אמיל זריהן: "הפעילו עליי המון לחצים, אבל לא חיללתי שבת"

נעים להכיר

"אמיל זריהן, 67, גרוש ואב לארבעה, מתגורר באשקלון, פייטן וזמר". 

סיפור ילדות שמלווה אותך?

"נולדתי ברבאט בירת מרוקו, למשפחה מסורתית - זוג הורים וחמישה ילדים. כמעט כל המשפחה המורחבת שלנו גרה לידינו ברבאט. למדתי בבית ספר 'אליאנס', וכשהייתי בן שבע התגלה כישרון השירה שבו חנן אותי בורא עולם. ירשתי אותו כנראה מהוריי. לאבא שלי היה קול ערב, אבל לאמא שלי היה קול מדהים. כששמעתי אותה שרה פשוט הייתי מתפעם. היה לה קול ייחודי, אבל היא שרה רק במשפחה.

"גרנו בסמיכות ליהודים שהגיעו מספרד, והושפעתי מהמוזיקה שלהם. דרכם נחשפתי לשירה הספרדית, ובעיקר לחוזליטו, שהיה אז כוכב גדול. שרתי את השירים שלו, והשכנים התלהבו ודרבנו אותי להמשיך. גרנו בבניין עם לובי גדול, אז הייתי שר שם לשכנים והם היו זורקים לי מטבעות. כשהייתי בן עשר התחלתי גם להיחשף לשירה של בית הכנסת, ובפרט לשירת הבקשות".

מה אתה זוכר במיוחד ממסע העלייה לארץ?

"אמנם היחסים עם שכנינו המוסלמים היו טובים, אבל כשאמרו לנו שאפשר לעלות לארץ שמחנו והתרגשנו מאוד. ממרוקו הגענו למרסיי, צרפת, ונשארנו שם שלושה חודשים. רוב האנשים הגיעו לשבוע והמשיכו לארץ, אבל בגלל ששרתי בנמל כל לילה הם רצו שנישאר עוד. בסופו של דבר העלו גם אותנו לאונייה ארצה, ולפני שיצאנו לדרך סיכמנו עם הנציגים שנגיע לאשדוד, כי כל המשפחה שלנו הייתה שם. כשהגענו לנמל חיפה בשמונה בבוקר מאוד התרגשנו, היינו מאוד עייפים, ועלינו לאוטובוסים. כל היום טיילו איתנו, ובשתיים בלילה הגענו לאיזו מעברה. מקום חשוך, בלי כבישים סלולים, אבל לא היה עם מי לדבר. אמרו לנו שזה אשדוד, ושמחר בבוקר נפגוש את המשפחה שלנו. היו עולים חדשים שקיבלו את פנינו, ששיקרו לנו ושיתפו פעולה עם כל העניין. כנראה שהם קיבלו משהו בתמורה.

"כשהתעוררנו בבוקר, הבנו שאנחנו באשקלון, והתחיל בלאגן גדול. לעבור משם זה לא היה פשוט. המון טפסים ובירוקרטיה. בכלל, התנאים שם לא היו פשוטים. הרגשנו שעברנו בין גלקסיות. וגם לא הייתה שם עבודה. במרוקו היו לאבא שלי מינימרקט וחנות נעליים, וכאן פתאום הכל כל כך שונה. הציעו לו חקלאות ודברים פיזיים אחרים קשים, אבל זה לא התאים. ניסינו לעבור לאשדוד, אבל זה לא צלח".

היכן התחיל החיבור שלך לפיוטים ושירת הבקשות?

"בארץ שוב גילו שוב את הכישרון שלי בשירה, והתחלתי ללמוד אצל רבי שלמה וענונו את שירת הבקשות. בכל מוצאי שבת עד שישי הייתי לומד את שירת הבקשות של הפרשה הבאה, וכך בשנה אחת סיימתי הכל. כל יום אחרי הלימודים, כשהילדים היו משחקים, הייתי הולך ללמוד את שירת הבקשות. את שירת הבקשות היינו שרים בבית הכנסת משבת בראשית עד שבת זכור, משתיים בלילה עד שבע וחצי בבוקר.

"כשהייתי בן 13 גילה אותי יוסף בן ישראל, שהקים בארץ כמה וכמה מקהלות. הוא לקח אותי תחת חסותו, והתחלתי לשיר עם תזמורתו של ז'וז'ו מוסא ז"ל. בזכות כך הקלטתי ב'קול ישראל' מספר שירים והופעתי על במות. ההופעה הראשונה שלי היתה בבנייני האומה בירושלים עם יוסף בן ישראל והתזמורת של ז'וז'ו. הייתה אז תוכנית אחת בקול ישראל של מוזיקה מזרחית. זו הייתה התחנה היחידה אז, והמוזיקה המזרחית על כל גווניה וסוגיה קיבלה רק שעה שבועית. השמיעו בה את ג'ו עמר, אריס סאן, שירים הודיים, אותי ועוד זמרים. עם התזמורת של ז'וז'ו הקלטתי את השיר 'בזוכרי ימים ימימה' שנוצר עבורי. 13 שנה אחר כך קמה 'להקת העוד' וביצעה אותו גם. הייתי גם הראשון ששר את 'שלום לבן דודי', 'ידידי השכחת' ועוד. שרתי איתם ארבע שנים, ואחר כך הלכתי ללמוד בבית הספר החקלאי במוסד העלייה בכפר אברהם".

