סיון רהב מאיר: זה לא "כן-ביבי-לא-ביבי", זה "כן-בג"ץ-לא-בג"ץ"

השאלה בבחירות האלה היא לא כן-ביבי או לא-ביבי, אלא כן בג"צ או לא בג"צ. בשורת פסיקות חדשות, דווקא בעיתוי הזה, הזכיר לנו בג"צ מי המפלגה שמנהלת את המדינה באמת.

זה התחיל בפסק הדין שהכיר בגיור רפורמי שנעשה בארץ. המשמעות המעשית של ההחלטה לא נוגעת למספר גדול של אנשים. חוק השבות במתכונֹתו הנוכחית, עם סעיף הנכד, מביא לפה הרבה יותר לא-יהודים, ועליו לא זועקים. אבל הנקודה היא עקרונית: למה בכלל בג"צ מתערב בסוגיה הלכתית, ולמה דווקא עכשיו, ערב הבחירות?

בשנת 1958 שלח דוד בן גוריון מכתב למי שראה כאנשי הרוח של העם היהודי. הוא שאל אותם איך להחליט בשאלת מיהו יהודי, שעמדה אז לדיון בבית המשפט. הסופר הנודע, זוכה פרס נובל, ש"י עגנון, שלח לו תשובה נפלאה, מלאת ענווה. הוא אמר לו לשאול את אנשי התורה, שפוסקים לפי השולחן ערוך המקובל מאז ומתמיד. אבל היום כל אחד יכול להחליף את רש"י והרמב"ם. וגם העיתוי משמעותי. שמעתי פרשנים שאמרו שבג"צ מוציא עבורנו את הערמונים מהאש, אחרי שחברי הכנסת התמהמהו ולא החליטו. להיפך, בג"צ מוריד את הסיר מהאש לפני הזמן, ומקלקל את התבשיל. אם העם, באמצעות הכנסת, לא מצא לנכון לשנות את המצב, אולי זה אומר שלא צריך להתערב מבחוץ בכוחנות? אולי זו סוגיה שלא נראית בוערת כלל עבור הבוחרים והנבחרים? בג"צ לא פתר בפסק הדין הזה בעיה, אלא יצר בעיה גדולה יותר.

וכך גם השבוע. פרויקטור הקורונה, פרופ' נחמן אש, אינו חבר מרכז ליכוד. כששמע שבג"צ ביטל את ההגבלות על טיסות בנתב"ג – הוא נזעק שבג"צ עלול להביא עלינו גל תחלואה גבוהה, דווקא עכשיו. הוא אומר זאת כאיש מקצוע, אבל מי הוא לעומת השופטים. נכון, הם לא יושבים בקבינט הקורונה ולא מתמודדים יום יום כמוהו עם המגיפה העולמית, אבל שיקול דעתם גובר. בג"צ לא ביקש מהמדינה מתווה חלופי לנתב"ג, הוא פשוט ביטל את המתווה, בנימוקים שגם אנשי המקצוע תמהו עליהם. ושוב: מקסימום סמכות, אפס אחריות. מי ייקח אחריות אם חלילה נביא לפה זנים חדשים ושלל וריאנטים? השופטים, או מערכת הבריאות שתיאלץ להתמודד עם התוצאה?

אלה רק שתי דוגמאות מתוך עשרות – למשל, הביטול האומלל של חוק טל המצוין, ביטול שהתחיל את הלופ של ארבע מערכות בחירות. האם לא היה עדיף להישאר עם מתווה הגיוס ההוא וזהו, במקום לנסות להנדס את העולם בלי קשר למציאות בשטח? דוגמאות נוספות? בבקשה: החלטות שמעכבות שוב ושוב הרס בתי מחבלים, הפסיקות בתחום ההתיישבות (היהודית מחד והבדואית מאידך) או הגבלת החלטות הממשלה ביחס למסתננים. וזה לא רק האקטיביזם השיפוטי הזה, אלא גם שיטת מינוי השופטים, מנגנוני הביקורת על הפרקליטות והמשטרה ועוד ועוד.

ואחרי כל זה, הנה הוכחה ששופטי בג"צ אינם פוליטיקאים לגמרי: לו הייתה להם יותר תבונה פוליטית, הם לא היו מפרסמים החלטות כאלה רגע לפני הבחירות, ומזכירים לנו מה הסוגייה הכי בוערת.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".