מופלא: הבן שירד מהדרך חזר הביתה. לא תאמינו בזכות מה

1. "כמעט הרגתי לך את האוזן"

בספר "להאיר" מובאים 3 סיפורים שסיפר הדרשן הגדול הרב שלמה לוינשטיין: הרב בן ציון סנה עבר תאונת דרכים קשה מאוד, ומצבו הוגדר קריטי. בחסדי ה' הצליחו לייצב את מצבו. הוא הוטס לחו"ל לנסות לשקם את גופו, ועבר טיפולים רצופים. לאחר תקופת שיקום ארוכה הגיע הרב סנה למצב שבו חלק מגופו מתפקד יותר וחלק פחות או בכלל לא. הוא איבד את השמיעה באחת מאוזניו, אך העצב עדיין היה חי וגרם לו לדלקות חמורות מאוד. לאחר תקופה אמר לו רופאו: 'תראה, אוזן זו ממילא אינה שומעת והעצב מייצר דלקות, דבר שגורם לך לצרוך כמויות גדולות של אנטיביוטיקה על לא דבר. חושבני שכדאי אחת ולתמיד להמית את העצב ולסיים עם הדלקות'. הרב סנה נתן את הסכמתו, ומכאן הוזקק לעבור כמה סוגי בדיקות לפני הפעולה.

באותה תקופה היה הרב סנה חולה וחלש, נאלץ לעזוב את ארץ מגוריו ולהשתקע לתקופה ארוכה בניכר, ובמקביל לעבור טיפולים רפואיים מורכבים. באותה תקפה התעורר לשים לב בנוסח התפילה, בו אנו אומרים 'הרחב פיך ואמלאהו'. 'מדוע נאמר 'הרחב פיך?', תהה הרב סנה, 'לכאורה אפשר היה לכתוב 'פתח פיך'. מסקנתו היתה: מתי אדם מרחיב פה? כשהוא 'מחייך'. לחיוך צריך להרחיב פה. כלומר: בפסוק כאן רמוז לנו שכשאתה משבח את השם יתברך, אתה צריך לומר זאת בחיוך. ובשביל לומר בחיוך צריך להתבונן בכל הטוב והחסד שיש לנו מאתו יתברך ולא להתמקד כל הזמן במה שאין לי, במה שחסר לי, ובמה שנראה לי שלא טוב לי.

מאותו יום החלו הוא ורעייתו לראות כל הזמן את הטוב שיש להם. אמנם באוזן אחת אינו שומע, אבל חסדי ה', כמה צריך להודות על כך שבאוזן אחת הוא כן שומע; רגל אחת הוא סוחב, אבל ב"ה ברגל השניה הוא הולך מצויין!…

"עברו הימים, ור' בן ציון מגיע לבדיקת שמיעה מיוחדת לפני הריגת עצב האוזן שאינה שומעת, הוא יושב בחדר עם גלי קול והרופא מפעיל את המכשור הממוחשב בחדר השני. לאחר כמה דקות הרופא פורץ לחדר וצועק: 'בן ציון, באוזן זו יש לך קרוב ל-80% שמיעה! וכמעט הרגתי לך את האוזן!' הרופא לא הצליח להירגע: 'אינני מבין איך זה קורה, כבר בדקנו אותך עשרות פעמים, האוזן היית חרשת לחלוטין!" והרב סנה מרחיב את פיו… זה הסוד של החיוך בעת התפילה, זה הסוד של 'הרחב פיך ואמלאהו'.

2. בקושי מציעים שידוכים, וכשכבר יש – השידוכים לא מתאימים

הרב סנה מוסיף ומספר לרב שלמה לוינשטיין כי בימים אלו, בהם הוא מתגורר בארה"ב, הוא מנצל את זמנו גם לחזק יהודים בדרשותיו. באחת מדרשותיו במונסי הוא סיפר את סיפורו, ותקופה קצרה לאחר מכן קיבל את המכתב הבא: "יש לי תשעה ילדים, שבעה מהם חיתנתי ב"ה והקימו בתים יפים, אבל הגענו לשני הילדים האחרונים וממש פקק! בקושי מציעים להם שידוכים, וכשכבר מציעים – השידוכים לא מתאימים. והנה אני יושב בהרצאה שלך ושומע על ה'הרחב פיך' על השפע שיש לנו, ושכשמדגישים זאת גם זוכים לישועות.

"חזרתי לביתי, פניתי לאשתי ואמרתי לה: 'תראי, אנחנו כל הזמן מתבשלים בתוך עצמנו עם שני הילדים התקועים שלנו, והפסקנו לראות כמה חסד נתן לנו הבורא בשבעת ילדינו הנשואים. ב"ה כולם שמחים, נולדו להם ילדים, חלקם כבר לומדים גמרא ומתעלים בלימוד, כמה נחת! בואי ונתחיל לדבר על היופי וההוד שיש בביתנו'. החלטנו לסגל בביתנו את הדיבור על ה'יש' ולא על ה'אין'..

