מדריך רכיבה טיפולית: "רוב הילדים אוהבים את הסוסים. יש כאלו שמפחדים"

כביש ארבע, שעת אחר צהרים עמוסה ונחיל מכוניות שועטות. לפתע נשמעה חריקה אדירה, פיצוץ עז נשמע ולאחריו דממה מפחידה. תאונת דרכים. הפצועים מוטלים אין אונים, משוועים לעזרה. לא הרחק משם חזר מנשה גולדיס, חרדי בני ברקי, משעת רכיבה עם חבר. למשמע הקולות הוא זיהה מיד את המתרחש. "קפצתי חזרה על ג'ימי ודהרתי איתו לכביש. הייתי החובש הראשון בזירה, ואף אחד לא הבין מאיפה צץ חובש עם סוס..."

אם עד היום שמענו על אופנוע הצלה, מנשה מכיר לנו אופציה ייחודית משלו - סוס הצלה.

כיצד נקלעת למקום התאונה על גבי סוס? זו בוודאי לא סיטואציה אופיינית ליהודי חרדי.

"בתקופה ההיא חוות הסוסים שלנו הייתה ממוקמת ליד כביש 4. אני חובש מקצועי של איחוד הצלה, וברוך ה', בזכות הסוס הנאמן שלי ג'ימי, זכיתי להגיש עזרה רפואית לפצועים במהירות האפשרית".

מפתיע לראות חסיד בויאן שרוכב על סוסים באומנות כזו. כיצד הגעת אל התחום?

"בעבר עבדתי בארגון 'בית חם', שם נחשפתי לאפשרויות הטיפול בעזרת סוסים ואהבתי מאד את הרעיון. שאלתי את האדמו"ר שלנו אם ללכת ללמוד את התחום, והוא נתן לי את ברכתו. כך למדתי רכיבה ספורטיבית במכללת רופין ואת הרכיבה הטיפולית למדתי במכון וינגיט. הייתי החרדי הראשון בארץ שלמד את התחום. אחרי שהתמחיתי בתחום ועבדתי בו, פתחנו כמה מחזורי לימוד עבור מדריכי רכיבה חרדיים ועוד שלושה מחזורים לנשים חרדיות. הלימודים נערכו בחווה שלנו בשיתוף עם כמה מכללות שיתנו את התעודות, והיום להיות מדריך רכיבה חרדי זה כבר לא חלום בלתי מושג".

כיצד הגיבו בקהילה על המקצוע החדשני שבחרת לך?

"לא ענין אותי מה הם יגיבו ולא בדקתי מה כולם אומרים. רק הקב"ה מעניין אותי. וברוך ה' ואולי זה באמת מפתיע, אבל התחום התקבל מאד יפה בכל מקום. ויותר מכך, לאחר שצברתי ניסיון, הגעתי לחוות הסוסים שהקים הרב לורנס בעידודו של הרב שטיינמן זצ"ל, וביקש ממני לנהל את החווה. כיום אני עובד בשיתוף פעולה עם תלמודי תורה רבים, והחווה הפכה לעובדה קיימת".

כיצד נראה סדר היום השגרתי בחווה?

בכל יום, בתשע בבוקר יוצא מנשה מבני ברק עיר מגוריו אל חוות הסוסים שלו בראשון לציון. "האויר בבוקר צח וטהור ואני מרגיש חיבור לקב"ה דרך האדמה, הצומח והחי. 13 הסוסים כבר מחכים לי לאחר לילה בו הם נחו ובילו בתאים, כאשר עובד אחר נשאר להשגיח עליהם. הסוסים רק שומעים את המנעול של השער נפתח, וכבר הם צוהלים בקול. בשעה הזו מגיעים גם שני העובדים הנוספים, ויחד אנחנו עושים סיבוב בחווה, אומרים בוקר טוב לסוסים ובודקים שהכול תקין.

"אחר כך אנחנו מאביסים את הסוסים בחציר ותערובת, ומסדרים את החווה לקראת בואם של התלמידים. בשלב זה מגיע הזמן שלנו להרתיח קפה שחור. לקפה שחור בחווה יש ארומה מיוחדת, שאין באף מקום אחר. שוקי הפוני אוהב להציץ עלינו בזמן הקפה ולבקש תשומת לב.

שוקי הפוני

"לאחר מכן אנחנו מוציאים את הסוסים למרעה, כאשר אנו מנצלים את הזמן לניקיון התאים. שעות הבוקר הן שעות רגועות יותר בחווה, כאשר הסוסים נחים. כיצד הם נחים? עצם העובדה שהם יכולים לרעות ולהסתובב כראות עיניהם, בלי מאמן שיורה להם את הכיוון – מבחינתם זו מנוחה והם צוברים כוח לקראת המשך היום.

"אחר הצהרים מגיעים תלמידים לשיעורי טיפול ורכיבה. לרוב מגיעים ילדים ונערים לטיפול פרטני, ולעתים מגיעים קבוצות לטיפול משותף. לאחר כל שיעור של שעה או 45 דקות, הסוסים מקבלים מנוחה בת רבע שעה. יפה לראות כיצד ארבעה סוסים יוצאים בבת אחת לטיול קבוצתי, או את המגרש מלא בזוגות של מאמן, ילד וסוס הולכים בצוותא.

"השיעורים נמשכים בערך עד השעה 20:00 בערב. הסוסים פעילים ולא עייפים, ואפילו בערבים חורפיים כשהחושך יורד מוקדם יחסית – זה לא מפריע. יש לנו תאורה במגרש, ולפעמים, החושך עצמו יהווה יתרון כגורם שמזרז את השגת המטרות הטיפוליות, על ידי הצורך בסלילת דרך באזור חשוך וגילוי תושייה.

טיפול בשעת השקיעה

"לאחר מכן אנחנו מכניסים את הסוסים לתאים שלהם, מתחם סגור המשתרע על כשטח של 12 מ"ר, ושם הם אוכלים ארוחת ערב ונחים. לא, הם לא הולכים לישון. הסוסים לא צורכים הרבה שעות שינה, בשבי הסוס ישן בסך הכול 3 שעות. בטבע הוא ישן עוד פחות - שעה אחת בלבד, כי הסוס מפחד מטורפים אפשריים, כאשר בשבי הוא רגוע יותר. (אגב, גם בהלכה מוזכר המושג ההלכתי 'שנת הסוס'). בזמן הזה אנו עורכים סדנאות וב-22:00 בלילה החווה נסגרת, ואחד מאיתנו נשאר לישון בה למשך הלילה, ולהשגיח על הסוסים.

הילדים אוהבים לרכב, להאכיל, לאכוף ולהבריש את הסוסים

כיצד מתנהלים השיעורים הטיפוליים בחווה?

"מהלך השיעורים שונה מאד מתלמיד לתלמיד. תלוי בגיל התלמיד, בצרכים האישיים שלו ובכושר. חלק מהטיפולים בחווה מתנהלים במגרש הרכיבה וחלק בשטח הפתוח. בנוסף לרכיבה, יש ילדים שאוהבים להאכיל את הסוסים, ויש שמבקשים לאכוף אותם בכוחות עצמם ולהכין לרכיבה. יש כאלו שמעדיפים להבריש את עורם של הסוסים, ואפילו לעזור למאמן ברחיצתם.

"רוב הילדים אוהבים את הסוסים", מסביר גולדיס, "אך כמובן, יש גם ילדים שמפחדים. במקרים כאלו, חלק גדול מהטיפול מתמקד בהתמודדות עם פחדים, וזה רווח מצוין לילד שבדרך כלל מתמודד עם פחדים בתחומים נוספים. יש ילדים שחוו טראומה בעבר וכעת היא מתבטאת ברתיעה מהסוס, ודווקא הטיפול בסוס עוזר להם להתגבר על הטראומה. יש גם כאלו שחוששים מהאחריות בטיפול בסוס, והם פשוט חסרי ביטחון עצמי בכל שטחי חייהם, ויש שטוענים שהם נגעלים מהסוסים. למעשה, הסוסים עצמם הם חיות איסטניסטיות מאד, וחובבות סדר וניקיון, ואין מה להיגעל מהם. ברוב הפעמים זהו כיסוי לפחד עמוק יותר המסתתר מאחור. אולם אנחנו לא נבהלים מאף קושי, ובסבלנות מפצחים את הדרך המתאימה ביותר לכל מטופל, כך שהרכיבה תוביל אותו קדימה, מעבר לכל הקשיים המציקים לו בחיי היומיום.

