למה ציור של פיקאסו עולה שניים וחצי מיליון דולר?

אין מי שלא טועה ונכשל.

אלא שיש חכמים אשר יודעים להתנער מהעצבות, ובאמצעות הלמידה מן הטעות משתמשים בבוץ הכישלון כדי להתרומם מעליו. אך לעומתם ישנם רבים אשר קורסים באכזבה ונקברים תחת הייאוש. 

אפרים היה מהסוג השני...

"אני סתם אפס", הלקה אפרים את עצמו אחר שנכשל בפעם המי יודע כמה. תמיד הוא הבטיח לעצמו שלא ימעד שוב, אך בכל פעם מחדש הוא לא הצליח לעמוד בהבטחתו.

הוא החליט לפנות לרבו ולשתפו במצוקתו.

"אני מיואש מעצמי", סיפר אפרים לרבו על סף בכי, "כל פעם אני מבטיח לעצמי שלא לחטוא, אבל שוב ושוב אני מועד באותם החטאים. די, כבר נמאס לי מעצמי. אני מרגיש שאני פשוט לא נורמלי...".

הרב ליטף את אפרים ושאל: "תגיד לי, אפרימ'לה, מה אתה עושה בזמנך הפנוי? האם ישנה אומנות מסוימת שאתה חובב?".

אפרים הנהן בחיוב. "אני אוהב ציור", אמר.

"ציור זה יפה", אמר הרב, "אך תאמר לי, האם ישנו צייר מסוים שאתה מחבב את ציוריו יותר משל האחרים?".

"אכן", השיב אפרים, "בעיני ציוריו של פיקאסו מלאים עומק, והם מעניקים לי השראה ומעוף".

הרב הוסיף לשאול: "האם ישנו ציור מסוים של פיקאסו שאתה אוהב באופן אישי?".

אפרים הנהן בחיוב. "ישנו ציור אחד, בו נראים אנשים מתרוצצים ברחוב, כאשר בצד הדרך יושבים מספר ילדים ומשחקים להנאתם, כאילו שאון העיר אינו נוגע להם כלל. לטעמי יש בציור הזה ביטוי מעורר השראה למושג שלוה".

"מה מחירו של הציור הזה?", התעניין הרב.

השיב אפרים: "שמעתי שהוא נמכר בשניים וחצי מיליון דולר!".

הרב שרק בהתפעלות, ואמר: "אני מניח שאת הסיטואציה שתיארת ראה פיקאסו מתישהו בחייו, ומתוך חיבורו למה שראה, החליט להנציחה באמצעות הצבע והמכחול, הלוא כן?".

אפרים משך בכתפיו ואמר: "אכן, מסתבר שכך היה".

"כעת אשאלך שאלה", אמר הרב, "אילו הייתי מצלם את המחזה שצייר פיקאסו: קבוצת ילדים יושבת לשחק בלב השאון העירוני. איזה תיעוד היה מדויק יותר, צילום המצלמה או ציורו של פיקאסו?".

אפרים לא היה צריך לחשוב הרבה. "ברור שהתמונה המצולמת!", השיב מיד, "המצלמה הרי צורבת לתמונה את המציאות הנראית לעין באופן מדויק, לעומת פיקאסו שרק שחזר מזיכרונו את מראה עיניו, ויתכן כי שינה ברישומו מן המראה הטבעי".

"נו", הוסיף הרב לשאול, "אז איך אתה מסביר את זה, שמחירו של הצילום, שמדויק הרבה יותר מן הציור, אינו עולה על שני דולר, לעומת העתקו של פיקאסו שעלה יותר מ – כמה אמרת? שניים וחצי מיליון דולר?"...

אפרים חשב קמעה, ואז השיב: "לדעתי, זה פשוט מאוד. המצלמה אמנם מצלמת תמונה מדויקת, אבל זו לא חכמה, כי ככה היא תוכנתה והיא לא מסוגלת לטעות. אך לעומתה פיקאסו הוא רק בן-אדם, והוא הרי יכל לטעות עשרות, אם לא מאות פעמים במהלך ציורו. משום כך מחיר ציור של פיקאסו שווה הרבה יותר מזה של תמונה מצולמת, כי הוא הרי יכל לטעות - ולא טעה! ואפילו אם בפרטים מסוימים יתכן שהוא לא דייק".

טפח הרב על שכמו של אפרים, ואמר: "ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר. מלאך הוא כמו מצלמה - אין לו יצר הרע והוא אינו יכול לטעות! אולם האדם דומה לצייר: יש לו אפשרויות רבות לטעות - בפרט ליהודי, שיש לו לפחות שש מאות ושלוש עשרה תחומים בהם הוא יכול לטעות עשרות פעמים... ובכל זאת, הוא מתאמץ להתגבר על ניסיונות חייו, ומשתדל בכל כוחו שלא לטעות.

אז אתה רוצה לומר לי, שאתה שווה פחות מיצירה של פיקאסו?", סיים הרב.

* * *

אך בכל זאת, קיים הבדל מהותי בין ציור לניסיונות החיים.

הציור רק מעצב תדמית.

העמידה בניסיון מעצבת אישיות!