ניידת הגשמת חלומות: מסיבת פורים מרגשת במיוחד לדיירות "שיח סוד"

ארבעה ימים לפני פורים, וגם הדיירות של מערך הדיור בשיח סוד חוגגות. תחפושות מושקעות לנשים עם מוגבלות, יצירתיות ואלתור של אנשי הצוות, ושמחה פשוטה וטהורה שמציפה כל לב. הנה למשל רותי, דיירת בת 42, שמסתובבת בחצר עם שמלת כלה מנופחת ועסוקה בתמונות סטודיו. היא מאושרת להגשים חלום ולהתחפש לכלה. חברה שלה, בחורה עליזה הלבושה כולה בשחור מציגה את תחפושתה בגאווה: "התחפשתי לדיאט קולה כי מגיע לי צל"ש על הדיאטה שאני עושה!"

צלילי מוזיקה רחוקים נשמעים, הדיירות נדרכות. "המסיבה מגיעה!". טנדר גדול ועליו כיתובים מותאמים, עוצר בפתח הבניין. זו "ניידת הגשמת החלומות" של מסיבת פורים תשפ"א. מתוך הניידת מזנקות החוצה מתנדבות צעירות עטויות תחפושות עליזות של ליצניות, מתופפות, מאפרות, וצלמות. הבנות מתקבלות בחיבוקים ובאושר על ידי הדיירות. הן עולות לדירה עם הדיירות, מחלקות להן הפתעות, שרות איתן ומלהיבות את האווירה למשך שלושת רבעי שעה קסומה.

מאות דיירות עם מוגבלויות שונות, בעשרות דירות נפרדות, זכו למסיבת פורים נפלאה כולל מתנדבות משמחות שהגיעו עד אליהן בניידת הגשמת החלומות. כיצד מפיקים אירוע פורימי מיוחד כל כך?

חיה יודלביץ, מנהלת אשכול דירות לדיירות עם מש"ה בשיח סוד מספרת: "שלושים יום קודם פורים התחלנו להגות בשאלת המסיבות של הדיירות. אני תמיד אומרת לצוות שלי: הדירה היא הבית של הבנות. הן מגיעות לדירות בכל יום אחר הצהרים, אוכלות כאן, פעילות, נהנות בחוגי העשרה, יוצאות לבריכה וחוזרות, יוצאות לקניות או הולכות לרופא, משוחחות ומשחקות, והולכות לישון עד לבוקר המחר. ולכן, המוטו שלי הוא, כי מה שאנו עושים בבית שלנו, נעשה גם בדירות. אם אצלכן תנקו בשבוע הבא לפסח, גם בדירות ננקה לפסח עם כל החוויה. לא נשאיר את המשימה רק לצוות הניקיון הרגיל, אלא נערוך תוכנית ניקיון משותפת עם קצף, סבון והרבה מים וכיף, כדי שגם הן ירגישו את ערב פסח ב'בית' שלהן. אם אצלך בבית התחפשו אתמול וחגגו מסיבת פורים, גם לדיירות שלנו מגיע תחפושות ומסיבה. אולם איך עושים זאת בשנת קורונה?

"היה ברור כי לא נוכל להוציא אותן החוצה ולא להתקהל במסיבות חגיגיות, כדי לשמור על בריאותן לפי הנחיות משרד הבריאות ומשרד הרווחה. מה נעשה? איך נשמח גם השנה את הנשים היקרות, ששוהות כבר כל כך הרבה זמן בדירות שלהן, בשגרה אחרת שבה נעשים מאמצים רבים להפיג את הבדידות? ידענו כי מוכרח להיות כאן פתרון מחוץ לקופסה. הרעיונות עלו וירדו, ואז התגלגלה ההברקה המיוחלת: מסיבת פורים מתגלגלת! אם הדיירות לא באות אל המסיבה תבוא המסיבה אליהן. כל הפעילות הפורימית הועברה אל הדירות שבמערך הדיור שלנו. חנה, אסתי ובת שבע, שלוש רכזות דירות, התגייסו למשימה: הן לקחו רכב הסעות המשמש בימים כתיקונם להסעת הדיירים למקומות העבודה, והפכו אותו במיתוג מרהיב לניידת הגשמת חלומות.

למה הגשמת חלומות?

"החלטנו לנצל את האפקט של מסיבת פורים בסגנון 'בוטיק' בכל דירה, ולהביא לידי ביטוי אישי וייחודי של כל אחת מהדיירות", כך מספרת חיה. "אם ממילא אנחנו לא יכולות להפיק מסיבה המונית כי אנחנו רוצות לשמור על בריאות הדיירות, מדוע שלא ננצל את העובדה לרווחים נוספים שיתרמו לקידום שלהן? לקחנו שני ערכים שאנחנו עובדים עליהם בדירות במהלך השנה והם מאוד משמעותיים לאנשים עם מוגבלות: הערך האחד הוא פיתוח בחירה והערך השני הוא סינגור עצמי. ובמילים פשוטות, הלכנו על הקונספט של מימוש חלום. כל רכזת דירה עבדה עם הדיירות שלה, חשבה יחד איתן מהו החלום האישי של כל אחת ועזרה להן לממש אותו.

