הטלפון שקיבלתי אתמול, השאיר אותי פעורת פה - וגם אתם תרגישו כך כשתקראו את זה

ניסים מתרחשים בכל יום. נקודה. 

לפעמים צריכים עדשות ממש גדולות כדי לחפש ולתור אחריהם, למצוא ולראות אותם. 

לפעמים צריכים רק לדמיין שהם קורים, כדי שהם יתרחשו בפועל. 

ולפעמים, כמו הרגע שחוויתי אתמול בשיחת טלפון מפתיעה שהגיעה ממלווה חדשה שלי - זה פשוט 'נבעט' לך אל תוך הפנים, ממלא לך את כל שדה הראייה, ולא נותן לך לראות שום דבר אחר מלבדו. 

את חגית אני מכירה כחודש ימים בלבד. 

היא פנתה אליי לאחר שקראה את הטור שלי על שידוכים באתר הידברות, והביעה את רצונה להצטרף לתהליך. "תראי", הכנתי אותה כמו שאני מכינה כל מלווה שפונה לקבל את עצותיי, ולהתחיל בתהליך. "הדרך לא תהיה קלה איתי. אני דורשת עבודה, ואני דורשת עקביות. את מוכנה לזה?". 

היא לא היססה לרגע כשאמרה לי שהיא מוכנה לעשות הכל כדי להתחתן, ובאותו רגע ידעתי שהיא 'שלי'. שהיא הסוג שאני מחפשת ללוות, היא הסוג שאני אוהבת לעבוד איתו. למה? זה פשוט מאוד: אדם שמוכן לעשות הכל, הוא אדם שמוכן לקבל, לשנות דפוסי מחשבה, לעבוד על המידות שלו, להודות בטעויות שלו ומעל לכל - לעשות עבודה. אדם כזה, בחורה כזאת, שמצטרפת לליווי מתוך תחושה שהיא כלי ריק שמוכן להתמלא בשכל שהוא אולי לא מכיר אך יש לו אמונה שזה יבנה אותו בצורה טובה, זו בחורה שלדעתי מצליחה בסוף.

בשיחתנו הראשונה, אמרתי לה שהיא מוכרחה לעשות השתדלות 'לייצר' שידוכים. "אין דבר כזה לשבת רגל על רגל ולחכות שהשדכניות ייזכרו בך ויציעו לך הצעות. את זו שצריכה לפנות אליהן ולתזכר אותן", אמרתי לה. 

זה היה לה קשה, אבל היא הרימה את הכפפה ועשתה השתדלות. 

"שירה, אני רוצה לבשר לך שביום חמישי האחרון סגרנו וורט"

יום אחרי היא שלחה לי הודעה על איזו הצעה שהמורה שלה הציעה לה בעבר, ועלתה בשנית. "זה בחור שנפגשתי איתו לפני כמה שנים, ולא ממש התחברתי אליו", סיפרה לי. ההתלבטות שלה הייתה האם להיפגש בכל זאת, וכשהיא שאלה לדעתי - ידעתי שהיא גם תעשה מה שאני אומרת.

"ברוררררר, איזו שאלה? תצאי איתו, ותיישמי את כל מה שלמדנו עד עכשיו", אמרתי לה. 

וכך היה. 

הם נפגשו, אבל לא היה שינוי משמעותי בעיניה אחרי הפגישה. 

כששאלתי איך היה, היא אמרה בצורה סתמית: 'בסדר'. לא היו שם לבלובים שעפו באוויר, ולא הייתה שם איזו התלהבות פורצת גבולות. היה שם שכל קר, בדיקה נטו. 

"תמשיכי", אמרתי לה. "הרגש יגיע כשתכירי יותר את האדם שבו".

היא הסכימה, והם המשיכו בשידוך. 

את השיחה החמישית היא ביקשה להקדים, כדי לדבר שיחה יותר אישית על הבחור. הבנתי שמשהו קורה, שיש כאן סיכוי לדברים טובים בעזרת השם. היא שאלה כמה שאלות שהייתה לה התלבטות בהן, והדרכתי אותה כפי ראות עיניי ונסיוני. 

אתמול כאמור, היא התקשרה, ובקושי הצליחה לעצור את ההתלהבות. 

"שירה, אני רוצה לבשר לך שביום חמישי האחרון סגרנו וורט", היא אמרה לבסוף. היות ומדובר בבחורה חרדית מבית, המשפחות נפגשו ביניהן וברוך השם - הצלחת נשברה למזל טוב, ברכה והצלחה. 

מה אני אגיד לכן, התרגשות כמו שחוויתי אתמול - לא חוויתי מאז החתונה שלנו.

ולכן קוראות אהובות שלי, אני רוצה לומר כמה דברים:

1) לעולם, אבל לעולם, אל תגידו 'לא' לשידוך שהוא 'פושר' ואתן לא 'עפות' עליו. נשיאת החן לא תמיד מגיעה ב'שנייה' שאתן רוצות שהיא תגיע, וזה בסדר גמור. את ה'לא' אתן תמיד יכולות להגיד, אבל למה לא להתחיל עם ה'כן'?

2) אם יש לכן התלבטות וקושי בשידוך - תתייעצו. את ההחלטה הסופית אתן תחליטו, אבל תמיד טוב לקבל דעה נוספת מאדם שכבר עבר את התהליך, ושיש לו ניסיון בתחום. 

3) תתפללו, ואל תשאירו שום פינה בחייכם ריקה מתפילה. התפילות עושות את הדרך, והדרך עושה את התפילות. ככל שהדרך שלכן תהיה יותר מלאה בתפילות, כך הישועה תהיה יותר מדויקת ומשמחת. 

4) העבודה היא חלק אינטגרלי מחיינו, וככל שנבין את זה מוקדם יותר, כך יהיה לנו קל יותר גם בתהליך החיפוש אחר החצי השני. אל תתעצלי, ואל תרפי את ידייך מהעבודה שיש לעשות. נכון שזה לא פשוט לשנות גישה, אבל אם השינוי הזה יביא אל חייך את הישועה, זה כדאי. 

5) אחד הדברים הכי חזקים שחוויתי עם חגית בשיחות שלנו וזה דבר שהיא אף פעם לא הצליחה להסתיר אותו, הוא השמחה שנשמעה בקולה. תמיד אמרתי לה שהאופטימיות והשמחה שלה, הם אלו שבסוף יביאו אליה את הישועה, ואת זה אני אומרת גם לכן: נכון שזה הכי קל 'לבכות' על המצב שלך, וזה הכי קל להתמרמר על מצבך כשחברה משיחה לך לתומה כמה נמאס לה מהשידוכים וכדומה, אבל האמיני לי: ככל שתתלונני פחות, כך הישועה שלך תגיע יותר מהר.