מה הדבר היחיד שיכול לעשות חולה המרותק למיטתו?

ביה"ח "מעיני הישועה" לבש חג. הצוות הרפואי היה נרגש, המאושפזים ובני המשפחות כבר המתינו בציפייה לרגע הגדול שבו יגיע הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר זצ"ל לבקר בביה"ח שנוהל בהכוונתו. הכל היו נרגשים לקראת ביקורו של גדול הדור.

בין העומדים בשורה הראשונה לקבל את הרב עמד גם רבי ישראל זיכרמן, רב ביה"ח דאז ורבה של אחוזת ברכפלד כיום. הוא לא המתין רק לברכת השלום, אלא עז היה רצונו לפרוש בפני גדול הדור שאלה הלכתית אותה נשאל באותו הבוקר ע"י אחד המטופלים. כיוון שלא ידע כיצד לענות עליה הוא המתין להזדמנות לשאול את פוסק הדור כיצד יש להורות.

לקראת תום הביקור, ניגש הרב זיכרמן אל הגאון הרב וואזנר ופרש את השאלה. מדובר ביהודי מבוגר יחסית, הסובל מכאבים שונים ומשונים בכל חלקי גופו. הוא מרותק למיטתו וזקוק לעזרת הצוות הרפואי בכל פעולה קטנה כגדולה, ימיו ובעיקר לילותיו הפכו לסיוט מתמשך והוא לא מסוגל לסייע לעצמו בכלום. שאלתו של יהודי זה היתה האם הוא יכול לברך "שעשה לי כל צרכי", והלא הוא מוגבל כל כך שאין ביכולתו לדאוג לצרכיו כלל ועיקר?

כאשר שמע הרב וואזנר את השאלה, הוא "קרא בין השורות" את המצוקה של היהודי, ומיד החליט, ממרום גילו ומעמדו, לעשות את דרכו למחלקה הפנימית כדי לבקר את היהודי החולה.

כל הצוות הופתע ונעמד ביראת כבוד כאשר הגיע הרב למחלקה, דרוכים ונרגשים מהביקור המפתיע.

הרב וואזנר שם פעמיו לחדרו של החולה. כשנכנס ונתקל בעיני החולה המדובר, ניכר היה הצער על פניו. לא קל לראות יהודי סובל כל כך, מחובר לכ"כ הרבה מכשירים ומחטים, שוכב חלוש כמעט בלי ניע. החולה הבחין לפתע באורח וניסה לקום מהמיטה. הרב וואזנר חיווה לו בידו כי יישב, לבל יטריח עצמו במעט. הוא קרב אליו, לחץ ידיו בחום ושאל בהשתתפות: "מה שלומך? איך אתה מרגיש?...".

החולה נאנח, חייך קלות, ושוב נאנח.

הרב וואזנר זצ"ל ניצל את פרצת החיוך הקטנטן שעלה על שפתיו ושאל קצרות: "תרצה לשמוע סיפור?". החולה הנהן במבוכת מה, והרב וואזנר החל לספר: "היה זה כשהייתי עלם צעיר, כאשר למדתי בישיבת 'חכמי לובלין' בראשות הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל. פעם קראני ראש הישיבה לבוא עמו לבקר יהודי שחלה ל"ע במחלה סופנית, עד שכבר לא הצליח אפילו לקום מהמיטה. התלוויתי לרבי לביקור בבית החולה, ומיד כשנכנסנו ראינו כי מצבו אכן קשה מאוד...

כאשר החולה הבחין בנו, הוא חייך מיד מאוזן לאוזן.

זה היה קצת מוזר לסיטואציה - האיש שוכב במצב כה קשה, בקושי יכול לזוז, אנו באנו לשמחו ולעודדו, ואילו הוא מעודד אותנו ומחייך אלינו חיוך גדול ורחב? לשמחה מה זו עושה?!

מורי ורבי שאל את החולה שאלה זו, ונפעם מתשובתו: "הייתי שמח לקום לכבודכם, להגיש לכם שתיה קרה ואולי לכבד גם בעוגה חמה כיאה וכיאות לאורחים מכובדים כמוכם, אך אין ביכולתי לעשות זאת! הדבר היחיד שאני יכול לעשות כדי לכבד את הבאים בצל קורתי הוא לחייך אליהם, לשמוח על ביקורם, להגיב להם בחיוך רחב וגדול. יבין כבוד ראש הישיבה, זה הדבר היחיד שאני יכול לעשות, עם זה בלבד אני עוד יכול לפעול, זו השליחות שלי עלי אדמות, כי זה מה שאני מסוגל לעשות... האם לא אעשה זאת בחיוך גדול ורחב ככל יכולתי?...".

