פרשת פקודי
פרשת פקודי לאור המהר"ל: על מה היתה המחלוקת בין בצלאל למשה?
בתוכנית המופשטת - מתחילים מן העיקר, שהוא התכלית המופיעה במחשבה תחילה ואשר לשמה נעשה כל המעשה. בתוכנית המעשית - מתחילים מן הטפל, ויוצקים את היסוד לפני שמגיעים אל בניית ההיכל עצמו
- אברהם וינרוט
- י"ב ניסן התשפ"א
עם סיום מלאכת בניית המשכן נאמר (שמות ל"ח, כ"ב): "ובצלאל בן אורי וגו' עשה את כל אשר ציווה ה' את משה".
בצלאל לא שמע את הקב"ה אלא את משה, שמסר לו את דבר ה'. אולם, בפסוק לא נאמר כי בצלאל עשה את אשר ציווה אותו משה מפי ה' אלא "את כל אשר ציווה ה' את משה". הממשק בין בצלאל לדבר ה' משמיע כי בצלאל עקף כביכול את משה ולא שמע לציוויו, אלא פנה ישר לקיום ציווי ה' למשה. ואכן, רש"י אומר על כך כי: "אפילו דברים שלא אמר לו רבו (משה) הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני. משה ציווה לבצלאל לעשות תחלה כלים ורק אח"כ משכן. אמר לו בצלאל מנהג העולם לעשות תחלה בית ורק אח"כ לשים כלים בתוכו. אמר משה לבצלאל: באמת כך שמעתי מפי הקב"ה. אמר לו משה וכי בצֵל אל היית? כי בוודאי כך ציווה לי הקב"ה. וכן עשה המשכן תחלה ואח"כ עשה כלים".
כלומר, בצלאל תיקן את משה והסיק מעצמו מהו הדבר הנכון שאמר ה' למשה.
בצלאל מתווכח עם משה
מקור הדברים בגמרא במסכת ברכות דף נ"ה עמ' א': אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בצלאל על שם חכמתו נקרא. בשעה שאמר לו הקב"ה: "לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים", הלך משה והפך (את הסדר). אמר לו (משה לבצלאל): עשה ארון וכלים ומשכן. אמר לו בצלאל: "משה רבנו, מנהגו של עולם - אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים. ואתה אומר: עשה לי ארון וכלים ומשכן? כלים שאני עושה - להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקב"ה: עשה משכן ארון וכלים". אמר לו משה: "שמא בצל אל היית וידעת"!
למה צל אל ולא אור אל
דברי חז"ל בעניין זה מעוררים מספר תמיהות וטעונים ביאור:
אם דבר ה' היה אכן קודם ליצור משכן, כיצד הפך משה את הסדר שאותו ציווה ה'?
בחז"ל מובאים מקרים שבהם משה טעה. אך מקרה זה אינו מובא ככזה. משמע כי הדבר היה מכוון. איך ייתכן שמשה הופך ציווי מפורש של ה'?
משה הוא מוסר התורה מפי ה'. איך ייתכן שבצלאל הבין דבר שמשה לא הבין?
אם בצלאל הבין את דבר ה' מדוע נקרא שמו בּצֵל אל ולא אוריאל? האם ייתכן שתבונה היא צל ולא אור?
בגמרא נאמר: "בצלאל על שם חכמתו נקרא". לכאורה מאורע זה הוא עניין פרטני הנוגע לסדר העשייה. האם מפרט זה יש ללמוד על שמו של אדם המלמד על מהותו?
מהגמרא עולה כי ציווי ה' היה לבנות קודם משכן ורק אח"כ לעשות כלים. ברם, בפרשת תרומה ביחס לנדבת המשכן מצינו כי ציווי ה' היה לתת תחילה תרומה לצורך כלי המשכן (שולחן ומנורה) ורק אח"כ מופיעות התרומות של יריעות וקרשים המיועדות למלאכת יצירת המשכן עצמו.
מה סבר משה בהגיונו? וכי ניתן ליצור כלים בטרם שיש משכן?
