חווית סף מוות: "פעם האמנתי, היום אני יודעת בוודאות שיש בורא לעולם"

עד לפני שנתיים, שירלי לופו (32) מעפולה עבדה כמורה ומחנכת, וכתבה חוברות וספרים דידקטיים לילדים. עולמה התהפך מן הקצה אל הקצה בעת שילדה את בנה הבכור, לביא, ועברה חווית סף מוות, שגרמה לה לחשב מסלול מחדש.

"בשנה האחרונה כמורה, יצאתי לחופשת לידה", מספרת שירלי. "סבתי נפטרה בדיוק ביום בו גיליתי שאני בהריון והתחלתי לחלום עליה הרבה. הייתי מאוד מחוברת אליה ואהבתי אותה מכל נשמתי. התקופה הזו הייתה מתוקה-מרה, כי מצד אחד הייתי שמחה מאוד על ההיריון, אבל מצד שני, התאבלתי על סבתא. זה לא היה נראה לי מוזר שחלמתי עליה, אבל במהלך החוויה שעברתי בלידה, היא חזרה שוב".

ההיריון של שירלי לא העיד על שום בעיה. "הייתי בטוחה שאני מגיעה לבית החולים, יולדת ומשתחררת לאחר כמה ימים", מספרת שירלי. "ההיריון היה תקין ולא האמנתי שהלידה תוביל לחוויה כזו עמוקה, גם בפן הפיזי וגם בפן הרוחני. לא ידעתי שאנשים בכלל חווים חוויות סף מוות ולא היו שום סימנים לכך שזה יקרה לי".

לא הזכירו דברים כאלה בבית?

"גדלתי במשפחה מסורתית אבל לא מעבר. שמרנו כשרות, עשינו קידוש בשבת, כמו הרוב. דווקא לאחר שסיפרתי לאמא שלי על החוויה שעברתי היא אמרה שהיא לא מופתעת כי הסבים שלה היו רבנים גדולים בבוכרה. זה הפתיע אותי".

"לא האמנתי שאני בסכנת חיים"

לבית החולים היא הגיעה בזמן המדויק ללידה. היא בכלל לא הבינה שהיא במצוקה, עד לרגע האחרון. "לא הבנתי בכלל שיש דברים לא טובים בעולם", היא אומרת. "גדלתי במשפחה טובה, יש לי בעל מדהים, קריירה, תואר ראשון. הכול היה לי טוב בחיים, כך שלא ציפיתי שהלידה תהיה שונה. מנגד, הרופאים הבינו שאני במצוקה כשהגעתי, ואמרו לי שאני חייבת לעבור ניתוח קיסרי בדחיפות מפני שלא הייתה התקדמות בלידה. אני התעקשתי שהכול בסדר, שאני סומכת על הגוף שלי ושאני יכולה ללדת באופן טבעי. האמנתי בעצמי ולא האמנתי שאני בסכנה. לאחר כמה שעות, ראיתי שאין שום התקדמות והבנתי שאני חייבת ניתוח, אז הלכתי על זה באהבה שלמה ובהתרגשות כי חשבתי שעוד טיפה זה מאחורי".

אבל הלידה לא הייתה קרובה לסיום. לאחר הניתוח הקיסרי, בו התינוק נולד ללא פגע בחסדי השם, המצב התחיל להסתבך. "הרופאים הניחו את התינוק עליי והרגשתי מעולה. אלא שאז התחיל הבלאגן".

את החוויה שעברה, שירלי מתקשה לתאר ולסדר באופן כרונולוגי. "אני תמיד אומרת שאי אפשר להסביר חוויה כזו בכמה שעות. אני יכולה לכתוב ממש ספרים שלמים על מה שעברתי".

ובכל זאת, מה את זוכרת מרגע הלידה?

"היו סביבי הרבה מאוד רופאים שהתחילו להילחץ. איבדתי הרבה מאוד דם והם לא הבינו מאיפה. הם ניסו כמה הליכים כירורגיים, התייעצו ביניהם, ותוך כדי קיבלתי הרבה מאוד מנות דם".

ואז הבנת שהמצב מתדרדר?

"עדיין הייתי מאוד אופטימית. לא הבנתי שאני במצב של סכנת חיים. במשך שעות הייתי בחדר הניתוח ולבסוף הגעתי לטיפול נמרץ נשימתי סגור. הגעתי למצב שבו הרופאים ניערו אותי וצעקו לי 'קומי, תתעוררי'. אני זוכרת את הרופאה ממש יושבת מעליי ומצווה עלי לקום ולעזור לעצמי. ניסיתי לפקוח את העיניים, אבל כבר לא הייתי איתה. הנשמה שלי הייתה למעלה והגוף הפיזי שלי בחדר הניתוח".

