נירית שלום: "זה היה עבורי כמו חלום בלהות. אין לנו אוכל לשבת"

מהי השבת בשבילך?

"התחושה שלי היא כמו בשיר 'למה לא כל יום שבת'... ברגע שנכנסת שבת מתחשק לי להחזיק אותה חזק שלא תברח, ושהזמן יעבור לאט. התחושה שלי במשך השבוע כמו שיוצאים לטיול. בהתחלה כשמתיישבים באוטובוס, יש אנרגיות, כולם מתיישבים ומפטפטים במרץ. ואז מתחילים לנסוע, עוברת שעה ושעתיים ומתחילים לזוז באי נוחות. כבר אין כוח לשבת ומחכים להפסקה בקוצר רוח. מתי נגיע לתחנת דלק ונוכל לרדת לשחרר את העצמות? מחכים ומחכים עד שסוף סוף מגיעים לתחנה ויורדים בשמחה ובהקלה גדולה. כך גם אני מרגישה: בכל השבוע אני כל כך עסוקה בייצור ושיווק מוצרי יצירה לגנים. הראש שלי טרוד בהרבה עניינים ועיסוקים בגלל העסק שלי, ופתאום מגיעה שבת המלכה ואני יכולה לרדת לנוח בתחנה הנכספת. ליהנות משבת משפחתית, רגועה, לנוח ולאגור כוחות, וביום ראשון שוב פעם עולים לאוטובוס וחוזרים לטיול עד התחנה הבאה.

זיכרון ילדות משבת

"כשהייתי קטנה גרנו בבת ים. אבא שלי מאד אוהב שמש, ומבחינתו הוא יכול לשבת שעות בשמש. החלום שלו היה לשבת בשבת עם ספר קודש מול השמש וללמוד, אבל גרנו בקומה רביעית בכיוון פחות 'שמשי', וקרני השמש לא הסכימו להיכנס אלינו הביתה. ולכן, היינו יוצאים בכל שבת לעונג שבת בשמש: אבי לקח איתו ספר לימוד, אמי לקחה את ספר התהלים, אני הצטיידתי בעגלת הבובה ואחיי לקחו כדור או משחק אחר, ויחד יצאנו אל הפארק הקרוב. פרשנו מחצלת באזור מוצץ שמש, הוריי ישבו עם ספריהם, ואנחנו התרוצצנו סביבם בהנאה.

"אני זוכרת שבת אחת שהייתה לאחר מקרה מזעזע שהתרחש בבת ים והסעיר את כל המדינה. המשטרה הייתה עסוקה בחיפוש אחר שני מבוקשים ופרסמה את תיאור המכונית בה הם כנראה נסעו. וכמו כולם, התוודענו גם אנו הקטנים לפרטי האירוע העצוב.

"בשבת, יצאנו כמו בכל שבוע אל הפארק. ההורים שלי ישבו על המחצלת וקראו, ואחי ואני הרחקנו מעט ממקום ישיבתם. ולפתע ראינו בכביש הסמוך מכונית חונה ושני גברים נכנסו לתוכה. 'זה הרכב של הרוצחים המבוקשים' כך החלטנו מיד. 'זה בדיוק דגם המכונית שלהם!'

המכונית החלה לנסוע ולהתרחק מהמקום באיטיות, ובלי להתבלבל החלטנו לעקוב אחריהם, שני ילדים קטנים, תמימים ונחושים מאד.

"מיהרנו אחרי המכונית, יצאנו משטח הפארק והמשכנו ללכת. משום מה, המכונית נסעה לאט ואנחנו צעדנו וצעדנו בעקבותיה. בשלב מסוים איבדנו את המכונית ופתאום קלטנו שאיבדנו גם את הדרך. עכשיו השמש קפחה על ראשינו וכבר לא הייתה נעימה כל כך. לא ידענו איך נחזור לפארק הרחוק, ופרצנו בבכי באמצע הרחוב. רצנו ורצנו והתבלבלנו וחזרנו, אבל בסוף הצלחנו להגיע אל הפארק, מגלים שם את הורינו הלחוצים שחיפשו אותנו בהיסטריה בכל פינות הגן... מאז הם לא הרשו לנו יותר לשוטט כאוות נפשנו בטיול של שבת. ועדיין זיכרון היציאה השבתית שלנו מענג אותי בחמימות נוסטלגית של ימים רחוקים ויפים.

מתי את מתחילה להתכונן לשבת, ומה זה כולל?

