סיון רהב מאיר: שש דרכים יעילות להגיע לעצבות. מומלץ (לא) ליישם

אלה אמורים להיות ימים שמחים במיוחד, והשיא מגיע היום – פורים. הפסיכולוג היהודי-אמריקאי ד"ר סול הרציג כתב מאמר ששמו "שש דרכים פשוטות להשגת אומללות". לדבריו, אלה הן האסטרטגיות הבדוקות והמנוסות ביותר כדי לא להגיע לשמחה:

1. היצמדו לזכויות. תמיד תרגישו שמגיע לכם, שהחיים חייבים לכם, שנולדתם כדי לקבל. חפשו תמיד אי צדק בכך שלאחרים יש ולכם אין, ואל תסכימו לשום ויתור או פשרה.

2. הכול אישי נגדכם. צאו תמיד מתוך הנחה שהכול נעשה מתוך כוונה רעה. נסו תמיד למצוא כוונות זדון, וקפצו על כל הזדמנות לראות אירועים כהוכחה סופית לכך שאתם לא חשובים לאחרים.

3. התמקדו בבעיות. אתרו את כל הבעיות שלכם וחשבו עליהן תמיד, טפחו בתוככם את הגישה שאתם לא יכולים לעשות שום דבר אחר עד שכל הבעיות הקודמות ייפתרו.

4. נפחו כל דבר. אל תשמרו על פרופורציות, נסו לפתח חשיבה שלילית ביחס לכל תקלה ולהעצים אותה, בלי כל אפשרות חרטה או מחילה.

5. צפו לקטסטרופות. חשוב לזכור שדברים איומים ונוראים עלולים לקרות בכל רגע. תנו לדמיון להשתולל – מחלות, אסונות, פיגועים. אל תיתנו לשום דבר להפתיע אתכם. היו דרוכים.

6. אל תכירו תודה. התייחסו לכל מה שקיבלתם בחיים כאל נתון, בלי להודות למי שגרם לכך. נסו למקד את המחשבות במה שחסר, ולא במה שיש.

ואחרי שתאמצו, כלומר לא תאמצו, את שש העצות האלה – פורים שמח.

עצמאות

תלמידים רבים חוזרים בימים אלה לבתי הספר. תלמידים רבים עדיין בבית. אלה ואלה צריכים לדעת להסתדר לבד במציאות משתנה. בתחילת פרשת השבוע מסופר על אהרון הכהן, שצריך להדליק את המנורה במשכן. אבל אחרי ההדלקה, מסביר רש"י, הוא צריך להתרחק: "מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה". האש צריכה להמשיך לבעור לבד, גם כשהוא לא עומד לידה כל הזמן.

פרשנינו מסבירים שאהרון הכהן היה המחנך הגדול של בני ישראל במדבר, וזו גם הוראה בתחום החינוך: המורים או ההורים לא יכולים כל הזמן לעמוד מעל הילדים, להגיד להם מה לעשות, להזיז אותם, לדאוג להם ולדחוף אותם. כמובן שהם צריכים להצית אש, הם צריכים להלהיב ולחנך, אבל יש גבול לשליטה ולמעורבות ולפיקוח. אי אפשר לעמוד מעליהם ולהגיד להם כל היום להיכנס לזום. בפרט בשנה הזו, הם צריכים ללמוד עצמאות. צריך לדעת גם מתי להתרחק, להרפות, ולתת להם לפעול לבד, בתפילה ובתקווה שהם ימשיכו בעצמם, מרצונם. עד שתהא השלהבת עולה מאליה.

יובל דיין על שבת, אחדות וביזנס

היוצרת יובל דיין התארחה השבוע בסדנת "נפגשות". הנה כמה מהדברים שסיפרה למאות בנות מהארץ ומהעולם:

