9 דרכים להפוך את הבית לבית מקדש

כל אדם בא לעולם הזה כדי לנצל את ההזדמנויות שניתנו לו כאן. אחת ההזדמנויות החשובות ביותר היא ביתו של האדם - העבודה שבבית היא החשובה ביותר. לכל אחד מאתנו ישנה הזדמנות להעלות ולהעלות את משפחתו וסביבתו עימו.

אם אתה גר בבנין מגורים, יש לך הזדמנות להפיץ את דרכך בכל הבנין. זה יכול להתפשט לשכנים מלמטה, לשכנים מלמעלה לכולם. גם אם כולם חרדים לדבר ה‘ ומדקדקים בקלה כבחמורה, אבל כולנו מבינים שלהיות שומר תורה ומצוות, זהו רק תחילת הדרך של עבודת ה‘. זה לא מספיק - יש עוד הרבה שמוטל על האדם להשיג!

האדם צריך להתחיל להתעלות בתוך ביתו. בין ארבע קירותיו הוא מתחיל את דרכו להיות עובד ה‘.

כיצד עושים זאת? ישנם דרכים רבות.

1. ראשית כל, לפני שאתה מכניס אוכל לתוך פיך - תברך בקול רם ובהתלהבות, וחנך גם את ילדיך לברך כך! לפני שנים לא רבות, היה נהוג בכל בית יהודי, שהילדים אומרים את הברכות בקול רם. לאחר שנטלו את ידיהם לאכול לחם, אמם היתה עומדת על גבם כמו משגיח בישיבה, מוודאת שכל ילד מברך את הברכות כראוי. היא הביטה בעין בוחנת לראות שאף אחד אינו משתמט מחובתו לברך את ה‘ בקול רם; שאף אחד אינו מתעצל וממלמל את הברכה. האמא חיכתה לשמוע ”על נטילת ידים“ בקול רם, וענתה על הברכה ”אמן“ יחד עם שאר הילדים.

2. כשהתיישבו הילדים מסביב לשלחן, וכל אחד ברך ”המוציא“, המלים הדהדו מכל עבר. כל אחד ואחד מהילדים הודה לה‘ בקול צוהל ושמח על פרוסת הלחם הקטנה שנתן לו. לפעמים לא היה יותר מלחם בבית היהודי; מי שהיה לו הרבה לחם נחשב לעשיר. לעתים קרובות, לא היתה באפשרותם של הילדים לבקש פרוסה נוספת של לחם - המבוגרים שביניכם זוכרים את זה - אבל הם חונכו להודות לה‘ על מה שיש, גם אם זה לא הרבה.

3. אתם חייבים ללמד את ילדיכם לחשוב על הקב“ה ולהודות לו על כל מה שיש להם. כאשר אתה מדבר עם אשתך וילדיך - תזכיר תמיד את טובו וחסדו של ה‘. שהבית שלנו יהיה בית שנשמעים בו תמיד המלים ”ברוך ה‘“! ולא מתוך שיגרה אלא באמת ובתמים! למד את ילדיך ש“בבית שלנו, באמת מתכוונים לזה כשאומרים ברוך ה‘!“.

אמור להם: ”ילדים, בואו נאמר יחד ’ה‘ - אנחנו אוהבים אותך!‘“ - וילדיך יחזרו אחריך ”ה‘ - אנחנו אוהבים אותך!“ כך שותלים זרעים נצחיים בתוך שכלם. הם יזכרו ”פעם אמרנו ’ה‘ - אנחנו אוהבים אותך!‘“ אדם שאומר מלים אלו - הוא אדם אחר, הוא מתהפך לגמרי.

4. איך נראית ה“ברכת המזון“ שלך? פעם, יהודים לא היו רק מברכים, הם היו מודים לה‘! כשאבי המשפחה היה מברך ברכת המזון, הוא היה משתמש סידור גדול במיוחד - כדוגמת סידור ר‘ יעקב עמדין וכדומה - לכבוד ברכת המזון. כמובן שהוא ידע את ברכת המזון בעל פה, אבל ברכת המזון היה ”טקס“ שלם. הוא נטל מים אחרונים, לקח בידיו את סידורו גדול המימדים כאומר ”הנני מוכן ומזומן“, ואח“כ הוא אמר את תיבות הברכה באופן כזה שהיה ניכר שזהו בית שבו עובדים את ה‘. אם אתה רוצה ל“התעלות בביתך“, ברך את ברכת המזון בהתלהבות, ושפוך את לבך בהודיה לה‘ יתברך הכל פעם שאתה אוכל. זו כבר התחלה טובה מאוד!