אמיל זריהן בקבלת פרס 'אריק איינשטיין'

נתקלת בקשיים מיוחדים בעקבות הקריירה הענפה שלך?

"הופעתי בהמון מקומות ופסטיבלים בעולם. שלוש פעמים בתיאטרון בולשוי במוסקבה, באופרה של פריז, בסנטרל פארק, בדיסני הול בלוס אנג'לס, במקומות ענקיים בספרד. אני מופיע כבר כמעט 55 שנה, ואין במה מכובדת בעולם שלא הופעתי בה. העניין הזה גרם לי להיות רק כמה חודשים בכל שנה בארץ, וזה תמיד היה אתגר מבחינת הכשרות. מאוד הקפדתי על העניין, ולפני כל נסיעה לקחתי איתי המון אוכל. היו שלושה דברים שתמיד הקפדתי עליהם באופן מיוחד – תפילה, שבת וכשרות".

איך עברת עד כה את הקורונה?

"זו הייתה שנה מאוד קשה. אני בן אדם מאוד ממושמע, וקיבלתי עלי את הדין של ביטולי ההופעות ושמירת ההנחיות. השנה היה הרבה מוות, המון חולי, וגם התנתקנו מהילדים והנכדים, וזה היה מאוד קשה. בנוסף, זה גם הקשה מאוד מבחינה כלכלית, ועוד יותר מבחינת חוסר עשייה. חוסר יצירה. אני מאוד מתגעגע לפיוטים. הפיוטים הם שירת קודש מובהקת".

ספר על מצווה שאתה מחובר אליה באופן מיוחד

"כפי שציינתי - תפילה, שמירת שבת וכשרות, הם הבסיס העיקרי לשמירת היהדות. תפילה היא התחברות לבורא עולם. יש בתפילה ערגה, כמיהה, אהבה לזולת, טוב לב. אני גם מבקש מבורא עולם שיצליח את דרכי לפני שאני עולה להופיע. זו תפילה מאוד אישית. התכלית של חיי זה לשיר שירי קודש. מי שמבין את שירת הקודש יודע שיש בה חינוך לטוב, לערכים, המון אמונה. שירה זה שיעור מוסר. לצד זאת, בכדי שיבינו אותה כמו שצריך, צריך דיקציה והגשה נכונה, ואני מאוד מקפיד על זה. מדובר כפי שאמרתי מדובר בתכלית חי. יש לך תכלית כשאתה בא לעולם הזה, וכשאתה מת אתה לא לוקח איתך שום דבר חוץ מהמעשים הטובים שעשית.

"לגבי השבת, אני יכול לומר שבשבילי היא קודש קודשים. משחר ילדותי מאוד הקפדתי עליה. במהלך הקריירה הגעתי לדרגות מאוד גבוהות מבחינת אמרגנים שרצו לעבוד איתי. אני מדבר על האמרגנים שעבדו עם הכוכבים הכי גדולים בעולם. הם רצו לעשות איתי סבבי הופעות ענק, ולמשל אחד מהם הציע לי סיבוב הופעות שבו מתוך מאה ועשר הופעות - שנקבעו לתקופה ארוכה – תשע מהן נפלו בשבת, ואמרתי לו לא. מסרתי נפש על קדושת השבת, ושילמתי על כך מחירים אדירים. הייתי יכול להיות במקום לגמרי אחר בקריירה שלי אם הייתי לוקח את ההצעות האלה, אבל אני שמח שאני איפה שאני נמצא. הפעילו עלי המון לחצים, אבל מעולם לא חיללתי שבת.

"אחת מההצעות שהיו לי להופיע בשבת, הייתה הופעה בוותיקן. המארגנים אמרו לי שלמעלה מ-700 מיליון איש יצפו בטקס הזה, ובכל זאת אמרתי להם לא. וכמו שאמרתי, תודה לאל, זכיתי להמון הופעות חשובות בחיים, וגם שמרתי על הערכים שלי. למשל, במשך 28 שנה הייתי חזן במדינות שונות בימים הנוראים, בבית כנסת מאוד מוכרים וחשובים".

מבחינה מקצועית, האם אתה במקום בו דמיינת שתהיה? ואיך זה גורם לך להרגיש?

"האמת שלא חלמתי על קריירה כזו. מה שיש לי נקרא מתת אל. הקב"ה חנן אותי בזה. זה לא היה יעד בשבילי, לא חלמתי על זה. פשוט התקדמתי שלב אחר שלב. כתוב: 'כבד את ה' מהונך', וחכמים אומרים: 'אל תקרי מהונך, אלא מגרונך'. אם יש לך חוכמה אתה צריך לחלוק אותה עם אחרים ולהשתמש בה למען הכלל, ואותו דבר לגבי קול יפה, וכל כישרון אחר שהקב"ה נתן לך. אם בן אדם אומר לי 'עשית לי את השבת', אני ממש מתענג וזה השכר שלי. אין דבר גדול מזה".