריעת ים סוף אינה מתבטאת אפוא רק בכבישת דרך למעבר בני ישראל והתגברות על מכשול ימי פיסי בעת יציאתם ממצרים. קריעת ים סוף מבטאת את הניצחון של הרוח על החומר, ושל הצורה על היסוד החומרי המתבטא במים. אין תמה אפוא, כי לא רק ים סוף נבקע אלא כל המים שבעולם נבקעו, ואף מים שבכוס ובצלוחית וברקיע נבקעו. יסוד המים הכללי הוא שנחלק לשניים, שכן הגשם נכבש ע"י הרוח והחומר קיבל צורה.

בני ישראל מכונים עִברים מלשון עבר ים

עם ישראל הוא עם הרוח ומבטא את שלטון הצורה על החומר. ממילא, מבאר המהר"ל, מובנים דברי המדרש (שמות רבה ג', ח') כי משום כך נקרא עם ישראל בשם "עברים". "רצה לומר 'עבר-ים', פירוש שיש לקרוא לישראל שם על מעברם בים".

הנה כי כן, המעבר בים סוף אינו מאורע בעלמא, אלא מבטא את מהות מעלתם של ישראל כמי שיצאו מן המים שהם ההוויה הגשמית והחומרית, והמעבר לצורה ולרוחניות.

מתוך הספר "לאור המהר"ל על פרשה ומועד", מאת עו"ד אברהם וינרוט