כל ילד יהודי שעתיד ללמוד תורה, הוא ש“ס חי!

5. כל אשה מישראל, בתוך הפרטיות של ביתה – יכולה לגדול ולהתעלות, ולעבוד את ה‘ גם בעודה עובדת במטבח. במידה רבה, היתה זו אמו של דוד המלך ע“ה שהיתה אחראית לכך שדוד זכה להגיע למקום שהגיע. כך אמר דוד: ”אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ“ (תהילים קטז, טז). לאמו של דוד לא היה ישיבה. המטבח היה המקום בו היא התעלתה. כאשר היה ילד קטן, דוד היה נכנס למטבח, ואמו היתה מדברת אליו ומחזקת אותו, וכך גדל דוד. לכן אומר דוד ”אֲנִי עַבְדֶּךָ“, מדוע? משום שאני ”בֶּן אֲמָתֶךָ“ - בזכות עבודת ה‘ שעבדה אמי בבית! היא עבדה אותך בעודה במטבח, ואת זה ראיתי כאשר הייתי ילד קטן. והיא גם התעלתה על ידי זה שגידלה אותי להיות עובד ה‘.

נשים רבות מתעלות בביתן רק מכח האופן בו הן גידלו את ילדיהן. אין התעלות גדולה יותר מאשר לגדל ילד יהודי!

לעתים אני מקבל שיחת טלפון מאשה שאינה מרגישה שהיא מממשת את עצמה על ידי מטלות הבית. אולם האמת היא, שגם איש היושב בבית המדרש וכותב חידושי תורה, עלול להרגיש חוסר מימוש עצמי. לא מספיק שנעשה דברים גדולים, עלינו גם לזכור מדוע אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים.

6. אשה השוכחת לשם מה היא עובדת, ואינה זוכרת את הגדולה שיש בטיפול בבית יהודי - כמובן שהיא תרגיש כמי שאינה מממשת את עצמה. אך עליה לזכור כי אם יהודיה מציפה את העולם בתורה. הרי את נוטלת חלק במשימה החשובה ביותר בעולם! את מגדלת ”ש“ס“ חי! כל ילד יהודי שעתיד ללמוד תורה, הוא ש“ס חי! אז נכון שילד קטן הוא לפעמים שובב לא קטן, אבל מה לא תעשי למען ש“ס חי? וגם בנותיך הקטנות - הלא הן כמה וכמה שסי“ם! את מגדלת בביתך צדיקים וצדקניות!

הרב זמיר כהן - לכל אמא יש תפקיד חשוב:

7. ישנה הנהגה נפלאה - לתלות תמונות של צדיקים על קירות הבית. אמנם יש אנשים צדיקים שאינם נוהגים לתלות תמונות, אבל אנחנו הרי כן נוהגים. יש לנו, לדוגמא, תמונת נוף תלויה בסלון. אבל תמונות כאלו נמצאים גם בבתיהם של גוים. גם אני מחבב תמונות נוף וטבע, אפשר גם לתלות אותם, למה לא? כאשר מתבוננים בתמונות אלו, נחשוב על הבריאה הנפלאה שברא הקב“ה בכדי לשמח אותנו.

אבל מדוע שלא נתלה גם תמונות של צדיקים? תמונה של הרמב“ם, של הגאון מוילנא, של אדמורי“ם? תמונות של צדיקים זה נכס חשוב ביותר עבור הבית, משום שילדינו יראו מי הם ה“גיבורים“ שלנו!

8. עוד ענין חשוב הוא לדבר בבית אודות צדיקים, לספר תמיד בשבחם של תלמידי חכמים. פזרו בנדיבות רבה שבחים אודות לומדי תורה, בני ישיבות, רבנים, גדולי תורה - אלו הם גיבורי האומה! האב והאם צריכים לדבר תמיד על האידיאל הגדול של להיות צדיק ועבד ה‘.