"ההכנות לשבת אצלי צריכות להיות מסודרות בראש, ואז הכול קל יותר ופשוט. לכן יש לי סדר קבוע שמתאים לי ומשתדלת לא לסטות ממנו: ביום שלישי - הקנייה של המוצרים היבשים, כדי שלא להיאלץ לקנות בסוף השבוע כשהחנויות עמוסות. ביום רביעי - קניית הירקות והפירות, וכך ביום חמישי כבר יש לי את כל המוצרים לבישולים ולאפייה. ביום רביעי אנו גם מנקים את כל הבית כשאני בצוות מתוגבר יחד עם העוזרת והבנות. בערב כל הבית כבר מבריק לכבוד שבת, ואני אופה חלות ומקפיאה אותן. ביום חמישי בערב אני מכינה את הסלטים ואופה עוגה או שתיים. יש לי סייעתא דשמיא שאני טיפוס מהיר, ומספיקה בזריזות את כל הבישולים והאפיה כמו בסרט נע. בדרך כלל משתדלת להכין בכמויות גדולות את הסלטים הניתנים להקפאה כמו מטבוחה וסלט חצילים, וכך אני עובדת פעם בחודש, מחלקת את הסלטים ומקפיאה למספר שבתות. גם את הכובנה שאנחנו מחבבים, אני אופה 5 כובנות בבת אחת ומקלה עלי בשבתות הבאות.

"בבוקר של יום ששי אני נהנית לפתוח את המקרר ולראות את 16 הקופסאות העומדות כמו חיילים במסדר ובתוכן מבחר סלטים מגרים.

|רגעי הבישול מהווים עבורי זמן פורה במיוחד. הרעיונות הכי טובים לעסק שלי צצים דווקא אז. אני יכולה לנטוש פתאום את הגזר חצי מקולף ולרוץ לכתוב מהר את הרעיון החדש לפני שהוא ייעלם ויישכח. אם יש לי מוצר מבריק במיוחד עבור ילדי הגנים, הילדים שלי כבר יודעים לשאול אותי: 'אימא, באמצע איזה תבשיל חשבת על הרעיון הזה...?' וזו הבדיחה הקבועה שלנו בכל מוצר מעניין וחדש. ימי חמישי בערב הפכו להיות שעת היצירה שלי.

ביום ששי נשאר לי לבשל את המנה העיקרית, את החמין ואת הדגים.

|אל הסדר השבועי הזה אני נצמדת רק אחת לשבועיים. ומדוע? חמותי הצדיקה דואגת לפנק אותנו עם משלוחים מחממי לב אחת לשבועיים, וכשבעלי הולך לבקר את אימו הוא תמיד חוזר עם משלוח מלא וגדוש מכל טוב: סלטים, עוגות, פיתות עבודת יד, פיצוחים כאילו אנחנו עדיין זוג צעיר ומפונק. בשבוע כזה אני יכולה קצת לנוח וכך מתחלק לי העול בין שבוע של הרבה עבודה לשבוע עם יותר מנוחה והקלה בהכנות".

מפת קטיפה שחורה ו-16 סוגי סלטים!

תארי את התפריט השבתי שלכם

"התפריט שלנו בשבת די משתנה. בליל שבת אנו אוכלים את החלות עם סלטים, כ-16 במניין. רובם קבועים ואהובים, ו-5 מהם מתחלפים משבוע לשבוע. לאחר עריכת השולחן בשבת, יש לי באג מצחיק, שאני פשוט נהנית לשבת ולספור את הסלטים המגוונים...

לדגים יש לי מתכון נצחי שכולנו אוהבים ולא רוצים להחליף באחר: דג סלמון ברוטב מתקתק מלוח עם שום וחרדל. ההכנה שלו אורכת 7 דקות בלבד, והאפייה שלו בתנור עוד 13 דקות, ולא יותר כדי שהדג יישאר לח ולא יתייבש. כשאני מגישה את הסלומון העסיסי עם קצת שומשום זרוי מעל, הוא נראה מיליון דולר.

"למנה עיקרית אנחנו מגוונים מאד בין המנות. זה יכול להיות בקר בתנור או תבשיל אושפלו, מרק תימני או מרק בקר, לעתים נבחר בצלי סטנדרטי בתנור ולפעמים נעדיף אסאדו בתנור או כבש צלוי. זה יכול להיות גם גולאש עם אורז, או אפונה או פול. המתכונים הטעימים מכל העדות מתקבלים אצלנו באהבה רבה.