שירלי מספרת שבזמן החוויה, היא התנהלה בשני מישורים – כאן ולמעלה. היא אומנם הייתה בהכרה מלאה ושמעה את כל המתרחש בחדר הניתוח, אבל במקביל, הנשמה עלתה למעלה והיא החלה לחוות דברים שהיא זוכרת עד היום.

מתי הרגשת שהנשמה יצאה מהגוף?

"הרגשתי שהנשמה יצאה מכיוון הלב למעלה, במקביל אליי. הסתכלתי עליה והיא עליי. הרופאים בינתיים הודיעו שיש לי 15 דקות לחיות כי זו מנת הדם האחרונה שאקבל. הרופאה הראתה לי את מנת הדם ואמרה לי 'זהו, אין יותר', אבל באותם רגעים אור גדול לבן נחת לי על העפעפיים. זה היה אור שאין לו התחלה ואין לו סוף, אור מלא בשלווה, אהבה ורוך. אור שאוהב אותי ומתפשט בכל החדר".

בשלב הזה, שירלי אומרת שעל האור הופיעו תמונות שסקרו את חייה. "הראו לי את העבר שלי. הראו לי שאני משחקת עם אמא ואבא בבובות וממש הרגשתי שאני שם, ילדה בת שנתיים, שמשחקת עם הוריה וכיף לה. זה לא שצפיתי בזה מהצד, ממש הרגשתי את האהבה שלהם. לא הייתה תחושת זמן כמו בעולם הזה, כך שאני לא יודעת כמה זמן זה לקח, אבל אני זוכרת שבמקביל ראיתי את הרופאים מתנהלים וממש הרגשתי מה הם עושים ומה הם חושבים. הבנתי שהם מנסים לעזור לי אבל לא יודעים איך. הם היו מתוסכלים".

"הרגשתי כמו תינוק שהגיע לעולם חדש"

שירלי צפתה בכל הרגעים המשמעותיים בחייה, כולם היו מלאים באהבה. היא הבינה שאם היא רוצה לחיות, היא חייבת להתנהל מול הבורא, לדבריה, ולמסור לרופאים מסרים מדויקים. "הרופאים ניסו את הכול ושום דבר לא עזר", היא אומרת. "הם הקפיצו רופא בכיר מביתו, שהתחיל להסביר לי את ההליך הרפואי  שהוא רוצה לבצע. קיבלתי מסרים מדויקים שאסור לי להסכים לזה כי אם אסכים – לא אחיה. הייתי בהכרה מוחלטת, אבל הנשמה שלי אמרה לי מה לענות. אי אפשר להסביר את זה. יד השם ממש כיוונה אותי להציל את חיי".

כשהרופא שיתף את שירלי לגבי ההליך הרפואי, היא צעקה: "לא!", אבל מה שהוא עשה, הפתיע אותה. "הוא התקרב אליי ושאל: 'מה את מציעה שנעשה?'. זה היה מדהים כי אין לי שום רקע ברפואה, הייתי על ערש דווי והוא שאל אותי מה לעשות. זה הוכיח לי שיש דברים בגו. הוא היה ממש רגיש לסיטואציה, אולי הבין את מה שאני מרגישה, ועניתי לו מה לעשות. שניה לאחר מכן הוא צעק לרופאים את מה שאמרתי, וכולם עשו את מה שנאמר".

בפעם השנייה ששירלי הרגישה את הנשמה שלה נפרדת מהגוף, סבתה, שנפטרה באותה שנה, הגיעה לביקור. "כשהייתי לידה, היא שלחה לי המון אור, חכמה ואהבה. היא ממש סינגרה עליי ותמכה בי. הרגשתי כמו תינוק שהגיע לעולם חדש והיא מגנה עליו ועוטפת אותו".

לא הרגשת פחד?

"לרגע לא. כבר הבנתי שאני הולכת למות אבל אז התחיל המסע שלי. אמרתי לו: 'אתה לא לוקח אותי עכשיו. יש תינוק בחוץ שמחכה לי'. לי היה טוב שם, אבל עניין אותי התינוק שזה עתה נולד, שזקוק לאמא שלו ושאני חייבת לחזור. ואז הרגשתי שהוא ממש עונה לי: 'אל תדאגי, את חוזרת. יש לך עוד הרבה עבודה לעשות. את תהיי אמא'."

