בשביל מה אומרים לנו להתחפש? אנחנו ממילא עם מסכות...

חג מצחיק זה חג פורים.

השנה הוא מצחיק שבעתיים.

אומרים לנו: "תתחפשו!". אבל אנחנו כבר מחופשים, לא? כולנו עטויים במסכות.

אומרים לנו: "ונהפוכו" - אבל אנחנו כבר הפוכים לגמרי, לא? כולנו, באיזשהו מקום, ירדנו לגמרי מהפסים...

ראיתי באחת מקבוצות הגננות, שגננת שואלת את חברותיה: "מה אתן אומרות, איך כדאי לעשות 'יום הפוך' בגן?".

צחקתי לעצמי: "יום הפוך? והלא ימים הפוכים יש לנו בלי סוף, הילדים שלנו מחפשים דווקא שגרה!".

חג מצחיק זה חג פורים.

הפעם, הוא לגמרי מצחיק.

שמעתי על מורה, שביקשה מכול הילדות בכיתה להתחפש לקורונה. לקורונה!

חשבתי על כך שסוף סוף נוכל להראות לקורונה הזו שגם אנו יכולים לשלוט בה, ולא רק היא בנו,

אבל הרכנתי ראש כשסיפרה לי אמא של ילדה מהכיתה, שהילדה חזרה הביתה בוכייה.

תחפושת הקורונה המגושמת שתפרו לה הכשילה אותה בדרך. היא נפלה לתוך שלולית של בוץ, וכל התחפושת המקורית הפכה לגוש של בוץ. אז מי שולט במי?

בכל שנה אנחנו מצפים לראות ילדים מחופשים ברחובות, ונהנים מכול תחפושת מיוחדת שעוברת לפנינו.

הפעם די היה לנו בלראות בני אדם מסתובבים יחד, בחופשיות. הלא כבר זמן רב מאוד לא נראה מחזה כזה במדינתנו.

חג מצחיק זה חג פורים.

השנה היינו צריכים להמציא מחדש את הצחוק. אמרה לי פציינטית שלי, שהיא גם מורה, שלדעתה צריך ללמד את הילדים לצחוק. הם שכחו מה זה להתרועע זה עם זה, לפטפט זה עם זה, לחיות חיי חברה, כי כבר שנה הם מבודדים.

טוב שחג פורים מתחיל כמה ימים קודם, במסיבות שבגנים ובבתי הספר, ובהכנות לחג. כך יכולים הילדים להתרגל אט אט לחיי החברה, לצחוק, להתפרקות, לאינטראקציה החווייתית שבחיים.

לי, באופן אישי, מזכיר פורים של השנה את פורים שבו הסתיימה מלחמת המפרץ. לא אשכח איך הגיע חודש אדר, ופתאום הפך לנו ה' את החודש מאבל ליום טוב. פסקה המלחמה, וכולנו קילפנו את הסלוטייפ מהחלונות, ויצאנו לרקוד ברחובות.

גם עכשיו, מחוסנים ברובנו, יוצאים אנו לרחובות העיר, מחופשים ומאושרים. מקווים ומצפים שישמע ה' שוועתנו, וייהפך מספדנו למחול לנו. כן יהי רצון.