"בשבתות הקיץ בבוקר אנו טועמים עוגות ובראשן עוגת גבינה. זו יכולה להיות עוגת שמנת, או עוגת גבינה קרה, שמרים במילוי או טורט גבינתי ונימוח, העיקר שניחוח חלבי קסום יתפזר בבית וימלא אותנו בקסם של שבת. במשך שנים ניסיתי לאפות עוגת גבינה וכל פעם נכשלתי מחדש. העוגה לא עלתה, או יצאה דחוסה ונפולה, נשרפה או לא נאפתה, כל פעם הייתה סיבה אחרת לכישלון. אבל לא רציתי לוותר על החלום שלי לעוגה חלבית נימוחה, והמשכתי לנסות עוד ועוד מתכונים. עד שהגעתי אל המתכון הנוכחי שלי, יש לו רכיבים מיוחדים ועשירי טעם, והשילוב ביניהם מביא עוגה מוצלחת וטעם נהדר.

"כשעה לאחר מכן אנו נוטלים ידיים לסעודת היום ואוכלים סלטים, כובנה וחמין.

איך נראה שולחן השבת שלכם?

"תמיד מתארים את שולחן השבת עם מפה לבנה וצחורה פרושה על השולחן, אבל אצלנו פרושה דווקא מפת קטיפה שחורה על השולחן. הבית שלנו צבוע כולו בלבן כך שהמפה השחורה בולטת ומשתלבת היטב במראה הכללי. על המפה השחורה יש לנו פלייסמנטים מוזהבים ועליהם צלחות מרובעות לבנות עם פס זהב. בכוסות אני תוחבת מפיות כחולות ויחד עם כיסוי החלות הכחול וכסאות הסלון המרופדים בקטיפה כחולה, המראה מושלם. אני יודעת שעיצוב שולחן השבת שלנו איננו סטנדרטי, אולם בעיניי הוא מלכותי ומרשים מאד".

מה החלק הכי אהוב עליך בשבת?

"החלק הכי אהוב עלי הוא מהדלקת נרות ועד אחרי הסעודה בליל שבת. אז אני מרגישה שיש עוד 'הרבה שבת' לפניי. אני יושבת בכורסה, לאחר הדלקת נרות, סביבי הבית מסודר ומצוחצח, השולחן ערוך כלבבי, ואני יכולה להתפלל, לנוח, ולהתמלא כוחות מחודשים.

ואז מגיעים הגברים מבית הכנסת ואנו יושבים לסעודת שבת מלאת משפחתיות, הווי וקשר. אנו יושבים עם הילדים, מקשיבים לכולם, בעלי שהוא אומן הפרפראות, אומר דברי תורה מחודדים ומעלה נושאים מעניינים לדיון, אם מתוך הפרשה ואם כאלו שהוא מקשר לאקטואליה. גם הבנים וגם הבנות משוחחים באופן דינאמי, וכשיש לנו אורחים השולחן עשיר ומרתק עוד יותר, וברוך ה', האווירה סביב השולחן מלאת נעימות וחווייתית".

מהו האתגר שלך בשבת?

"חשוב לי מאד להגיע להדלקת נרות עם בית מסודר למשעי, כיורים נוצצים ושולחן ערוך עד הפרט האחרון. ולשמור כך על הרגע האחרון שלפני שבת, זהו אתגר גדול מדי שבוע בשבוע. בנוסף לאתגר הסדר של הדלקת נרות, יש לי גם אתגרים רוחניים שאני רוצה להספיק בשבת: לקרוא תהלים, להספיק התחייבויות שונות של שיר השירים ופרקי תהלים נוספים לזכות חולים ומחכים לישועה, ללמוד מעט, ובין היתר לא לשכוח גם לישון ולנוח לכבוד שבת. לפעמים נראה לי שזה מדי הרבה הספקים לשבת אחת, אבל ברוך ה', כשהכול מסודר לי מראש אני בדרך כלל מנווטת עצמי בין היעדים ומספיקה את כל האתגרים".

שבת בלתי נשכחת.