כשאני שואלת מי זה "הוא" שענה לה, שירלי מסבירה שזה היה הקול שליווה אותה במהלך החוויה, שעד היום איננה יודעת בדיוק מי הוא. בסוף החוויה, שירלי הרגישה את הנשמה שלה שרה "שיר למעלות" לבורא עולם ללא הפרעה. "היא הייתה ממוקדת בשיר הזה לחלוטין, זה היה מדהים", היא נזכרת. "אחרי שהיא סיימה לשיר, שמעתי קול שאומר שעכשיו, לאחר שאחזור, אעשה דברים קצת אחרת, וזה באמת קרה. מאז אני בהודיה מוחלטת לבורא עולם, מחוברת מאוד לדת שלנו ולתורה הקדושה, ומבינה את הכוח האדיר של התפילה. אני כל היום בהודיה אליו, מבחינתי קיבלתי מתנה".

לאחר הניתוח, שירלי הייתה מורדמת ומונשמת, והרופאים עדיין לא ידעו אם תתעורר ואיך. הם ביקשו מהמשפחה שלה להתפלל עבורה. כשהתעוררה, בעזרת השם, היא אמרה לסובבים אותה שראתה הכול מלמעלה ושזה נראה לה כמו משחק: "כאילו אני הייתי הבובה והרופאים שיחקו בי וניסו להציל אותי".

לא חששת שיחשבו שאולי השתגעת?

"לא, כי אני יודעת מה חוויתי ואני יודעת מה החזיר אותי לכאן. הקב"ה נתן לי את החיים במתנה, והיום אני מהללת את שמו ומזכה את הרבים למענו, כי הוא עשה המון למעני. אני לא יכולה להגיד משהו אחר – זה רק הוא. הוא נתן לי את החיים. אני רוצה לפרסם את זה גם למען הורים וילדים שמתקשים, להגיד להם לשאת תפילה כי יש בורא לעולם והוא שומע – בידיעה מוחלטת. אם פעם זו הייתה רק אמונה, היום אני יודעת את זה בוודאות ואני רוצה לצעוק את זה לעולם. זו השליחות שלי היום, לפרסם את הניסים שלו ולתת כוח לאנשים אחרים.

"התשובה שלי הגיעה רק מאהבה"

לאחר לידת בנה הבכור, שירלי פתחה מרכז למידה לילדים וכתבה את הספר "רמי פוגש את אלוהים" בעקבות החוויה שעברה. מדובר בסיפור ילדים מרגש ומקסים, שנכתב בצורה משעשעת מתוך עולמו הפנימי של הילד. הסיפור מעביר את המסר לילדים שמתמודדים עם אתגרים, במיוחד בתקופת הקורונה, שבעזרת אמונה ניתן להתמודד עם כל דבר בעולם. "את הספר כתבתי לפני כחצי שנה", אומרת שירלי. "זה הספר היחידי שהעזתי להוציא באמצעות גיוס המונים ברשת. את שאר הספרים שכתבתי מימנתי מכספי, אבל בגלל שהרגשתי שזו השליחות שלי, רציתי לשתף את כולם".

מה המסר שרצית להעביר כשכתבת את הספר?

"רציתי שהספר ייתן כוח ואור לילדים והורים שמתמודדים עם קשיים בתקופה האחרונה ובכלל. אם הילד מרגיש מפוחד או מתוסכל, שידע שיש לו כוחות מיוחדים שיעזרו לו להתמודד עם המכשולים בחיים. מבחינתי זה ספר שחייב להיות בכל בית בישראל, חילוני או דתי, כי אפשר לקבל ממנו כל כך הרבה, ובסוף – כולנו אחד".

זה נשמע שעברת גם סוג של התחזקות באמונה מאז.

"חד משמעית. מהרגע שזה קרה אני בתשובה. אני כל היום בהודיה, בתפילה, בהפרשות חלה. הבן שלי בגן חרדי ואני מעבירה הרצאות במדרשות בעקבות מה שקרה לי. אני מספרת על החוויה הרוחנית שעברתי, על האור האינסופי שפגשתי, על סבתא שלי, על העולם מנקודת מבט שונה. זה ממש מרגש אותי. התשובה שלי הגיעה ממקום של אהבה, לא פחד. אני עושה את זה בקצב הנכון לי ומכניסה ברכה לכל דבר שאני עושה. הבורא רוצה שנעשה את זה באהבה, מהלב. אנחנו כולנו לב. קשה לי להסביר את זה אבל זה מה שאני מרגישה".