גיל ישראלוב: "כשהמזוזה נפתחה החוורתי, הייתי בהלם מוחלט"

"במובנים רבים אני חייב את הקריירה שלי לסבא שלי, וגם חושב עליו המון", אומר בפתיחת שיחתנו גיל ישראלוב, 37, נשוי ואב לחמישה המתגורר באזור, זמר, יוצר ומגיש רדיו. "כמו זמרים דתיים מזרחיים רבים התחלתי את הקריירה המוזיקלית שלי בבית הכנסת. נולדתי בדרום לתל אביב בגבול שפירא פלורנטין, התפללנו בבית הכנסת שסבא שלי הקים, והתחלתי לקרוא בתורה בגיל מאוד צעיר. אנחנו משפחה של קוראים בתורה מדורי דורות, וכבר בגיל שבע קראתי את המפטיר הראשון שלי. אבא שלי היה הראשון שזיהה את הפוטנציאל, לקח אותי למקהלות ילדים, ושם הכל התחיל.

(צילום: יח''צ)

"לסבא שלי היה חשוב במיוחד שאממש את הכישרון הזה. סבא היה לוחם ב'הגנה', ובמלחמת השחרור, כשהיה חייל בגבעתי - נתפס בשבי המצרי, בו הוחזק למעלה משנתיים. במשך כחצי שנה חשבו שהוא מת, ורק אחר כך גילו שהוא חי ושבוי. סבא לא דיבר הרבה על התקופה ההיא, אבל פעם בשנה היה לוקח אותנו למקום שבו הוא נחטף, ליד צומת 'עד הלום'. לאבא הוא סיפר באריכות מה קרה לו שם, ותודה לאל הוא כתב את הדברים. הוא עבר שם עינויים מאוד מאוד קשים. פעם אבא סיפר לי שמהיום שסבא השתחרר, לא היה חודש שהוא לא התאשפז בו. מערכת העיכול שלו מאוד נפגעה. הם נתנו לשבויים לאכול דברים שיפגעו בהם עד יומם האחרון.

"כשסבא היה בשבי, הוא נדר שאם יצא משם בחיים הטלית קטן לא תרד מגופו ובנוסף - יבנה בית כנסת. אחרי שחזר סבא הביתה הוא התחזק, וכמה שנים לאחר מכן אכן הקים בית כנסת. הוא היה מאוד מחובר לבית הכנסת, ולכן לראות אותי קורא בתורה היה תענוג אדיר בשבילו. סבא לא היה אדם עשיר בכלל, אבל מרוב שהיה מבסוט מהעניין היה מביא לי 50 שקלים פעם בכמה זמן. זה היה סכום רציני עבורו. פעם שאלתי את אבא למה סבא חי בדלות כזו, ולמה המדינה לא עזרה לו יותר מבחינה כלכלית אחרי מה שהוא עבר. אבא אמר שהם דווקא רצו לעזור, אבל סבא אמר: 'מהמדינה לא לוקחים, רק נותנים לה'"

אופרה, מקאמים וסולפז'

"כשהייתי בן 11", ממשיך ישראלוב, "אבא שלי לקח אותי ללמוד חזנות באופן מקצועי. למדתי שם שלוש שנים, והעמקתי בתורת המוזיקה - תווים, סולפז', מקאמים, סולמות. בהמשך גם למדתי אופרה במשך כמה שנים. הדברים האלה עיצבו וגיבשו אותי. סך הכל למדתי כ-11 שנים מוזיקה. בתור ילד למדתי ואהבתי במיוחד את שירת הבקשות, אבל גם להקות לועזיות. גם הגיוון הזה עיצב את מי שאני כיום".

אפרופו עיצוב, כמה השפעה יש לסבך על מי שאתה היום?

"השפעה גדולה מאוד. הייתי החזן בשבת בר המצווה שלי, וזה היה האירוע האחרון של סבא בחיים. הוא היה מאוד גאה בי. עד היום אני הולך איתו, חושב עליו. גם בכל מה שקשור למוזיקה, וגם בלימוד התורה. הייתי במקהלות ילדים ונערים עד גיל 16, ואז נכנסתי לישיבת 'שערי ציון' בבני ברק, ובאופן טבעי העיסוק במוזיקה ירד משמעותית. רציתי להשקיע בתורה. למדתי משבע בבוקר עד עשר בלילה, והייתי החזן הקבוע בישיבה.

(צילום: ליאורה עמר)

"התחתנתי בגיל 22, ועברתי ללמוד בכולל 'קירוב' בתל אביב למשך עשר שנים. למדנו לימודי רבנות, ובלילות היינו הולכים למשפחות חילוניות, מדברים איתן ומוסרים שיעורים. לכל אברך היו במאגר 15-20 משפחות, והיינו איתן בקשר צמוד. לקח לנו זמן להגיע לזה, זה לא היה פשוט. עברנו קורסים באיך לשבור את הקרח. היינו דופקים בדלתות של אנשים שלא הכרנו, ואומרים להם שאנחנו רוצים ללמוד איתם תורה. הכל היה מאוד מסודר. היה רכז בישיבה שניהל את הכל, הוא היה מחלק אותנו לפני בניינים.