שרוליק, בנו של גולדיס על הסוס

גולדיס מפרט: "אנו שלושה עובדים בחווה, ולכל אחד מאיתנו - תעודה רשמית של מדריך לרכיבה טיפולית. לחלקנו ישנה הסמכה נוספת, למשל, לי יש תעודת מטפל CBT ותעודת מטפל בשיטת 12 הצעדים. אולם אנחנו לא מטפלים בקליניקה, כמו מטפלים 'רגילים', אלא משלבים את כל השיטות והכלים שבידינו במהלך הרכיבה והטיול בשטח. המאמן משוחח עם הילד, ומנווט את הטיפול לצד ניהול הסוס.

"הטיפול היחיד שאני מבצע בקליניקה הוא הנחית הורים. יש פעמים בהם הילד בא לטיפול ברכיבה, וכשהוא יוצא למגרש עם הסוס שלו, ההורים במקביל מקבלים הדרכה בקליניקה. רק לעתים נדירות אנחנו מעלים הורים על סוס, וזו חוויה מעניינת בפני עצמה...

למי מיועדת הרכיבה על סוסים?

"רכיבת סוסים מיועדת לכל מי שרוצה לחיות חיים טובים יותר ואיכותיים יותר. אין תחום או קושי שהסוסים לא יכולים לסייע. אישית, כבר פגשתי הרבה ילדים שהוריהם התייאשו מהם, או מבוגרים שהתייאשו מעצמם, ובחווה הם ניבנו מחדש והשתקמו, ועברו ממקום של סבל וקושי לחיים של שמחה ועונג. אין ייאוש בעולם כלל, והרכיבה הטיפולית היא אחד הכלים הנפלאים לעזור לכולם לא להתייאש ולזכות להצליח.

גולדיס מוסיף, כי אחת החוויות המיוחדות היא לראות כיצד התלמידים לוקחים עמהם את חווית הרכיבה, ובזכותה מסתכלים אחרת על החיים. התובנות ונקודות החוזק שהם מגלים בשעת הרכיבה מלוות אותם גם בסיטואציות אחרות בזמן אמת. הקטנים שבהם אף החלו לשחק בבית בפליימוביל חווה וסוסים, ומעתיקים את שעת הטיפול לשעת המשחק אליהם בבית. הילדים אוהבים מאד לשעת הרכיבה ומצפים לה במשך כל השבוע.

"הגיע אלינו לטיפול ילד שהוריו היו בתהליכי גירושין. הוא סבל מאד מהמריבות בבית, נכנס לחרדות והגיב בהשתוללויות ובהתפרצויות. הכנתי עבורו תהליך טיפולי ברכיבה, אך נראה היה שהטיפול לא משפיע עליו כלל. הילד נשאר עם אותם קשיים כאילו לא טיפלתי בו. התלבטתי מה לעשות, ולאחר תפילה לה' שיסייע לי לעזור לו, עלה בדעתי רעיון. בקשתי מאביו כי את הטיפול הבא נערוך בשעת בוקר.

"החווה הייתה ריקה ממבקרים, ורק הסוסים התעסקו בעצמם במתחם. לקחתי שני כיסאות והושבתי את הילד מול הסוסים. התיישבתי לצידו ונתתי לו לצפות בהם. וכמו בכל בוקר, הסוסים היו עסוקים במריבות ובהתכתשויות הדדיות. יש סוסים שלא מסתדרים אלו עם אלו, ובבוקר הם דואגים לסגור ביניהם חשבונות ומתקוטטים בלי הפסקה. בדיוק כמו ילדים קטנים רגוזים, או כמו הח"כים בכנסת...