סוף מעשה - תואם לתחילת המחשבה
המהר"ל בספרו "גור אריה" מבאר כי כעיקרון כאשר יש תכנית לבנות בית למגורי אדם, הרי שקודם מסיימים את הבית וכליו ורק כשהכול מוכן - מגיע לבסוף האדם לשכון בו. אין הדבר נובע מכך שהאדם שולי בתוכנית זו, אלא אדרבה דווקא מכיוון שהוא עיקרי יש להביאו לשכון בביתו רק בסוף היום, משהסתיימו כל ההכנות. נקודת המוצא של המחשבה ותכליתה של כל העשייה באה לידי ביטוי בסוף המעשה, וכדברי המהר"ל בספר גור אריה על בראשית פרק ל"ז פסוק ג' "סוף מעשה במחשבה תחילה - כי סוף המעשה הוא תחילת המחשבה".
המשכן הוא קליפה הטפלה לעבודה בו
הקב"ה ביקש שיבנו משכן כמקום להשראת שכינה בין בני ישראל, שבו הם יעבדו את ה' - באמצעות כלי המשכן: שולחן, מנורה, ארון ומזבח. זו התכלית ולכן בשלב התוכניות ואיסוף התרומה נמנתה התרומה לצורך כלי המשכן כבר בפתח הדברים. הכלים חשובים מן המשכן ואכן "הכלים משא בני קהת (במדבר ד', ט"ו), ואילו את המשכן נשאו בני מררי (שם, ל"א - ל"ב), ובני קהת היו חשובים מבני מררי".
בתכנון מתחילים בעיקר בביצוע מתחילים בטפל
המהר"ל מבאר כי: "במחשבה יש להתחיל בעיקר" ולכן בעת איסוף התרומה התחילו בתרומה הנחוצה לכלים. "אבל בענין המעשה, יש להקדים את המשכן, מפני שהמשכן הוא שמירת הכלים". במעבר ממחשבה ליישום, בעת העשייה, צריך להקדים את הטפל לעיקר ולבנות משכן תחילה, דווקא מכיוון שהמשכן הוא כלי קיבול של התוכן ואמצעי להכיל אותו בתוכו. סדר זה מחויב לא כעניין פרקטי בלבד, אלא כעניין של צורך להקדים טפל לעיקר, בבחינת פרוזדור לפני כניסה לטרקלין. אנו נתקלים בקליפה לפני שמגיעים אל הפרי האצור בתוכה.
ההבחנה בין אדם מופשט לאדם מעשי
כאן הייתה נקודת השוני בין משה לבין בצלאל.
משה היה מופקד על עולם הלימוד של התורה המופשטת ואילו בצלאל היה ממונה על המעשה.
בתוכנית המופשטת - מתחילים מן העיקר, שהוא התכלית המופיעה במחשבה תחילה ואשר לשמה נעשה כל המעשה עד שמחשבה זו מוגשמת. משה שהיה איש מופשט ראה את הדברים לפי סדר החשיבה, על כן התחיל בכלים תחילה.
בתוכנית המעשית - מתחילים מן הטפל, ויוצקים את היסוד לפני שמגיעים אל בניית ההיכל עצמו.
בצלאל שהיה מופקד על העשייה, התחיל מן המשכן וביקש להקדים את יצירתו ליצירת הכלים.
"על זה אמר לו משה 'שמא בצל אל היית', כי משה מיוחד לתלמוד ולא למעשה, ובצלאל לעשייה. למשה באה הידיעה כסדר הלימוד, לפי שהוא הופקד על הלימוד, ובלימוד יש להתחיל בדברים שהם עיקריים. ולבצלאל שהופקד על המעשה, בא אליו [הידיעה] איך יעשם, ולכך היה יודע בצלאל עשייתם".
צל כתשקיף הפוך למקור
הגאון מווילנא, בביאורי אגדות לגמרא במסכת ברכות דף נ"ה עמ' א', ביאר, כי צל, כמו חותם, יוצר תמונת ראי, שהיא הפוכה מן המציאות, כך שימין נחזה בצד שמאל והשמאל נחזה בצד ימין.
על כן, משה ראה את דבר ה' כהווייתו, שכלל במקורו את התכלית והעיקר תחילה. אולם, בצלאל ראה את תמונת הראי, את הצל, שכן לצורך זווית הראייה המעשית, יש צורך להתחיל מן הטפל ולהעפיל בהדרגה אל העיקר.
בצל-אל ו אורי-אל
המהר"ל מבאר כי בצלאל לא חלק על משה באשר לעיקר וטפל.
משה היה בדרגה נבואית גבוהה וראה את התוכנית האלוקית שבה העיקר הוא עבודת ה' באמצעות כלי המשכן. יריעות וקרשים וגדרות סביב טפלות הן לתוכן ומעניקות רק מסגרת ומעטה.
אבל, בצלאל היה "בצל אל" - לא באורו. הוא חיפש לראות את נקודת הביצוע המעשית, ושם הטפל קודם לעיקר.
זווית הראייה
משה הסכים עם בצלאל. מי שהיה למעלה ויורד אל העם, מקדים את הקומה העליונה לתחתונה. ומי שמגיע מלמטה ומטפס כלפי מעלה, מקדים את הקומה התחתונה לעליונה. אבל, אין ביניהם מחלוקת באשר לסדר הקומות למעשה. ואכן, מעניין הדבר כי זו הייתה זווית הראייה של משה עצמו בעת שעלה לקבל לוחות שניות. שם מדבר משה עם הקב"ה כשהוא זה שמטפס מלמעלה למטה, ומעניין כי במקרה זה אימץ משה את שיטתו של בצלאל. כך מצינו (דברים י', א') שה' ציווה: "בעת ההיא אמר ה' אלי פסול לך שני לוחות אבנים כראשונים ועלה אלי ההרה ועשית לך ארון עץ". כלומר, בציווי ה' באו הלוחות לפני הארון - כך זה כאשר יורדים מלמעלה למטה. אומר רש"י שם, כי משה לעומת זאת עשה ארון תחילה ואמר "כשאבוא והלוחות בידי היכן אתנם?" כך זה כשבאים מלמטה למעלה. המהר"ל בספרו "גור אריה" שם מבאר "לפי שראשית המחשבה תכלית המעשה, והלוחות הם תכלית המעשה, והכוונה בבניית הארון הייתה עבורם. לפיכך הקדים הכתוב הלוחות, והארון אחריהם. אבל משה שהיה עושה המעשה, היה להיפך עושה, להקדים הארון".
קדושת הארון נובעת מן הלוחות
בעת בניית המשכן דיבר הקב"ה אל עמו וציווה לעשות משכן תחילה. בציווי אל בני האדם מדבר עימם הקב"ה בשפתם המעשית. אולם בציוויו אל משה ביחס ללוחות, דיבר הקב"ה אליו בפן המופשט של הדברים, וציווהו להקדים לוחות לארון, שהרי בלי העיקר אין לטפל כל משמעות.
אם אין עבודת ה' במשכן אין בו קדושה ואין שום משמעות לגדרות שמסביב. אילו היה אדם מכין תיק לתפילין לפני מתן תורה לא הייתה בתיק הזה שום קדושה. רק אחרי שיש קדושה בתפילין גם התיק שמסביב קדוש הוא, שכן הוא משמש דבר קדוש. לכן, חייבים קודם כל ליצוק תוכן ורק אח"כ לטפל בגדרות. ממילא בציווי ה' קודמים הלוחות, על אף שבביצוע המעשי קודם הארון.
הנה כי כן, במישור המופשט יש לחשוב על העיקר. במישור המעשי יש לטפל תחילה בטפל, וזו ההבחנה בין ראייה של איש מעש לראייה של איש ביצוע. השל"ה בהגהות לספר במדבר, פרשת חוקת הוסיף והבהיר כי משה היה איש אלוקים קדוש עם ראייה רוחנית. מבחינתו הארון נושא את נושאיו ואינו מן המידה. התוכן אינו צריך שמירה וגדרות. מזווית ראייה זו אפשר לעשות ארון וכלים קודם. אבל, בצלאל, הבין שבחיי המעשה צריך גדר לשימור ובית להכלה של עבודת ה'. אכן, בצל אל היה ולא באור אל, ושם במישור של חיי המעשה, צריך להקדים משכן לכלים והמעטפת נחוצה כדי לשמור על התוכן.
מתוך הספר "לאור המהר"ל על פרשה ומועד", מאת עו"ד אברהם וינרוט