"הדבר הראשון שאמרנו למי שפתח לנו זה שלא באנו לקחת כסף, וזו כבר הייתה פתיחה טובה. במהלך כל השנים דפקתי על דלתות של מאות משפחות. בדרך כלל זוגות צעירים. בהתחלה דיברנו איתם על מה שהם רוצים לדבר, ואז על מה שהם רוצים ללמוד יחד. החזרה בתשובה שם הייתה מטורפת. הרעיון העיקרי היה להיות חברים שלהם, ומתוך כך לקרב אותם. ראש התוכנית שלנו היה אומר לנו: 'אל תחזירו אותם בתשובה, פשוט תלמדו איתם תורה. המאור שבה יחזירם למוטב'. לא פעם גם השתמשנו בפלטפורמות השונות של הידברות, זה עזר מאוד בקירוב".

זכורה לך חוויה אישית חזקה מהשנים ההן?

"היה לי ניסיון רב, אז אותי היו לוקחים למקרים הקשים, בעיקר לאנשים שהיו מסרבים. הייתה משפחה שהייתה מאוד רחוקה מהיהדות, אבל ממש רצינו אותם. ואני, כשאומרים לי 'לא' אני משתגע. יום אחד במסגרת ניסיונות השכנוע אני רואה את הבן שלהם עם מתקן פלסטיק על הצוואר, כזה ששמים אחרי שעוברים תאונה. שאלתי את האבא במה מדובר, והוא סיפר שהילד התעורר עם כאבים בצוואר, והרופאים לא יודעים מה יש לו.

"שאלתי אותו אם הם בדקו לאחרונה את המזוזות, הוא אמר שלא, אז הצעתי שנבדוק. הבאתי את המזוזה שהייתה בחדר של הילד לאחד האברכים אצלנו שהיה גם סופר סת"ם, והוא אמר שהיא פסולה. 'באות א' של האחד יש נתק בין הראש לגוף', אלה היו המילים המדויקות שלו. החוורתי. הייתי בהלם מוחלט. אמרתי לו שזה בדיוק מה שקרה לילד – נתק בין הראש לגוף. הוא תיקן את המזוזה, והחזרתי אותה למשפחה. שבוע אחר כך באתי לבקר שוב, ואבא של הילד אמר שהכל נעלם. הילד הבריא לגמרי. אחרי שזה קרה הגעתי הרבה פעמים ללמוד איתם".

לדבריו של ישראלוב, לאחר עשר שנות לימוד בכולל - טרדות החיים הקשו עליו את המשך הישארותו במסגרת זו, ולכן החליט להמשיך אל עבר היעד הבא. "היו כמה דברים שבגללם הבנתי שאני צריך להמשיך הלאה, אבל במובן מסוים אני חלק מהכולל עד היום. כל בוקר, למשל, אני פותח בכמה חברותות. גרנו אז בתל אביב, וידעתי שיהיה לנו קשה להתקדם שם. בהשגחה פרטית קיבלתי יום אחד טלפון מנציג בית הכנסת באזוּר, שאמר שהם מחפשים חזן לקהילה ושמע עלי. אמרתי לאשתי שכדאי לבדוק, ואכן הלכנו על זה.

"בתחילה גרנו בשכירות, אבל התאקלמנו מהר מאוד בזכות האנשים הנפלאים שגרים שם, שאני אוהב בכל ליבי ונפשי, ובאמת קנינו. אני לא הרב של הישוב ולא הרב של בית הכנסת, יש רב ראוי ממני, אבל אני מעביר שיעורי תורה ועושה מה שאני יכול. המוזיקה תמיד הייתה בחיי, אבל כשיצאתי מישיבה באופן טבעי חזרתי לזה באופן יותר רציני. פניתי למפיק יוני אליאב, והוצאנו יחד שמונה שירים. שנתיים אחר כך ישי לפידות הקים את להקת 'מועצת השירה היהודית', יוני היה המנהל המוזיקלי שלה, אז הביא אותי לשם ולמדתי המון אצל ישי. איך להיראות על במה, לשיר, לשחק את המשחק, להתנהל עם נגנים ועוד. בשנים ההן חרכנו את הבמות, הופענו המון בארץ ובעולם".

