"27 שנות נחיתות, כל החיים קנאתי בחברים שלי": טור אישי

פרה אדומה. במה זכתה הפרה להיות אם הטהרה לכל עם ישראל? הפרה לא עשתה שום דבר בשביל כך, בסך הכל נולדה כזו - פרה אדומה, תמימה, אשר אין בה מום, אשר לא עליה עול. מילא אם התורה היתה אומרת לקחת דווקא פרה שעבדה קשה בחרישה וקיבלה על עצמה עול. נו. הבנתי במה זכיתי להיבחר. הלוך ילך ובכו נושא משך הזרע. וכעת זכיתי לבא יבא ברינה להיות כפרתם של ישראל. אז זהו שלא, דווקא לא. לא עלה עלי עול. אין בה שום מום. מעולם לא עלה עליה עול, בקיצור: כשרון מולד.

כמדומני שאם נחפש הגדרה שמדברת אלינו מה אומר לנו פרה אדומה. אני חושב שההגדרה הכי קולעת זה כשרון מולד. זו הההנקודה. ועל זה, על הכשרון מולד הזה נאמר: "זאת חוקת התורה". חוק הוא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה! מה חוק הוא מלפני? הכשרון המולד שלך! זה חוק הוא מלפני. כל כישור אחר שאתה רכשת בעצמך בעמל ויגיעה זה לא "חוק מלפני". זה קנין אישי שלך. אשרי חלקך. על זה אנחנו לא מדברים בפרשת פרה. על זה אולי נדבר בהזדמנות אחרת. אבל בפרשת פרה מדברים על חוק פרה אדומה! על כשרון מולד. על הכישורים הטבעיים שאיתם נולדת. הכישורים האלו הם חוק מלפני. זה הכישורים שלך. בראתי אותך עם הכישורים האלו לא לחינם, כי אני רוצה שתעבוד אותי דווקא עם הכישורים האלו. לא פחות. ואולי גם לא יותר, כך אומר לנו ה' יתברך.

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

 אני לא צריך לספר לכם שיש הרבה מאיתנו שמקנאים בכישורים שיש לאחרים. יש לי כישורים חלשים, ואילו חבר שלי הוא הרבה יותר כשרוני. הרבה יותר מוצלח. הרבה יותר מבין עניין. וזה מדכא! למה? למה הקב"ה דפק אותי עם כישרון כזה חלש?

אבל היום אני יכול לומר מניסיון אישי. כל מי שנחיתי מהכשרון החלש שלו - זה נובע מדבר אחד ויחיד: אתה הצלחת מאוד בקלות לזהות את הכשרון המולד של השני, ועדיין לא הצלחת לזהות את הכשרון המולד שלך! זה כל הסיפור. זה לא שאין לך כשרון מולד, אלא את הכשרון שלך יותר קשה לזהות.

לא הבנת מה אמרתי. כי... כי לא הסברתי. אז אני אסביר: לכל אחד מאיתנו יש תפקיד ייחודי משלו בעבודת ה'.

מאיפה אני יודע מה התפקיד שלי? בשביל זה יש בורא עולם שהוא יתברך מוביל כל אחד מאיתנו לתפקיד הייחודי שלו. ואיך? איך בדיוק הקב"ה מוביל כל אחד לתפקיד שלו? בשביל זה הקב"ה נותן לכל אחד את כל הכלים ואת כל הכישורים הייחודיים שיובילו אותו לתפקיד הייחודי שלו.

אבל, יש עוד משהו נוסף שאנחנו לא לוקחים אותו בחשבון: גם החולשות שלי והקשיים שלי הם חלק בלתי נפרד מהכלים והכישורים שמובילים אותי לתפקיד הייחודי שלי, והם לא רק חלק בלתי נפרד, אלא הייתי אומר אפילו שהם חלק עיקרי.