הרב וואזנר סיים לספר, ולחץ בחום את ידי החולה השוכב לפניו: "כשראיתי את החיוך שלך, נזכרתי לפתע בסיפור הזה. אתה שואל כיצד תוכל לברך 'שעשה לי כל צרכי' כשאינך יכול לעשות דבר? אתה מרגיש חסר מעש ויכולת? הרי יש לך כעת שליחות מיוחדת, לחייך! תחייך לאנשים הבאים לבקרך, תחייך אפילו לעצמך! תתעודד, בעזרת השם אנשים יצאו ממצב כמו שלך, תחייך ותשמח, 'כי בשמחה תצאון' מכל הצרות, ותזכה לרפואה שלמה!...".

את המשך הסיפור תיאר מכלי ראשון הרב זיכרמן, שהתעדכן מהרופא המטפל שבאופן מפתיע ויוצא דופן, החל מאותו ביקור מעודד השתפר מצבו של החולה. הוא החל בכוחות מחודשים לקום ואף ללכת בכוחות עצמו, ומצב בריאותו השתפר פלאים.

ניתן ללמוד מכך על כוחו של ביקור חולים, וגם על כוחו של חיוך.

גם בסיטואציה הכי קשה וכואבת, אל תיתן לקחת ממך גם את שמחת החיים. נשאר לך החיוך - איתו תעבוד.

זוהי המשימה שלך כעת, ואת החיוך והשמחה ניתן להעצים בכל מצב. גם כשאין לך במה לכבד את השני או לעזור לו, חיוך יעשה את העבודה היטב.

מה גורם לאושר?

ד"ר מרטין סליגמן, פסיכולוג יהודי, ממייסדי הפסיכולוגיה החיובית, חקר במשך שנים: מה גורם לאנשים להיות מאושרים?

הוא התבונן בחוזקות וכתב אותן בספרו "אושר אמיתי". הוא גילה כי מרכיבים כמו יכולת לדחות סיפוקים, וויסות רגשות, אופטימיות, אלטרואיזם, מחשבה חיובית לעתיד והומור עצמי, הרגלי בריאות תקינים, משמעות ותקווה לעתיד, אהבה, אנושיות, אומץ, חכמה וידע הינם מרכיבים בולטים ושולטים בקווי האופי של האדם המאושר והמצליח.

רגש שלילי הוא קו ההגנה הראשוני כמגננה נגד איום מבחוץ, אך לעיתים מופיע גם שלא לצורך או לא במקום הנכון. גם לרגשות חיוביים יש תפקיד בסיסי חשוב - הרחבת משאבים קבועים, פיזיים, אינטלקטואליים וחברתיים, הם בונים לנו "רזרבות" מהם ניתן להשתמש כאשר מופיע איום או הזדמנות.

השמחה הנמוכה ביותר היא "שגרה הדוניסטית" - הסתגלות מהירה ובלתי נמנעת לדברים טובים. "לקבל את תאוותו". ההתמכרות הזו היא למימוש הרצון ולא באמת ל"היכי תמצא" שמביא אליו: מכשיר חדש, כסף, רכב, בית וכו'. מה שאנו מכירים מהתורה כ"מתאווים לתאווה".

בשלב שני של האושר והשמחה נמצא "מימוש עצמי", לפי סליגמן, ואילו שמחה ואושר מדרגה 3, הגבוהה ביותר, מתבטאת לדבריו ביצירת משמעות גבוהה ועליונה מהרגיל לחיים, כמו אמונה בקב"ה למשל.

סליגמן הוכיח, לאחר ניסוי, כי הכרת הטוב לאדם שעזר לך או תמך בך בחייך באמצעות כתיבת מכתב, למשל, והקראתו לאותו אדם, השפיעה כבר לאחר חודש ימים על רמת האושר של האדם. לדברי סליגמן, האושר הוא תהליך מעגלי שתורם עוד ועוד. האושר יוצר פרודוקטיביות, ופרודוקטיביות כזו מפתחת אושר נוסף.

שמחה - משמעה להעריך ולהחשיב משהו.להעריך ולייקר את הקיים.

כשאדם מעריך ומחשיב את מצבו או משהו שניתן לו, המשמעות היא שהוא שמח בכך. מבחינה מציאותית, "שמחה" היא כאשר אנחנו נותנים ערך לדבר או לתקופה מעבר לרגיל. כך בתקופות החיים ובשמחות שנמצאות כתחנות על הדרך: ברית, בר מצווה, חתונה ואפילו יום הולדת. וכן בזמנים מיוחדים בשנה שהופכים עליו לטובה לחגים ולמועדים.

"תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה" מוכיח כי הדברים לא היו חשובים לך מספיק, ובכך מונח החטא. "מרבין בשמחה" משמעותו לייקר ולהעריך יותר את הנעשה בחיינו, לתת חשיבות.

כאשר אנו לומדים לזהות את הטוב הקיים, להעצימו, להחשיבו ולהעריך אותו במיוחד, אנו מתחילים לשמוח בו יותר מהרגיל. בכל מצב, גם הגרוע ביותר, ניתן לחפש ואף למצוא נקודת אור, סיבה לחיוך, ואיתו לעבוד ולהרבות בשמחה.

הרב אבי אברהם הוא יועץ ומטפל רגשי, מנהל מרכז קומ"ה לקידום והעצמה.