"היום", מסיים היהודי את מכתבו. "חודשיים לאחר שהתחלנו לדבר חיובי על החיים, אני עומד לסגור שידוך לבני השני!!!"

הרב לוינשטיין, שקיבל את שני הסיפורים מהרב סנה, המשיך להעביר את הדברים גם הוא בדרשותיו ושיתף את קהל שומעיו בהארה הנפלאה הזאת.

3. "ילד אחד גורם לנו לא לראות את 13 הילדים הנפלאים שלנו"

לאחר מספר חודשים מקבל הרב לוינשטיין טלפון מיהודי שלא רצה להזדהות, ושאמר לו את הדברים הבאים: "זכיתי להיות אב ל-14 ילדים בלי עין הרע. ילדים מקסימים ונפלאים, אבל הילד האמצעי, מס' 7 שלי החל להידרדר לאט לאט. פיאותיו התקצרו, עד שנעלמו לגמרי. הדרך לרחוב היתה קצרה. ביתי הפך לשבר כלי אחד גדול. חז"ל כבר אמרו במסכת ברכות (ז', ע"ב) כי 'קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג'.

"הייתי בשיעורך, ושמעתי את דבריך אודות החיוך בעת התפילה, ואת הסיפורים הנלווים. היה זה בערב פסח. חזרתי לביתי ושיתפתי את אשתי בתחושותיי. 'תראי איך נהפכנו לשבר כלי. ילד אחד שלא הולך בתלם גורם לנו לא לראות את 13 הילדים הנפלאים שלנו. כמה מילדינו כבר הקימו בתים, ויש להם בעצמם ילדים נפלאים. כמה אנו מאמללים את עצמנו וכמה אנו כפויי טובה כלפי הקב"ה שמיטיב עמנו, ואנו רק רואים את מצבנו העגום. הבה נסגל לעצמנו דיבור חיובי! הבה נחליט שלקראת ליל הסדר נעשה שיעורי בית ונראה כל אחד את הטוב, ונדבר על כך בליל הסדר…

"באותו ליל סדר לפני הקידוש", ממשיך היהודי בדבריו, "פתחתי ואמרתי לילדיי, כשגם הילד ההוא ביניהם: 'תראו, ילדים יקרים. הלילה אנו באים לספר את שבחיו של הבורא מה שעשה עמנו במצרים, אבל רצוי לספר גם את שבחיו בחיי היום יום שלנו. תראו, הנה יש לנו דירה נפלאה ללא משכנתא', המשכתי והוספתי למנות עוד ועוד דברים, ואף אשתי הוסיפה דברים מעצמה. כך במשך שעה ארוכה ישבנו ומנינו כמה חסד ה' עושה עמנו על כל צעד ושעל.

"תקופה קצרה מאוד עברה, והבן שלנו, שכבר זמן רב הולך בלי כיפה, חזר הביתה עם כיפה קטנה לראשו. לא שאלנו כלום כדי שלא לעורר כלום… עברה תקופה, והכיפה גדלה. כשהגיע חג השבועות, לאחר הסעודה עוברת עוד תקופה, והכיפה גדלה. כשמגיע חג השבועות, הבן מגיע גם הוא הביתה, ולאחר הסעודה הוא פונה ואומר לי: 'אני רוצה לבא אתך לבית הכנסת'!!!

"בשמחה!", עניתי. הלכנו בצוותא, ולמדנו ביחד. לאחר מכן אמר תהילים, קצת תיקון, ולמרות המבטים שנשלחו אליו מכל עבר, נשאר כל הלילה ואף התפלל ברצינות שחרית. כך הלך וחזר לעצמו יותר ויותר.

"יום אחד, כשכבר ראיתי שניתן לדבר אתו על כך, שאלתי אותו מה גרם לו לשינוי הזה. ענה לי בני: 'תראה, אבא. הסתכלתי עליך ועל אמא כל החיים, יהודים טובים שעושים רצון הבורא; אתה לומד, אמא עושה חסדים, אבל כל הזמן אני רואה כמה קשיים יש. זה הכניס אצלי כעסים על הקב"ה, למה אנשים שעושים את רצונו סובלים.

"והנה הגיע ליל הסדר ואני שומע פתאום כמה 'יש' לכם, בכמה טוב אתם מוקפים. וכך גם זה ממשיך אחרי החג, אני שומע כל הזמן על הטובות שהקב"ה גומל עמכם. זה חדר לקרבי, והתחלתי לחשוב גם אני על חיי. לפתע התחלתי להתבייש מהקב"ה, הרי הוא כל כך טוב ומיטיב עמי! איך אני נושם, איך אני הולך, איך אני רואה, איך אני שומע… הרגשתי לא נעים ממנו, איך אני עושה נגדו כל כך הרבה מול כל הרבה טוב שהוא מעניק לי!"…

"נסתגל גם אנו להודות על כל הטוב שה' גומל עמנו, ונזכה מבעל הרחמים לשפע ישועות ממרומים" מסיים הרב לוינשטיין את דבריו.

הרב ברוך רוזנבלום - הקב"ה אוהב לתת למי שיודע לומר תודה: