עשה חסד וזכה לקבל סנגוריה מעולם האמת

מספר הגרי"מ שטרן שליט"א, רב שכונת עזרת תורה: מי שמכיר אותי יודע, שאינני אדם של מופתים וחלומות, ועם זאת, 'בדידי הוי עובדא'. באותם ימים נחשב היה מצבי הרפואי לקשה. המחלה התגלתה אצלי במעי הגס, והרופאים היו פסימיים אודות דרך הריפוי האפשרית (או נכון יותר: הכמעט בלתי אפשרית). 

שלושה רופאים בכירים, ששמם הולך לפניהם בתחום, שעם כל אחד מהם נועצתי בנפרד, קבעו כי עליי לעבור ניתוח סבוך – שככול הנראה להם, ובהתאם לידע הרב שלהם, הרי שהוא ישנה לחלוטין את איכות חיי, בשל הצורך לכרות את האיבר הנגוע. מבחינתי האישית מדובר היה באסון. לא ראיתי את עצמי מנהל חיים תקינים לאחר הניתוח. מאידך, הייתה חובה מוחלטת לעבור את הניתוח, שכן בלעדיו לא יכולתי להמשיך לחיות. כשהבנתי שאין ברירה, קבעתי תור לניתוח. ככול שהתקרב המועד, המתח בקרבי הלך וגבר. חששתי מאד מהתוצאות שלו... 

בליל שבת האחרון שלפני התאריך שבו היה עליי לעבור את הניתוח, חלמתי חלום מפתיע, בו הופיע אדם, שאותו ראיתי לאחרונה ארבעים ושתיים שנה קודם לכן. באותם ימים, לפני ארבעים ושתיים שנה, הייתי נוהג ללכת לבקר קשישים גלמודים בבתי האבות שהיו באותה עת בירושלים. הייתי בזמנו קרוב מאד לצדיק רבי אריה לוין זצ"ל, שהיה איש גדול בתורה, והתפרסם בזכות מעשי החסד שלו. בעקבותיו הלכתי לבקר בבתי אבות, ובאחד הימים הבחנתי באחד מבתי האבות בקשיש שיושב וכולו אומר כאב וסבל. פניתי אליו ושאלתי האם אני יכול לסייע לו. הוא השיב בשלילה. 

"ובכל זאת, מה כואב לך?", שאלתי. הוא השיב, שמזה מספר ימים לא התרוקן, וכל גופו כואב בשל כך. ניגשתי מיד לאחות שהייתה במקום ואמרתי לה: "יושב אצלכם אדם, שמזה מספר ימים לא התפנה, ואתם לא עושים דבר בנושא?". היא השיבה, שמדובר בבעיה סבוכה, שרק בבית חולים ניתן לטפל בה, והדבר כרוך בעלות כספית. "הבעיה", הוסיפה "שפנינו לילדיו ואמרנו להם שייקחו את אביהם לבית החולים, ושם יטפלו בו. הילדים מסרבים וטוענים כי על בית האבות לדאוג לטיפול, ואם יש צורך - גם לממן את הטיפול בבית החולים. הנהלת בית האבות מצידה מסרבת, והאב הקשיש נותר סובל וכואב". 

החלטתי לעשות מעשה. הזמנתי אמבולנס וליוויתי את הקשיש לבית החולים. הרופאים טיפלו בו, ויום למחרת כבר יכול היה לחזור אל בית האבות. אני זוכר כיצד לפני שיצאנו מבית החולים, ניגש אלי הרופא שטיפל בו ונזף בי על ההזנחה של "אבא": "עוד יום אחד היית ממתין – ולבו היה נפגע. הוא היה נפטר", אמר לי בקול חמור. כיוון שחששתי לחילול ה', הסברתי לו שבאתי בהתנדבות, ומדובר באדם זר עבורי. 

באותם ימים הייתי אברך כולל. קיבלתי מלגה של חמש מאות לירות לחודש. ההוצאות עבור האמבולנס והטיפול הרפואי הסתכמו בשלוש מאות לירות. פניתי אפוא להנהלת בית האבות ושאלתי לזהות בני משפחתו של הקשיש. התברר לי שמדובר באדם מכובד, אב למשפחה ידועה. 