המדידה האמיתית של הצלחתנו היא דוקא בתוך הבית פנימה

9. כל בית יהודי צריך קופות צדקה. אני זוכר כיצד כשהייתי ילד קטן, בכל מטבח יהודי היו קופות צדקה, תלויות על גבי מסמרים מסביב לדלת המטבח. כל הישיבות של הישוב הישן בירושלים יוצגו שם, כל ישיבה על ידי קופה משלה. מדי כמה חדשים, נציג הקופה היה מגיע כדי לרוקן אותה. היה שם טקס שלם. האיש היה עוקר את המסמרים שחיברו את קופתו לקיר, פותח את מנעול הקופה ע“י מפתח קטן, וסופר את הפרוטות שנאספו בה, בעוד אם המשפחה מביטה במעשיו. לאחר מכן, הוא היה כותב קבלה על הסכום שנאסף, ומחזיר אחר כבוד את הקופה למקומה על הקיר. וכך ידעת שאתה נמצא בקשר עם ירושלים, עם עיר הקדש! בית יהודי אמיתי, יש בו קופות צדקה, ואם המשפחה תמיד מכניסה איזה מטבע לתוך הקופה קודם הדלקת נרות שבת. כך צריכים לחנך את הילדים, לתת צדקה ולתמוך במוסדות התורה.

כל אלו הן דוגמאות כיצד ניתן לנצל הזדמנויות כדי להשיג גדלות בתוך ארבע קירות הבית. עלינו להפוך את ביתנו למקום של עבודת ה'.

להעלות ולרומם את הבית היהודי, הוא נושא גדול ורחב מאוד, ולא נוכל להקיפו כראוי. אולם עלינו לתכנן שתמיד ביתנו יהיה משכן לשכינה. זהו אחד המסרים העיקריים של המשכן - שעבודת ה‘ היא לבו של הבית היהודי. כאשר עם ישראל התאסף יחד כדי להקים את המשכן, הם הפנימו את הידיעה שה‘ חי בקרבנו! כאשר הם ראו תמיד את המשכן במרכז המחנה, הם למדו את הלקח החשוב, שאין זה משנה היכן נמצא האהל שלך, תמיד הוא עומד מסביב למשכן ה‘ - כך חונים עם ישראל. על כל אחד ואחד לחשוב על ההזדמנויות הקיימות בתוך ביתו. האם אתה מנצל את ביתך? האם ביתך הופך להיות מקום קדוש - מקום שעובדים בו את ה‘? הדברים הקטנים, היום-יומיים, הם אלו שישנו את חייך. אל תחפש הזדמנויות גדולות ונפלאות. העליה שלך נמצאת בתוך הבית, בכל האירועים הרגילים של החיים הנורמליים. כאשר אדם מנצל כראוי את היכולות המוגבלות שלו בתוך ביתו, אז הקב“ה נותן לו דחיפה - ועם דחיפה כזו - השמים הם הגבול!

בל תטעו - אין כוונתי לומר שהבית הוא המקום היחיד להתעלות. ישנם עוד מסגרות, בודאי לאיש ישנם הזדמנויות נוספות להתעלות ולהתרומם. אמנם הבית הוא חשוב ביותר, אבל האיש חייב להתקדם בעוד תחומים, מחוץ לביתו. אבל עלינו לדעת, שהמדידה האמיתית של הצלחתנו היא דוקא בתוך הבית פנימה. בתוך האהל שלך - שם תשיג את גדולתך האמיתית. זוהי ההזדמנות שלך להשפיע על כל האומה, על ידי שתתעלה בביתך.

כאשר אדם מבין את התפקיד החשוב הזה, הוא מתחיל להשקיע את כל כוחותיו בבית. הוא מקפיד ללמוד תורה בבית, לקיים מצוות בבית, לברך ברכות בקול רם. הוא מגדל את ילדיו עם אידאלים. שבת, יום טוב, ובעצם כל יום ויום, הם ימים נפלאים - כל יום הוא מתנה מאת ה‘. הבית הוא מקום שבו משבחים מדות טובות ומחמאות. תשקיע בביתך כמה שתוכל. ביתך הקטן - בין אם מדובר בחמישה נפשות, ובין אם זכית להצטופף עם עשרה נפשות או יותר - זהו המקום בו תעבוד את השי“ת, וכך תתעלה - על ידי המשכן שבנית בתוך ביתך.

הרב זמיר כהן - כמה ילדים צריך להביא לעולם?