27 שנות נחיתות, היפראקטיביות וכישלונות. בשביל דבר אחד

אתן לך דוגמא בנימה אישית: היום אני כותב בס"ד את גיליון "אז נדברו". ואני שואל אותך: לכתוב את עלון אז נדברו זה כשרון? בודאי! האם זה כשרון מולד? כן ולא! מה פירוש כן ולא? כי מצד אחד - להגיד לך שהייתי כשרוני מגיל אפס? לא! להגיד לך שהייתי מסוגל לפני 20 שנה להבין תוספות הכי פשוט? לא! להגיד לך שהייתי מסוגל לשבת שעה אחת על המקום? לא! אם ככה אז זה. זה לא כשרון מולד. אבל! מצד שני: איך? איך באמת הגעתי לכתוב את גיליון אז נדברו? פשוט מאוד: היות והקב"ה ייעד אותי כבר ממתי שנולדתי לכתוב את גיליון "אז נדברו". ובשביל לכתוב יום אחד "אז נדברו" בשביל זה אתה צריך להיות היפראקטיבי במשך 27 שנים. להיזרק מהישיבה קטנה. ולא להתקבל לישיבות גדולות המפורסמות. בשביל זה אתה צריך להיות נחיתי במשך 20 שנה. להידחות ולהידחק לפינה. ואז מחוסר ברירת מחדל ליצור קשר עם ה',  ולבקש ממנו המון המון צומי ומעמד שכ"כ היה חסר לי. וככה ה' קיבל את תפילתי והנה מזה נולד הכשרון לכתוב את גיליון אז נדברו. נו. עכשיו תגיד לי: האם זה כשרון מולד לכתוב "אז נדברו" או לא? התשובה מסובכת. מסובך לענות. למה? כי אמנם העלון "אז נדברו" הוא לא כשרון מולד. אבל הקב"ה ברא אותי עם כל הנתונים והקשיים וההסתבכויות והנפילות שיובילו אותי למקום הזה. וזה כבר כן מולד! הנחיתיות שלי היא כשרון מולד. האופי הרגיש והנעלב מכל זבוב זה כשרון מולד. כל שלל החולשות שמניתי ושלא מניתי הן בהחלט כשרון מולד. ולמה אני קורא לזה כשרון מולד? כי הקב"ה יום אחד רוצה שיהיה אז נדברו. ובשביל כישור כזה צריך פה אוסף של תסבוכות מולדות שכתוצאה מהם יהיה בן אדם שילמד בדרך הקשה מכל הטעויות ויכיר את כל השטויות. ואת זה אנחנו לא כ"כ לוקחים בחשבון. עכ"פ אני בוודאי לא לקחתי את זה בחשבון. כשאני הייתי הנעבאך של כל הנעבאכים, והעיניים שלי יצאו מקנאה לראות את החברים האלו. החלקים האלו. הכישרוניים האלו. שהכל זורם להם בקלות. אני מצידי ראיתי פה כשרון מולד! תראה. איך שהוא כשרוני ואני לא! לך תסביר לי שכעת החולשות שלך בעצם הם חלק בלתי נפרד מהכשרון שלך. הם חלק מהעיסקת חבילה שמובילה אותך לכישור הייחודי ולתפקיד הייחודי שלך. את זה לא קלטתי. ובאמת מאוד מאוד קשה לקלוט כזה דבר.

ממילא, אני כעת מעז לומר לך מניסיון אישי, אף פעם אל תגיד אין לי כישורים! אל תגיד - לחבר שלי יש כישורים ולי אין! אתה כן יכול להגיד: 'אצל חבר שלי הכישורים כבר מתגלים. ואילו אצלי? אני עדיין לא מזהה אותם'. הכישורים שלך קיימים. ולא רק שהם קיימים, אלא החולשות שלך בכבודן ובעצמן הן עצמן חלק מהתכונות שמובילות אותך למקום שלך. לתפקיד הייחודי שלך. רק מה, שכעת אתה פוגש רק את החלק הבעייתי שבהם. היום אתה פוגש אותם רק בחלק של התסכול.

אין לך מושג איך קינאתי פעם בכל האלו שמגיעים ממשפחות מיוחסות. אחד כזה שהוא רק אומר את השם משפחה שלו וכולם פותחים עיניים גדולות ושערי הישיבות נפתחים מאליהם. איך קינאתי באותו חבר. גם אני רוצה להיות מהג'אמא.. גם אני רוצה להיות ככה מעורבב בעסקונה, ולא איזה בחור חסר בטחון עצמי ממשפחה אנונימית ולא מוכרת. כמה קנאתי בחבר שלי שלפחות גר בירושלים ולא קבור אי שם בצפון.

ארך לי 20 שנה להבין שאם יש לי היום מה למכור זה רק בזכות הנתונים הסביבתיים האלו. היום אני דופק את הראש בקיר. על מה התבכיינתי פעם.? על מה התלוננתי? על המתנות הכי גדולות שהקב"ה נתן לי? אז הנה! היום אני כבר מבין שפרה אדומה זה כשרון מולד! וכשרון מולד זו חוקה שאין לך רשות להרהר אחריה! כל נתון אישי מולד שלא הזמנת אותו אלא נולדת איתו - אל תהרהר אחריו. אל תתמרמר למה זה הגורל שלך. תדע להעריך אותו! תאמין ותבין שהוא "כשרון" למרות שכעת אתה רואה אותו רק כחולשה אחת גדולה. תבין שאם הקב"ה ברא אותך עם הנתון המולד הזה כנראה שרק ככה אתה יכול להגיע לתכלית האמיתית שלך ולשליחות הייחודית שלך בעולם.