פניתי לילדיו של הקשיש וסיפרתי להם את שאירע, וביקשתי מהם את החזר ההוצאות שהיו לי. הם בתגובה טענו, שאינם מבינים מדוע התערבתי בדבר שאינו מעניניי, שכן לדעתם תפקיד בית האבות הוא לדאוג לטיפול רפואי לחוסים בו, ולכן אינם סבורים שעליהם לממן את ההתנדבות שלי ולעשות מה שלדעתם היה בית האבות צריך לעשות. השבתי להם שאין כל בעיה, ובחודש הקרוב אסתדר רק עם מאתיים לירות למחייתי ולמחיית בני ביתי. 

חלפו מספר שבועות. בכל פעם שהגרי"מ היה מבקר את הקשיש – הודה לו זה מעומק הלב על החסד שעשה עמו. באחד מהביקורים הבחנתי ששוב הוא כאוב. בירור קצר העלה שהבעיה חזרה על עצמה, כמו גם הוויכוח בין ילדיו להנהלת בית האבות. החלטתי לעשות כפי שנהגתי קום לכן ושוב הזמנתי אמבולנס, הבאתי אותו לבית החולים ושילמתי את כל ההוצאות. הקשיש טופל והוחזר על ידי לבית האבות לאחר שהוטב לו. המעשה הזה חזר על עצמו חמש/שש פעמים, עד שבפעם האחרונה שלחו בניו את אחד החתנים לשלם לי עבור ההוצאות של אותה פעם, ומאז טיפלו הם בבעיה של אביהם. 

אישית, שכחתי לחלוטין מאותו מעשה חסד. אבל הנה חלפו ארבעים ושתיים שנה, והאיש מופיע בחלומי ואומר לי: "נודעה לי הצרה שבה אתה מצוי בימים אלה. באתי בפני בית דין של מעלה ואמרתי להם: "איך ייתכן שאדם שעשה עמי חסד של אמת והיטיב עמי, יינזק באותו איבר?! בית דין של מעלה הכירו בצדקת טענתי, ובאתי לבשר לך שתיכנס לניתוח ותצא ממנו בלי שחייך ישתנו!". 

האיש הסתלק, ואני התעוררתי. זכרתי היטב את החלום ואת דמות דיוקנו, וחשתי שמדובר בחלום אמת. הבנתי שהניתוח יצליח, ולא אצטרך לשנות כלל את אורחות חיי. מאותו הרגע ירדה עלי שלווה, שנמשכת ברוך ה' גם עתה. 

הילדים שלי, שבאו שעות אחדות לאחר מכן לבקרני, מצאו אבא שונה לחלוטין מזה שעזבו בליל שבת. הייתי רגוע לחלוטין; שרתי זמירות שבת ושמחת השבת ניכרה על פני. הם שאלו כמובן מה אירע, ואני סיפרתי להם על אודות החלום. אמרתי, שאני בטוח שהכול יתקיים. 

ציינתי באוזניהם באותה שבת, שאני חש שזה הפירוש של הנאמר בתפילה "זוכר כל הנשכחות". גם מעשה חסד שנשכח מהאדם, הקב"ה משלם עבורו את השכר לעושהו. גם אם אדם אינו רואה את התמורה מייד, הרי שבבוא העת הוא יקבל את השכר. 

הניתוח עבר בהצלחה, כפי שהובטח לי בחלום. אני זוכר את שלושת הרופאים שהגיעו אלי לאחר הניתוח והודו כי אירע לי נס. הם ציינו כי נדהמו לגלות, שעל אף המחלה אין צורך לקטוע איברים חיוניים להמשך תפקוד הגוף ככל אדם ("האמנתי ואדבר"). 

מתוך הספר "102 סיפורים ששינו לאנשים את החיים" של הרב צבי נקר. לרכישת הספר, לחצו כאן.