"בעבודה מאוד יפה הגענו עם הדיירות לתוצאה שהן בחרו איזה חלום הן רוצות להגשים בתחפושת שלהן ולמה הוא מביא לידי ביטוי את הייחודיות שלהן. מכיוון שהמערך שלנו מורכב מסוגים שונים של דירות שמחולקות לפי רמות תפקוד, גיל וסוגי מוגבלויות, צורת העבודה עם כל דיירת הייתה ייחודית ופרטנית והתוצאות היו מרגשות".

אכן, בתיעוד המרגש של המסיבה שמתגלגלת בימים אלו ברחבי הארץ, נראות כלות בשמלות צחורות, צלמות, ליצניות וטבחיות שמחכות בכיליון עיניים ובחיוך על השפתיים לניידת המסיבה המתגלגלת.

ספרי לנו על בחירת התחפושות, האם הדיירות הבינו מהו חלום ואיך מממשים אותו?

"כן, היו כמה דיירות שלא הבינו בתחילה את הרעיון. אז הרכזות סיפרו להן בסבלנות, הסבירו ושאלו מה הן היו רוצות להיות. והתשובות של הבנות היו מפתיעות ומרגשות מאד. לדוגמה, הרכזת של אחת הדירות מתחתנת בימים הקרובים והבנות חוו מקרוב את תקופת אירוסיה וההכנות לחתונתה. כששאלנו אותן למה הן רוצות להתחפש, כולן בחרו פה אחד להיות כלות. זה היה פרויקט מעניין ומורכב למדי, להשיג שמלות כלה לנשים מבוגרות במידות לא שגרתיות, שלא כמו כלות צעירות בנות שמונה עשרה. הרכזות יכלו להביא להן חצאית וחולצה לבנות, אבל לא. היה חשוב לנו שהן יהיו כלות יפות ושמחות, עם שמלות מתנפחות בדיוק כמו בחלומות שלהן. וברוך ה', השגנו לכל אחת מהן תחפושת מתאימה ויפהפייה. זה היה רגע מרגש מאד עבורנו: לא יכולנו שלא למחות דמעה, למראה החלום של הנשים שלכאורה לעולם לא יתממש. אולם הן חלמו על כך שנים, וכעת היו שמחות במיוחד.

"בדירה אחרת הבנות לקחו את החלום כשאלה פשוטה של מה תרצי להיות כשתהיי גדולה. אחת מהן ענתה: 'החלום שלי הוא להיות המדריכה רחל', זו המדריכה בדירה שמלווה אותה במשך שנים, התרגשתי מאד לראות איזה קשר מופלא נוצר ביניהן עד כדי כך שזו השאיפה שלה. הרכזות השיגו לה פאה דומה לזו של רחל, ואפילו משקפים דומות, והיא הייתה מאושרת".

כחלק מתפקידה, התלוותה חיה ביום שני לרכב החלומות, ועברה עם המתנדבות מדירה לדירה. ספרי לנו על רגעים מיוחדים במהלך המסיבה המתגלגלת.

"היו לי הרבה רגעים מופלאים ביום המסיבה, ואינני יודעת על מה להצביע מתוכם. בכל אחת מהדירות התרגשתי מהבנות המחופשות ולא פחות מהמדריכות שלהן. כולן היו שמחות ומתוקות עד להדמיע.

"ברוב הדירות שלנו יש בנות ברמת תפקוד גבוהה שמשתלבות בתעסוקה בחוץ, ומכירות היטב את החיים בקהילה. עבור אלו המסיבה הייתה טבעית. אך רגע מכונן אחד חוויתי באחת הדירות, בה שוהות בנות ברמת התנהגות נמוכה. אלו בנות שסובלות מאי שקט וחוסר איזון התנהגותי, ולפי משרד הרווחה היו צריכות להיות במעון סגור. אך כיום אין מעונות מתאימים לחרדיים, או שאין בהם מקומות פנויים, והברירה הקיימת היא לשלוח למעון שאין בו שמירת תורה ומצוות. הרב שמעון לוי, המנכ"ל, אמר לנו כי יש להתאמץ מאוד כדי שנשמות יהודיות למוסד בו הן יחללו שבת וישהו במעורב, ועם כל הקושי, לקחנו את הפרויקט עלינו. הצוות בדירה הזו מתוגבר יותר, ויש הרבה הדרכה מקצועית ותמיכה למדריכות. הן כבר יודעות להיזהר במהלך העבודה, כי לא פעם הן עלולות לקבל סטירות ומכות... זו עבודה מאד לא פשוטה בדירה הזו.