עכשיו ניגש לנקודה הכי רגישה: לרבים מאיתנו יש תסכולים ביחס לילדות או למשפחה, אם זה האבא שאתה לא מסתדר איתו משלל סיבות או האמא שיותר מידי... אם זה באופן כללי האופי המלחיץ של הבית, או האח הלא פשוט הזה שיש לך איתו ריאקציה... וכמובן שאם יש כמה אחים ואחיות. אז יש כאלו שצוברים משקעים מול כל אחד ואחד בנפרד. ואם מדובר בנתונים קשים כמו ילד מיוחד במשפחה, או חולה במשפחה, או מצב כלכלי קשה וכמובן שכל זה עוד על קצה המזלג.

הקב"ה לא לקח אוסף של בעיות, עשה מזה משפחה ותקע אותך שם

סטופ! עצור רגע! האם פעם יצא לך לחשוב את המחשבה הבסיסית ביותר שבתור יהודי אנחנו אמונים על זה: שהיות וכל מה שמיניתי כאן זה נתון מולד! הרי לא הזמנת את הילדות הזו או את הנתונים המשפחתיים. הקב"ה העמיד אותך בפני עובדה שאלו הם הנתונים שלך. אם ככה, אז יש לה' יתברך חשבון אישי מיוחד איתך למה אלו הם הנתונים שלך. זה הרי לא במקרה. הקב"ה לא לקח אוסף של בעיות ועשה מזה משפחה ותקע אותך שם. יש לקב"ה תכנית אישית איתך, עם הנשמה שלך! שבשביל להוביל לתפקיד הייחודי של הנשמה שלך בעולם, בשביל זה ה' החליט שאתה צריך להיות דווקא במשפחה הזו, דווקא עם האחים והאחיות האלו, ודווקא עם הנתונים המסוימים האלו וכל אוסף הריאקציות שצברת מולם. אתה מסוגל לשמוע כזה משפט? כן. רבש"ע. אני מוכן לשמוע. אבל אנא. קצת הסברים! תסביר לי איך בדיוק הקשיים האלו שעברתי בילדות. איך הם בדיוק מובילים אותי לשליחות שלי?

עצור! אתה רוצה להבין? יש כלל בפרה אדומה, שכל כשרון מולד זו חוקה שאין לך רשות להרהר אחריה! מה פירוש אין לך רשות? אין לך רשות לחשוב שזה פשלה. תבין שהנתונים הקשים האלו הם חלק בלתי נפרד מהכישורים הנדרשים לך בשביל להגיע לשליחות הייחודית שלך. אז איך בדיוק? את זה תשאיר פתוח. תאמין לרבש"ע.. אין לך רשות להרהר אחריה.

אז תכל'ס. מה כן? אין לי רשות להרהר אחריה. אז מה כן יש לי רשות? מה כן? לקום ולעשות גם כשאתה לא מבין! כמו בפרה אדומה. היינו מאוד רוצים להבין. אבל הקב"ה לא מרשה להבין. לכן מה? עשינו שביתה? לא! קמנו ולקחנו את הפרה אדומה ועשינו את כל מה שצריך לעשות איתה למרות שאנחנו לא מבינים.

יש לכל אחד מאיתנו את ה"פרה אדומה" שלו, את הנתונים המורכבים שלי ושלך. שזה נתונים מולדים! זה מה שיש! עכשיו: יש לך אפשרות לעשות שביתה. אני לא מבין למה ה' תקע אותי עם האופי הקשה הזה, עם כל החולשות שלי. אני מחכה להסברים. אבל לא! אתה תקום, תתנער ותחליט: אני עושה פרה אדומה. אני אוסף את עצמי. עם כל המשקעים שלי. עם כל העבר הקשה שלי, ואני דוהר איתו קדימה. כעת אני לא מבין. כעת יש לי כל מיני פצעים מהעבר שעדיין מדממים אבל אני ממשיך איתם קדימה. אני לא מהרהר על גזירת ה'. אני מבין שאם ה' הביא לי את הנתונים האלו. אז זה רצונו יתברך. וכנראה שיש לזה סיבה. "אין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום."

אני מבטיח לך שאחרי שאתה מצידך תמשיך הלאה. יום יבא וכשאתה תעמוד על דעתך פתאום אתה תראה את הדברים באור אחר לגמרי, ואז תגלה שדווקא אוסף הנתונים המולדים שלך. הם ודווקא הם הובילו אותך לתפקיד הייחודי שלך בעולם. ועד אז! תן לרבש"ע את המושכות. תכבד אותו בזה שאתה מוכן לדפדף לדף החדש הבא גם אם לא הבנת את משמעותו של הדף הקודם. 

אתה מתוקן לתפקיד הייחודי שלך. רק אתה תחליט האם לקחת את זה למקום של חולשה ורפיסות. או להבין שהרקע הקשה שלך הוא בסה"כ חומר גלם שממנו אתה צריך לבנות את היהלום האחרון בכתר המשובץ של ה', שרק אתה יכול לתת אותו לה' יתברך.