"זו לא הייתה שבת הרואית במיוחד, אבל היא הייתה שבת באמת בלתי נשכחת. במסגרת ההרצאות של בעלי, נסענו לשבת לראשון לציון, לבית כנסת גדול שרגילים להזמין אותו לסבב הרצאות אחת לחודשיים. הוא היה אמור למסור דרשות והרצאות במשך כל השבת, ולכן היה עלינו להתארח שם באזור. אני כבר רגילה לסחוב לשם את כל האוכל כי אנו מפונקים ורגילים רק לאוכל הביתי שלנו. תמיד אני מגיעה עם סלסלות מוכנות עם סלטים, חלות, דגים, טשולנט וכל שאר התבשילים. באותה שבת לא יצאנו עם כל הילדים, אלא רק עם אחד מהם. התארגנתי כרגיל, בשלתי הכול, ארזתי והכנתי ויצאנו לדרך. חצי שעה לפני שבת הגענו לראשון לציון ופרקנו את כל הסלסלות והתיקים. בעלי העלה אותם אחד אחד לחדר, אני סדרתי את הקופסאות במקרר, ובאתי להניח על הפלטה את הסירים שלי. מחטטת מעט בין הסלסלות, מאתרת את הדגים, את המנה העיקרית ואופס... לא מוצאת שום מאכל מעבר להם. לא סלטים ולא חלות ולא טשולנט. השעון מתקדם ועוד מעט הדלקת נרות, היכן כל האוכל האבוד? אולי השארנו אותו על המדרכה? התקשרתי לבת שלי שנשארה בבית עם אורחות, ובקשתי ממנה לחפש את הסלסלה החסרה, ואכן, כפי ששיערתי, הסלסלה נותרה בבני ברק.

"זה היה עבורי כמו חלום בלהות. אין לנו אוכל לשבת! לא האמנתי. לאחר כמה רגעים של הלם ראשוני, ניסיתי להתעשת, ולחשוב מה לעשות. הרי אי אפשר לקנות וגם לא להתחיל לבשל בכזו שעה. מה כן? באלתור של רגע נזכרתי שבבית הכנסת נערכת סעודה שלישית ובוודאי יש במקרר במקום סלטים תעשייתיים, כמו חומוס וטחינה, כך שאם מאד נרצה סלטים -  יהיה לנו משהו מעין זה. אחר כך החלטנו לחלק את האוכל שברשותנו: לאכול בלילה את הדגים, ואת העוף והאורז לשמור לשבת בבוקר במקום הטשולנט שאיננו. חלות השגנו מהמארחים, ושמחנו שאנו רק שלושה כך שלא נכביד עליהם יותר מדי. השבת עברה בשלום, ולא רעבנו יותר מדי ברוך ה'.

"מה שכן, בפעמים הבאות אני לא יוצאת לדרך לפני ספירת כל התיקים והסלסלות שבידינו, ולפני שהרכב נוסע אני סופרת אם הכנסנו איתנו את כל התיקים".

מתכון שבתי מיוחד - עוגת גבינה מוצלחת ועשירה

לתחתית של העוגה

200 גרם ביסקוויטים פתיבר טחונים

100 גרם חמאה מומסת

מערבבים ושוטחים בתבנית עגולה גבוהה קוטר 24

מלית הגבינה:

4 חלבונים

1 כוס סוכר

מקציפים לקצף חזק יציב

מוסיפים בהדרגה:

* שלוש חבילות גבינה בלי נוזלים

* שני גביעי שמנת חמוצה של פעם עם אחוזי שומן גבוהים

מערבבים בתנועות עטיפה עדינות.

מוסיפים לתערובת:

* 4 החלמונים המופרדים

* כפית תמצית וניל

* מעט קליפת לימון מגוררת

* ארבעים גרם קמח מנופה

מערבבים בעדינות כדי שלא לשבור את הקצף

וכשהבלילה חלקה יוצקים אותה מעל שכבת הביסקוויטים.

מכניסים לתנור מחומם לרבע שעה בטמפרטורה של 180 מעלות צלסיוס.

אחרי רבע שעה מנמיכים את החום ל 120 מעלות צלסיוס.

ממשיכים לאפות שעה ורבע,

ולאחר מכן, מכבים את התנור, ובעזרת סכין מפרידים בזהירות את שולי העוגה מהתבנית.

סוגרים את התנור ומשאירים את התבנית להצטנן בתנור במשך כארבע שעות כדי שהעוגה לא תצנח.

לאחר שהעוגה מתקררת לגמרי, ניתן להוסיף גנאש:

100 גרם שוקולד לבן

רבע כוס שמנת מתוקה

להמיס יחד ולשפוך מעל העוגה.

בתיאבון, לכבוד שבת קודש!