"כשהגיע חודש אדר, שאלו המדריכות את הבנות למה הן רוצות להתחפש, והתשובה הייתה בהתאם לרמה: לילדה שיש לה יום הולדת! אלו בנות ששואלות במשך 364 ימים בשנה מתי יום ההולדת שלהן, ויום אחד בשנה חוגגות אותו. זו הייתה השאיפה, והצוות דאג לממש להן את החלום בצורה הכי יפה: המדריכות השכירו עבורן שמלות נשף מהשכרת שמלות מקצועית של מסיבות גמר. עשו להן תסרוקות חגיגיות, וכל אחת מהן נראתה כמו כלת יום הולדת זוהרת. ולא רק זה, המדריכות החמודות הוסיפו והתחפשו גם הן בדיוק כמו הבנות, ונתנו להן תחושה נהדרת של שוויון וכבוד אמתי.  

"כשראיתי את הדיירות יחד, מחופשות, שמחות, שרות ברמקול ומשתפות פעולה, זה היה רגע מכונן בהחלט. כל מי שמכיר את ההיסטוריה שלהן, לא יכול היה שלא להצטמרר מול הבנות שהיו עלולות להיות באותה שעה במוסד סגור ובמקום זה, שמחות איתנו כך במסיבת פורים".

 לפרוש כנפיים מכיסא גלגלים

חיה נזכרת בעוד רגע נוגע ללב שהיה לה בדירה של הדיירות להן יש מוגבלות פיזית נלווית: "אלו הן נשים משותקות, שלא יכולות אפילו לדבר. הצוות מתקשר איתן בעזרת תזוזות עיניים ומתייחס אליהן נפלא. אני יכולה לחתום שאין בשום מקום יחס מכבד כמו זה שהן מקבלות בדירה. בכל פעולה שעושים להן, כמו להעביר אותן מחדר לחדר, להאכיל או להלביש, תמיד פונים אליהן בשם, ומיידעים אותן לפני כן. הן לא מגיבות, אבל אנו יודעים שהן מבינות ושומעות, והמדריכות גם מצליחות ממש לתקשר איתן.

"לכל אחת מהן יש 'תעודת זהות' מיוחדת על הכיסא, שמזהירה את הסובבים איך להתייחס אליהן בכבוד, עם הוראות לתקשורת. 'כשהעיניים שלי למעלה זה סימן שאני מאוכזבת', כך לדוגמה רשום שם, בין היתר. והעיקר הוא לכבד אותן. 'אני לא חפץ!' כך רשום בכללי הבית שתלויים בגדול בפתח הדירה. להתייחס אליהן כראוי, לא לדבר מעליהן, ולזכור שהן בני אדם גם אם הן לא יכולות לדבר כמונו.

"כעת, לפני המסיבה, המדריכות שאלו כל אחת מהן מה הוא החלום שלהן. למרבה האירוניה, הדיירות האלו, שלא יכולות ללכת ולא לנסוע, והן הכי מקורקעות בעולם, חלמו על דבר אחד: לנסוע לחו"ל. המדריכות שיתפו פעולה עם החלום הבלתי אפשרי באופן מיוחד: הצוות התחפש לדיילות, כל דיירת התחפשה לארץ אחרת לפי רצונה. אחת התחפשה לאמריקאית, השנייה לתימניה, שלישית לערביה, ורביעית למרוקאית... המסיבה הייתה באווירה של טיסה, עם מגשי אוכל של מטוס, תלבושות מגוונות וחלום שמתממש. את האושר של הדיירות לא שמענו במילים, אבל ראינו בעיניים. ואי אפשר היה לפספס אותו.

מי מחכה למשיח?

חיה מונה עוד רגע יפה ומרגש: "באחת הדירות הדיירות התחפשו לממתינות למשיח. כשהתפלאתי למשמע הנושא המיוחד, שאלתי את המדריכה שלהן בסוד: 'תגידי את האמת, זה הרעיון שלך או שלהן?' ואז היא סיפרה לי שהרעיון הגיע מאחת הדיירות, אישה מתוקה בת 60 עם תסמונת דאון  שאימהּ נפטרה לפני זמן קצר. בכל פעם שהיא שאלה היכן אימא שלה, אמרו לה שאימא שלה תחזור כשיגיע המשיח. עכשיו כששאלנו אותה מה החלום שלה- היא אמרה כמובן, שהמשיח יגיע! כל חברותיה לדירה הצטרפו לרעיון בהתלהבות. אבל איך מתחפשים לכזה נושא? המדריכות היצירתיות מצאו מוצא: כל אחת בחרה דמות שהיא אוהבת ורוצה להתחפש לה: אחת התחפשה לילדה, אחרת לסבתא, עוד אחת לסבא, לאימא וכך הלאה. וכל הדמויות היו אנשים שמחכים למשיח.