(צילום: משה ביטון)

רק יידיש

"בזכות ההופעות עם ישי", אומר ישראלוב, התגלגלתי לכל מיני דברים מעניינים. באחת ההפקות פגשתי שם את יעקב רוטבלט, מפיק חשוב במוזיקה החסידית, והוא אמר לי: 'אני לרוב קשור להפקות חסידיות, אבל אם יהיו לי הפקות בסגנון ישראלי אני אקרא לך'. הוא אכן קרה לי פעם בחודש-חודשיים, אבל יום אחד הוא נתקע בלי זמר להפקה חסידית אמריקאית. הוא התקשר ואמר שהוא חייב מישהו להפקה, ושאל אם אני יודע לשיר ביידיש. לא היה לי מושג בזה, אבל אמרתי לו 'בטח'. רציתי להיכנס לעולם הזה, והאמנתי שיצליח.

"זה מדהים לחשוב על זה, אבל ברוך ה' אני עובד בכל סוגי המוזיקה. גם חזן בבית כנסת, גם מוציא שירים משלי, גם שותף בהפקות חסידיות הארדקור ודברים נוספים. אני בחור ספרדי שלמד בישיבה תיכונית בתל אביב, שמוצא את עצמו שר באלבומים חסידיים. באחד האלבומים שרתי עם חסידים שלא יודעים עברית, רק יידיש, ותוך כדי ההקלטות דיברנו על ספרדים ואשכנזים והמעבד המוזיקלי של האלבום אמר לי: 'אני אשכנזי מאוד גזען'. המשכנו לדבר, ובאיזשהו שלב הוא שאל אותי איך אני, בחור ספרדי שכמוני, שר בהגייה אשכנזית כזו, אז עניתי לו: 'בגלגול הקודם הייתי אשכנזי גזען'. הוא כבר הבין את העקיצה".

(צילום: משה ביטון)

מתי התחלת להוציא שירים משלך ואיך זה הרגיש? זה בוודאי לגמרי עולם אחר.

"אחרי כמה שנים במקהלות של אחרים, רציתי גם להוציא חומרים משלי. כשאתה מחליט לצאת לקריירה מוזיקלית אתה מחפש הרבה מאוד חומרים, כי הכתיבה וההלחנה די טריות. היו יוצרים שנתנו לי שירים, אבל הרוב לא, כי הם רצו לתת אותם לאמנים מפורסמים כדי שיצליחו יותר. אני זוכר שמאוד נפגעתי מזה. זה היה לי מאוד לא פשוט. ויחד עם זאת, הפגיעה הזו דרבנה אותי. זה גרם לי להרגיש שאני צריך להתאמץ ולהצליח כדי שהם יבואו אלי ויבקשו שאשיר את השירים שלהם. בזכות זאת התחלתי להעמיק בעולם הכתיבה וההלחנה. בהתחלה באופן עצמאי, ואחר כך למדתי כמו שצריך. היום את רוב השירים אני כותב ומלחין לבד.

"הוצאתי את הסינגלים שלי עם המפיק שלי יובל בן דוד, ובאחת ההפקות שמע אותי ישראל שלמה אזולאי, מנהל קול חי מיוזיק. הוא פנה אליי ואמר לי שהם מחפשים מגיש לתוכנית הצהרים היומית שלהם. הוא הכניס אותי למנכ"ל אבי רוזן, עשו לי תוכנית פיילוט, והחליטו ללכת על זה. לא היה לי מושג ברדיו, אבל הם לימדו אותי כל מה שהייתי צריך לדעת. כמעט ארבע שנים אני מגיש שם את התוכנית בין שתיים לארבע.

"אחד הדברים שהשידור ברדיו עשה לי זה שבזכות התוכנית הבנתי מה אנשים רוצים לשמוע. בתור אחד שכותב שירים ועובד באולפנים בלי סוף, אתה לא יודע מה הקהל באמת רוצה וצורך. כשאתה באולפן אתה מדבר עם אנשי מקצוע, וקצת מנותק מהציבור. פתאום אתה מגיע לרדיו, ומבין הרבה יותר. לאחרונה קרה לי עוד דבר משמח, והוא התוכנית החדשה בערוץ הידברות.

"התוכנית מורכבת משיתוף פעולה שלי עם הרב אליהו אסוס. אנחנו מדברים על אקטואליה בראי היהדות, מארחים כל שבוע אמן אחר ומנהלים איתו שיחת עומק, וגם יש לנו את מספר פינות מעניינות בתוכנית. אחת מהן היא 'המדריך למתחזק', שבה אנחנו מדברים על דברים בסיסיים ביהדות – אבל כאלה שלא מרבים לדבר עליהם. פינה חזקה נוספת היא 'פינת הפיוט' עם הפייטן משה דואק, שבמסגרתה הוא מספר כל שבוע על פיוט אחר, ואז מבצע אותו. בעזרת ה' אנחנו עולים השבוע, וכבר לא יכולים לחכות. נתראה במוצאי השבת הקרובה בשמונה בערב".