המריבות של הסוסים – עזרו לילד להירגע

"לאחר שהילד התבונן מעט בסוסים הרבים, שאלתי אותו מה הוא רואה. הילד תיאר את המריבות הסוסיות בחרדה, ואני החזרתי לו שאלה נוספת: 'האם אני מתערב במריבות שלהם כמו בשעת השיעורים אחר הצהרים?' הילד הנהן לשלילה והתפלא. ואז הסברתי לו כי אני חייב לאפשר לסוסים לריב, זה חלק מהצורך שלהם להשתחרר. בשעות השיעורים אני עוצר כל מריבה כדי שלא שהילדים לא ייפגעו חלילה, אבל בשעות הבוקר, כשאין סכנה לאף אחד, אני לא מתערב ולא מפריד ביניהם. נכון, זה לא נעים ואפילו עלול לגרום לנזק לסוסים שלי, אולם אין לי יכולת להיכנס בין הסוסים החזקים. זה הזמן שלהם, ואני רק דואג שאף אחד לא ייפגע מהם. 'כך גם לגבי ההורים שלך', הבהרתי לו בפשטות. 'אין לך יכולת לעצור את הוויכוחים ואינך יכול לשלוט בהם. זה פשוט לא העניין שלך. אתה רק יכול לדאוג לא להיפגע ולבקש שזה לא יקרה לידך'.

"מאותו יום הילד הפנים מה קשור אליו ומה לא. הוא למד לשמור על עצמו ולבקש בכבוד מהוריו שלא לריב לידו, וכל התהליך הטיפולי התקדם מאז בצעדי ענק. ההמחשה החיה של הסוסים נתנה לו את השיעור הטוב ביותר. ראיתי בכך סייעתא דשמיא גדולה שהובילה אותי למסקנה הנכונה, וכך אפילו מריבותיהם של הסוסים הובילו את הילד למקום טוב יותר עבורו".

"הרכיבה הטיפולית מתאימה לכל הגילאים", אומר מנשה. "מגיל שנה - שנתיים ועד מאה ועשרים. יש לי תלמיד בן 67 שמגיע כל שבוע לרכב! הוא עושה זאת כדי לחזק את שריריו וליהנות מספורט האהוב עליו. שכן, הרכיבה היא פעילות ספורט ברמה גבוהה שמפעילה את כל שרירי הגוף יחד. גם מי שלא בכושר גבוה, יכול ליהנות מרכיבה, אם הוא יתחיל מרכיבה איטית עם סוס רגוע וצייתן, ולאט לאט להעלות את רמת האימון לפי הקצב הרצוי".

הסוסים באימון בוקר

לגבי הבדלי אופי בין הסוסים, מנשה מפרט כי "לכל סוס יש אופי וקצב משלו. פרט מענין הוא שאצל הסוסים, כמו אצל בני האדם, יש היררכיה מאד מסודרת. למשל, אצלנו בחווה הסוסה ונוס הגדולה היא זאת ששולטת ואף אחד לא יתעסק איתה. חוליו הוא השובב מבין כולם. הוא תמיד ההרפתקן, שבזמן שכולם נחים הוא מחפש איך לברוח לנשנש ירק. ברגע שהוא קולט שהמדריך עסוק במשהו, הוא מיד ינצל זאת. מילקי היא סוסה חזקה מאד שעדיין לא כל כך יודעת מה נדרש ממנה אבל היא לומדת לאט לאט. ג'ימי הוא זקן השבט. סוס בוגר עם הרבה חוכמת חיים. כזה שיודע לוותר בשביל להשיג שלום ושקט. וכך אוכל למנות את כל סוסי החווה, אבל הרעיון מובן. לכל סוס יש את האופי שלו, ואת החינוך האישי לו הוא זקוק".

חינוך? איך מחנכים סוסים? או שהנך מתכוון לאילוף?

"לא משנה איך קוראים לכך, בעיניי, הסוסים הם כמו ילדים, שבתחילה מתנהגים כמו שובבים קטנים ולאט לאט לומדים את ההתנהגות הנכונה. למשל, סוס צעיר יהיה לא מנומס מספיק ועלול להתנהג בלי טקט, לעומת הבוגרים שמתנהגים יפה ובטקט".

