ליברמן ישליך את החרדים למזבלה? היום זו ההזדמנות שלנו לתת תשובה ניצחת לאנטישמיות

כמו כל עמישראל, גם אני עסוקה בימים אלו בהטלת סדר בבית, לקראת פסח. מטבע הדברים אני משליכה חפצים רבים לאשפה. רק שקודם לכן אני כמובן בודקת – האם אלו חפצים שאני זקוקה להם? האם יהיה להם שימוש עתידי? רק כאשר ברור לי שאין לי ולא יהיה לי שום צורך בהם, אני  משליכה בלב שקט.

חשבתי לתומי שכך נוהגים כולם, אלא שלאחרונה התוודעתי לכך שיש במדינתנו אדם, ידוע דווקא, שמשליך לא מעט לאשפה, בקלות רבה מידי. זאת גם כאשר לא מדובר בחפצים, אלא בבני אדם, ואפילו בציבור שלם. כשאביגדור ליברמן נשאל בראיון אם הוא מעדיף לשבת עם החרדים או להדיח את נתניהו, השיב בפשטות מחרידה: "את שניהם אפשר לזרוק למזבלה על מריצה".

ואם חשבתם שאת האמירה האנטישמית הזו הוא שלף בטעות כחלק מהניקיונות לפסח, תרשו לי לשער שיו"ר מפלגה שעל מצעה חרוטה הפרדת דת ממדינה, אינו טרוד בימים אלו בכוננות חג.

מפלגת ההסתה

קשה להגיד שהופתענו. עשרות שנים בהן נמצא ליברמן בכנסת, מתוכן למעלה משני עשורים כיו"ר מפלגת ישראל ביתנו, מובילות אותו בקביעות אל המקום הזה. של ההסתה. של ההכפשה. של האנטישמיות, ושל השנאה הכל כך נוקבת.

מבחינה פוליטית, יש לציין, הוא לא ממש הספיק לעשות הרבה במהלך הקריירה. תמיד היה לו קל יותר לדבר מבחוץ, להצהיר הצהרות ולשחרר הבטחות נטולות שמץ של בסיס (תזכירו לי מי הבטיח שכאשר יהיה שר ביטחון, איסמעיל הנייה מת בתוך 48 שעות?) כל זאת לא מנע ממנו לצעוד בראש מפלגה שליכדה תחתיה המונים, כאלו שראו בו תמיד את מי שייצג אותם היטב וישרת את כל צרכיהם כעולים חדשים המעוניינים להשתרש במדינה.

בואו נלמד עליו זכות: הוא מיואש, האיש, וזה ברור. זה מה שהוביל אותו לאמירות קיצוניות ואנטישמיות כמו זו עם המריצה, וכמו רבות נוספות. אבל לפעמים דווקא האנשים המיואשים הם המסוכנים לנו ביותר.

בן אדם שהצליח לעשות קפיצה מחמישה מנדטים לשמונה בתוך שנתיים, הוא מי שמראה שיחד אתו יש גם ציבור שלם של מיואשים. אלו הם אנשים שסוגדים לו ולדעותיו, רובם עולי חבר העמים לשעבר, שנכנעים לדמגוגיה הזולה, גם אם אין שום קשר בינה לבין המציאות בשטח.

מדובר בציבור גדול שמולעט בוקר, צהריים וערב בקמפיין מרושע שכל מה שמעניין אותו זה לגייס בני ישיבות, לגייר כל דכפין, לאשר את פתיחתם של מרכולים ורשתות ביום המנוחה, ועוד מצע שלם של הסתה שבמדינה מתוקנת הייתה גובלת בפלילים.

המצע: תקיפת חרדים

אם נביט לאחור, נראה שהקמפיין של 'ישראל ביתנו' לא תמיד היה תחת הסלוגן 'סוף לשלטון החרדים'. בשנות ה-90, כשעולי רוסיה היו עדיין טריים, עסק ליברמן בעיקר בקליטת עלייה, כחלק מההבנה שזהו הנושא העיקרי בו מעדיף לעסוק ציבור בוחריו. באותם ימים פחות עניין את עולי רוסיה לשמוע על מיגור החרדים ועל עקירת הדת, ומה שבעיקר היה חשוב בעיניהם היה להשפיע על המדינה, כאשר בעיניהם היא אמורה להפוך ליותר דתית ולאומית. ליברמן סיפק את הסחורה באופן מושלם. לשם כך הוא גם חבר פעם אחר פעם לקואליציה עם החרדים, ואף עבד איתם בשיתוף פעולה מלא. 

רק בשנים האחרונות ארע המהפך הגדול – מצביעיו של ליברמן שבשנות ה-90 נמנו על עולי ברית המועצות, התבגרו ובשל כך הובילו לפגיעה בכוחו הפוליטי. הם אמנם ממשיכים לראות בו את המנהיג שלהם, אך באופן טבעי הם הולכים ומתמעטים מיום ליום.

מאידך, בניהם של אותם עולים, שכיום כבר מתייחסים לעצמם כצברים לכל דבר, אינם רואים בו מנהיג ומבחינתם הוא לא מייצג אותם. זה מה שגרם לליברמן להבין בשנים האחרונות שהוא זקוק בדחיפות לשינוי תדמית, וכדי שלא להיעלם מהמפה הפוליטית הוא מצא דרך נהדרת להישאר בכותרות – על ידי תקיפת חרדים.

זה מה שמוביל אותו לעודד מידי שבת את הקניונים שנפתחים, לפקוד רשתות המוכרות בשר פיגולים ולהכריז על כך ש"לעולם לא ישב עם החרדים באותה ממשלה".

רק דבר אחד לא ברור לי – אחרי שהמפלגות החרדיות והדתיות הלאומיות שימשו אותו כל כך יפה במהלך הקמפיינים שלו, מה הוא יעשה ביום בו הן יושלכו על גבי מריצה לאשפה?

להתגייס כאיש אחד

בכנסת האחרונה היו אומנם המפלגות החרדיות בקואליציה. הן עבדו קשה, אין בכך ספק, אבל באופן מעשי לא ממש השפיעו, ולא הייתה זו אשמתן. ממשלת האחדות שהוקמה על חודו של קול - לא הובילה לא לאחדות ולא לממשלה.

כעת יש הזדמנות נוספת, וביממה הקרובה זה עומד לקרות: מדינת ישראל תלך לקלפי בפעם הרביעית בתוך שנתיים. המריצה של המפלגות החרדיות (בשונה משל ליברמן) עמוסה לעייפה – יש בה ערכים, יש בה מסורת שעוברת אלפי שנים מדור לדור, יש רצון עז לשקם את תקציבי עולם הישיבות והכוללים שחוו קריסה כלכלית חמורה במהלך תקופת הקורונה, יש שאיפה לעצור את חוק הגיוס ולהנהיג במדינה הלכה יהודית אמתית.

לא תהיה דרך להצעיד את המריצה הזו קדימה, כל עוד לא נתגייס כולנו כדי להטות את הכף. לצערנו, התקופה האחרונה הייתה רוויה בקריאות להסתה, ורבים מהבוחרים מגיעים לכנסת עם התחושה שפחות חשוב להם מי יהיה ראש הממשלה, ויותר חשוב להותיר את חובשי הכיפה בחוץ. זוהי הסיבה שכולנו מוכרחים לפעול בזירה הזו ולעשות הכל להגדלת כוחן של המפלגות החרדיות, מתוך אהבה ולא מתוך הכפשה ושנאה חלילה.