קנה מיטה מפורקת ולא דמיין כמה היא שווה

פעם, מלון רדלנד האוס בצ'סטר, אנגליה, היה נחשב לאחד המלונות המפוארים שידעה העיירה הוף גרין. עם השנים, מראהו החיצוני ופנימי התבלה, וצוות המלון החליט שהגיע הזמן לשיפוץ משמעותי. הם הזמינו צוות בנייה וניסו להיפטר מכל הרהיטים המיושנים כדי לפנות מקום לריהוט מודרני.

בין הרהיטים שהיו מיועדים לפח האשפה הייתה מיטה ששכנה במשך 15 שנה באחת מסוויטות המלון. הייתה לה מסגרת מיטה יפה מעץ אלון, אבל צוות הבנייה לא הגיע בשביל להתפעל מיופיה, אלא לסלק את הישן, ופירק אותה לחתיכות. לאחר הפירוק, עובדי השיפוץ נשאו לחניון חתיכה אחת בכל פעם, ולמרות שהייתה מפורקת, המיטה לא נפגעה.

על המיטה הופיעו גילופים מעניינים שבאמת גרמו לה להתבלט בין שאר הרהיטים שיועדו לזריקה, אז צוות המלון החליט להעמיד אותה למכירה פומבית. איאן קולסון, מומחה למיטות, ראה את המיטה, הציע מחיר וניצח במכירה הפומבית, אבל אפילו הוא לא ידע שהמיטה הזו שווה הון. קולסון הציע 2,200 ליש"ט, כעשרת אלפים שקלים, והייתה לו סיבה טובה. הוא ראה מיטה דומה לזו ברשת, שבתיאורה היה כתוב שהיא "תחייה גותית מהמאה ה-19", אבל הוא חשד שהרישום שגוי.

כמומחה, הוא הבין שחלקים מסוימים במיטה מעידים על כך שמדובר במיטה עתיקה יותר. הוא בדק את עבודות הצבע על המיטה והגיע למסקנה שהעץ הוא עץ אלון אירופאי שגודל ויובא על ידי בעלי מלאכה מימי הביניים. הוא חשד שמסגרת המיטה היא מהמאה ה-15, אבל כדי לאשר את התיאוריה שלו, הוא ביקש את עזרתו של היסטוריון בשם ג'ונתן פויל. עד לאותו רגע הוא לא הבין עד כמה הרכישה שלו הייתה משמעותית.

בראיון הסביר פויל כי תחת הלכה שעל העץ נמצאו שאריות של קישוט מימי הביניים המאוחרים. העיטור המדהים ביותר שראה על המיטה המדוברת היה של המלך הנרי השביעי ואליזבת מיורק, אם כי הופיעו עיטורים אחרים כגון תותים ובלוטים. בכל אופן, היה לו די ברור שהמיטה הייתה שייכת פעם למישהו חשוב מאוד.

פויל היה משוכנע שבעל המיטה הוא המלך הנרי השביעי, ששלט באנגליה בין השנים 1485 ל-1509 עם אשתו אליזבת מיורק. אם הערכתו תהיה נכונה, ערך המיטה יהיה שווה הרבה יותר ממה שקולסון שילם.

פויל וקולסון חברו יחד כדי לבצע בדיקות דנ"א מעץ המיטה כדי לקבל תשובות ממשיות. כשהתוצאות סוף סוף הגיעו, הם היו מרוצים. כפי שחשדו, המיטה נבנתה במאה ה-15 על ידי בעלי מלאכה מימי הביניים והיא אכן הייתה שייכת למלך הנרי השביעי. מסגרת המיטה הפכה לאחת מהיצירות החשובות ביותר באנגליה מבחינה היסטורית, ובאופן טבעי, ברגע שהתוצאות התקבלו, מוזיאונים בכל רחבי הארץ רצו אותה, וקולסון ידע שהם יהיו מוכנים לשלם כל מחיר כדי להשיג את זה.

עם הגילוי החדש, שווי המיטה שנקנתה ב-2,200 ליש"ט זינק ל-20 מיליון ליש"ט, אבל את קולסון לא עניין הכסף. הוא היה היסטוריון והרגיש שלמיטה מטרה נעלה יותר ושהיא צריכה להיות מוצגת כיצירה במוזיאון, אז הוא תרם אותה לטירת "חבר" באנגליה, שם הוצגה בתערוכה. לאחר מכן, היא כיכבה בסרט תיעודי והוצגה בתערוכה נוספת באנגליה.

המיטה הסתובבה לא מעט עד שעשתה את דרכה חזרה לקולסון והפכה לחלק קבוע מהאוסף שלו, וכיום הוא חולק את הידע ההיסטורי שלו עם כל מי שמבקש.