• "כשהתחלתי לשמור שבת, הבנתי היטב למה לא להשתמש בסלולרי, אבל לא הבנתי למה לא לנגן בגיטרה בשבת. היום אני מבינה. במוצאי שבת, יש לי חשמל באצבעות כשאני חוזרת לגיטרה. שיר השבת האהוב עלי הוא 'י-ה אכסוף'. הוא מדבר על כיסופים, על געגועים. לדעתי געגוע הוא הכוח המניע הכי חזק בעולם. במילה געגוע יש פעמיים את המילה 'גע', זה נוגע ולא נוגע, מתרחק ומתקרב. ככה אני והמוזיקה. הלחנים הכי יפים שלי, לדעתי, נכתבו במוצאי שבת. והלחנים האלה לא יכולים להגיע אם אתה רק מנגן ומנגן ומנגן, בלי הפסקה. הם יכולים לבוא רק אחרי הפסקה של 25 שעות שמולידה געגוע".
• "במגילת אסתר, המן אומר לאחשוורוש: 'ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים'. ככה מתחילה גזירת ההשמדה, מהעובדה שאנחנו גם ככה חלשים, אנחנו כבר לא ביחד במילא. במצב כזה המן יכול להשמיד, חלילה. אני מרגישה את זה לצערי גם היום, ובפרט בבחירות. אבל המצב בחוץ הוא רק מראה, רק שיקוף, של המצב בתוך הנפש שלי פנימה. זו עבודה אישית של כולנו. אם אני מחייכת לשכנה שתפסה לי את החנייה – אני מתחילה מעגל קטן של אור, שימשיך ויעשה הדים החוצה. בסוף זה תלוי בכל אחד מאיתנו".
• "היהדות מתקנת אותי, אני מרגישה שהתחלתי מסע אינסופי של דיוק ושיפור. נהוג להגיד על אנשים רוחניים שהם לא מבינים בביזנס, בתכלס, בעולם המעשה. אבל בשבת חשבתי על זה שזה לא נכון. אנשים רוחניים עושים את ההשקעה הכי טובה, הם משקיעים במה שנצחי ולא במה שחולף".

הגענו למלכות

יועץ התקשורת אחיקם משה-דוד, ברעיון על מגילת אסתר: "נהוג לחשוב שהשיא של מגילת אסתר, שאותה נקרא מחר בערב, הוא המשפט 'ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר'. מי לא רוצה לשמוח, בפרט אחרי סכנה קיומית שחלפה? אבל המשפט שלי ממגילת אסתר הוא דווקא אחר. הוא מופיע בשיא המשבר, כשמרדכי שואל את אסתר: 'מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות?'.

"בום. פתאום האחריות כולה עוברת אליה. האם המלכה בארמון תציל את כל העם? לכל אדם יש רגע כזה, שאולי עבורו הוא הגיע לכאן.

"פקיד שלא בא לו לשמוע את האיש שחופר לו ומבקש עזרה, וצריך כבר לסגור את המשרד, יכול לצאת מעצמו, ועם טיפה הקשבה לסייע, לעזור ולהציל.

"המורה שלא מסוגלת לשמוע יותר את התלמידים מתלוננים, ורוצה כבר לחזור לילדים הפרטים שלה, יכולה במבט אחד, במשפט אחד, בחיוך אחד, לתת לילד החלש אמונה וביטחון.

"והמפקד בצבא יכול גם הוא, עם קצת תשומת לב, להציל חייל מיואש שמאס בהכל.

"זה נכון לגבי כולנו. לא סתם הגענו לאן שהגענו. ברגעים רבים בחיים, עלינו להסתכל על המציאות, על המצוקות מסביב, ולשאול: אולי לעת הזו הגעתי למלכות?".

פורים לא בוטל

1. פורים לא בוטל. שמעתי כל כך הרבה קיטורים על כך ש"אין חג השנה", ואולי כדאי להבהיר: גם אם אסור לערוך מסיבה או טיש או סעודה משפחתית גדולה – את פורים אי אפשר לבטל. אין דבר כזה.
2. יש ארבע מצוות בפורים, ומקיימים אותן השנה כמובן, תחת מגבלות הקורונה: היום בערב ומחר בבוקר קוראים את מגילת אסתר, וכמו כן נותנים משלוח מנות, מתנות לאביונים ועורכים סעודת פורים, גם אם בפורמט משפחתי קטן (בירושלים מקיימים את סעודת הפורים ואת משלוח המנות רק ביום ראשון).
3. לא רק שפורים לא בוטל, השנה הוא חיוני במיוחד. סיפור המגילה מזכיר לנו שגם מציאות קשה יכולה להתהפך לטובה (הלוואי עלינו, בקרוב), משלוח מנות מחבר אותנו לחברים שהתרחקנו מהם וצדקה לאביונים זו מצווה חשובה במיוחד השנה, כשכל כך הרבה אנשים סובלים כלכלית.
4. וגם תענית אסתר בתוקף. היום צמים לזכר הצום שעליו הכריזה אסתר המלכה, לפני ביטול גזירת ההשמדה האיומה. אבל אסתר לא ביקשה מהעם רק לצום, אלא לתקן את דרכיו ולהתאחד. הקריאה שלה מול הצרה שאיימה על העם הייתה: "לך כנוס את כל היהודים". את כולם. גם הקריאה הזו לא בוטלה.

פורים שמח.