"באותה דירה, לאחר המסיבה התעכבנו עוד וערכנו יחד סעודת אמנים. גם זו הייתה יוזמה של הדיירות, כסעודת הודיה לה'. לפני כחודש אותה דיירת חלתה בקורונה, והמצב שלה היה קצת גבולי. באחד הלילות התקשרה אלי המדריכה וסיפרה כי הסיטורציה שלה קצת נמוכה. הזמנתי לה מיד מד"א והם המליצו לפנות אותה לבית החולים. המדריכה שלהן שמעה זאת והתחילה לבכות. 'הם ירדימו אותה מיד', היא אמרה וגם צדקה. 'הם לא ידעו איך להסתדר איתה ואיך להתנהג אליה. היא רק תסבול שם ולא תחזור אלינו'. היא הבטיחה לשמור עליה באופן צמוד ולעקוב שהסיטורציה לא יורדת עוד יותר, ואם היא תצטרך חמצן היא תיתן לה. התלבטנו מאד. לא רצינו לקחת סיכונים, אך החלטנו לנסות להשאיר אותה בדירה עם השגחה רפואית מדוקדקת, ועל כל מקרה של חשש לקחת לבית החולים. קיבלנו לכך כמובן אישור רפואי והנחיות מדויקות למעקב זהיר, היא נשארה בדירה. במשך שבועיים היו המדריכות התורניות צמודות למיטתה בלי לישון רגע. הן עקבו אחרי הנשימה והמדדים שלה, הוסיפו לה חמצן כשהייתה זקוקה, והיו בקשר צמוד עם הרופא. גם האחות שיש לנו בצוות גרה סמוך לדירה והייתה זמינה לכל קריאה, ובחסדי ה', הדיירת שרדה את הקורונה והתאוששה לגמרי. כולנו היינו מאושרים עם הדיירות ועם המדריכות המסורות, וסעודת האמנים הייתה מרגשת ושמחה מאד.

כך, נערכה המסיבה הפורימית במתכונת שונה מכל השנים, אישית ופרטית לכל דירה, אבל הייתה מספקת ומיוחדת לא פחות. והעיקר, במקביל לזמן בו התחפשו הדיירות, נדד רכב ההסעות מדירה לדירה והוסיף נופך של התלהבות בכל מקום.  

"רכב ההסעות 'התחפש' גם הוא לרכב פורימי בתלבושת של חלומות ממומשים, ובתוכו המתינו שלל הפתעות לדיירות. מתנדבות צעירות בנות סמינר, נסעו ברכב מחופשות לליצניות, צלמות, מאפרות ומתסרקות. הן ירדו לשמח את הדיירות עם בלונים, בובות ענקיות, שירים וריקודים. ואל תשכחו, את מגבלות הקורונה: היינו חייבים למצוא רק מתנדבות שכבר עברו קורונה כדי שלא לסכן חלילה את הדיירות".

חיה מספרת כי כאשר הרכב המקושט משך את עיניהם של ילדי השכונה, והם התקבצו לצלילי המוזיקה, גילו הבנות כי ממתינה להן הפתעה נוספת: ניידת המסיבה הביאה איתה צרורות של בלוני הליום ממותגים במיוחד עבור השכנים. איזו הנאה נדירה זו עבורן, לחלק משלהן ולשמח את ילדי השכונה! הן עלו אל הניידת, שלפו ממנה בלונים וחלקו בעיניים נוצצות לילדים שמקיפים אותן, והאושר של כולם היה מושלם.
"זוהי אחת המטרות שלנו במערך הדיור," מסבירה חיה יודלביץ מאחורי הקלעים, "השילוב בקהילה הוא ערך חשוב, שחלק ממנו מתקיים בכך שהדירות ממוקמות בתוך הקהילה, בשכונות המרכזיות והמבוקשות ביותר. אולם לא די בכך. אנחנו רוצים שילוב אקטיבי, של תרומה הדדית לכל הצדדים, ובעיניי הסצנה הזאת, עם הבלונים, הדיירות והילדים, הייתה פשוט מושלמת מכדי לבטא את התרומה."

היא מצביעה על ה'סצנה הזאת' וזו אכן נראית כלקוחה מסרט מרגש: בלון הליום ורוד עף לילד כבן 3 שבוהה בו באי אמון, ודיירת עם אוזני מיקימאוס מסתכלת עליו לרגע, רצה אל הניידת ומביאה לו בלון אחר בחיוך. רגעים קטנים, של שמחה זורמת, ריקודים זורמים, וגם דמעה של התרגשות.