מהו טקט של סוסים? אני לא יכולה שלא לתמוה, וגולדיס משיב ברצינות גמורה: "סוס עם פחות טקט, לדוגמה, אם עומד לידו אדם הוא עלול לדחוף אותו מעט עם הראש. אולם סוס בוגר יודע לא להתנהג כך ולא דוחף. אנחנו מחנכים אותם איך להתנהג".

גולדיס מספר על מנת חינוך בנוסח סוסי: הוא מחלק פרסים לסוסים עבור התנהגות טובה. הפרסים יכולים להיות תערובת מזון או אוכל טעים שהסוס מחבב במיוחד. גולדיס גם 'יודע' לדבר אל החיות בשפתן, ואפילו לגעור בסוס חסר הטקט: 'אל תדחוף אותי!' לדבריו, הסוס מבין היטב את הנאמר לפי האינטונציות שבקולו, ומשנה את התנהגותו לטובה.

גולדיס חוזר על המוטו שלו: "הסוסים הם בדיוק כמו ילדים, ודורשים הרבה יחס, עבודה ותשומת לב. ואנחנו 3 חברים שעובדים יחד באהבה, ודואגים שהמקום יהיה כמו בית ומשפחה לכל אדם באשר הוא. אנחנו אוהבים כל יציר כפיים של הקב"ה ומשתדלים להאיר לכולם את האור האלוקי".

לאור דבריו הרגישים כלפי בעלי החיים, אני מעזה ושואלת: באופן כללי, מהי דעתך לגבי אחזקת הסוסים, אולי היה נח יותר לסוסים לא לחיות בשבי, והם שואפים להשתחרר לחופשי בטבע?

"זו שאלה טובה, ואין לה תשובה אחידה. להערכתי, אם הסוס נמצא במקום טוב, ונותנים לו אוכל, זמן קבוע לשינה וחינוך, הרי שהוא יעדיף לחיות במקומו זה, ולא בטבע הפראי שם אורבים לו חיות הטרף ועליו להגן על עצמו וגם להשיג את מזונו בכוחות עצמו. הסוסים אוהבים מסגרת קבועה ומרגישים ביטחון כאשר מחנכים אותם ומראים להם איך להתנהג. בדיוק כמו ילדים... ולא לשווא תוחלת החיים של הסוס בשבי גבוהה יותר מאשר כשהוא חופשי בטבע".

רכיבה בטבע - ליד החווה

להודות לבורא עולם

"כיצד השפיעה הקורונה על חוות הסוסים שלכם?", אני שואל את גולדיס, והוא משיב: "בסגר הראשון לא יכולנו לעבוד, אך בסגרים אחר כך התברר כי היות ואנו עובדים תמיד בשטח פתוח, מותר לנו להמשיך ולעבוד. סיפור מרגש היה לנו עם תלמיד אחד חמוד מכפר חב"ד שנכנס למספר בידודים רצופים ולא יכול היה להגיע לשיעורים. הרגשתי כי אנו חייבים לשמח אותו, וחשבנו כיצד לעשות זאת. לבסוף באנו אליו עם אחד הסוסים לחצר הבית, ויחד הסענו אותו על גבי הסוס. הוא היה מאושר מאד".

אותה יציאה עם הסוס הייתה נדירה גם עבור גולדיס באותם ימים. שכן, בדיוק באותה תקופה חלתה רעייתו של גולדיס בקורונה, ומצבה הסתבך. הרופאים יילדו אותה לפני הזמן, והיא אושפזה כשהיא מונשמת ומורדמת.

"במשך מספר שבועות אשתי הייתה במצב קשה מאד. התינוק שנולד היה פג קטן, והיינו זקוקים לרחמי שמיים. כבעלה של אחת מיולדות הקורונה הראשונות בארץ, ראיינו אותי בתקשורת, ובקשתי מהציבור להתפלל לרפואתם של רעייתי ובני הקטן. בנוסף, התחננתי לציבור לשמור על ההנחיות הרפואיות. עוד לפני שהקורונה הגיעה אלינו בצורה מבהילה שכזו, חשבתי כי צריך להזכיר לאנשים לא לזלזל בחיים. ובאותו רגע, כשהגישו לי את המיקרופון לדבר, אמרתי את מה שחשבתי עליו לעתים קרובות בשנה האחרונה: