הסכימו לוותר על האור בדירתם למען השכנים

הייתה זו שעת ערב מוקדמת כאשר נקשה שכנה על דלתה של משפחת כהן, ובידה אוגדנית המכילה דפים משורטטים של תוכניות בנייה והרחבה מפורטות ומוכנות. השכנה פירטה בקצרה את בקשתה, ולא הסתירה את הקושי: "את יודעת, ב"ה המשפחה גדלה, ונוצר הצורך להרחיב את הדירה. שרטטנו תוכניות בנייה, ואנחנו זקוקים לאישור השכנים כמקובל. אני חייבת לציין" – הודתה השכנה בגילוי לב – "שכשאנו נרחיב בצד מזרח, בהחלט נחסום לכם את השמש, החודרת מחלון הסלון ומהמרפסת בסלון, ועדיין אני מבקשת שתבדקו אם תוכלו להסכים לחתום לנו...", כך סיימה את בקשתה במבוכה קלה. 

בשעת ערב מאוחרת החלה ההתייעצות בין הגב' כהן לבעלה. "אין ספק", קבעו השניים לאחר בדיקה מעמיקה "שמרפסת השמש בסלון תהפוך למרפסת האין שמש, והסלון יוחשך משמעותית, לפיכך רשאים אנו להתנגד לתוכניות הללו, שהרי נגרם לנו נזק של ממש מהן, אך מצד שני, יש לנו הזדמנות לוותר - ויתור איכותי ואצילי, ויתור אמתי מכל הלב לשכנים שלנו כדי שירווח להם! אז נכון שההרחבה תחשיך לנו את הבית, אבל אולי כדאי שהנשמה שלנו תאיר מוויתור זך וטהור לשכנים?" - - -  

לאחר התייעצות, שנמשכה כמה ימים וכמה לילות, התקבלה ההחלטה הגורלית והאמיצה. בכוחות משותפים החליטו בני הזוג כהן לוותר על השמש למען השכנים. הם הגישו את התוכניות החתומות לשכנים, ובתוך תקופה קצרה החלו הטרקטורים במלאכתם, והרחבת השכנים קרמה עור וגידים, יציקות ובלוקים, טיח חיצוני וחיפוי פנימי... 

התקופה הראשונה הייתה כרוכה בהסתגלות. הסלון, שהואר עד עתה באור טבעי, הוצרך לתאורת חשמל בכל שעות היום. במרפסת שוב לא פיזזה השמש, ולהשתזף בשמש אפשר רק בגינה השכונתית. כל אימת שחלפו במוחה של גב' כהן הרהורים וערעורים על הצעד שעשתה, נזכרה בכך שרווח לשכניה, ביתם התרחב, חייהם מאושרים יותר, והיא השתדלה להתרכז בשמחה בשמחתם. 

חלפה תקופה לא קצרה, ועקב שינויים שונים נאלצו בני משפחת כהן למכור את ביתם ולעבור לעיר אחרת. בני הזוג קיוו כי בעיית חוסר השמש בדירה תפגע כמה שפחות במחירה והתייעצו במתווך שקבע להם מחיר. כמנהגם של מוכרים, היודעים שיצטרכו להוריד את מחיר הדירה במהלך המשא ומתן, הוסיפה משפחת כהן עוד מאה אלף שקלים על המחיר שקבע המתווך, כדי שיהיה ממה להוריד... 

לאחר כמה ימים התקשרה אשה וביקשה לראות את הדירה, כשהיא מדגישה שהיא רוצה לבוא בשעה שהשמש בראש הרקיע, כי היא צריכה לבחון את הנקודה הזו בדווקא. נקבעה שעה מוארת בעיצומו של יום למרות הספקנות הרבה. הרי אם האשה רוצה לבחון את עניין השמש – מה הסיכוי שתחתום על דירה חשוכה ונטולת שמש?! 

למחרת, בשעת בוקר צחה מעננים, הופיעה האשה המתעניינת. היא נכנסה לבית, בחנה את כל פרטיו ודקדוקיו, והחלה לבחון את עניין השמש. הסתכלה בחלון, בדקה את המרפסת - ועיניה מפיקות קורת רוח. היא מתחייכת והולכת... היא שבה ונכנסה למרפסת, מביטה ובוחנת כל העת את השמש שאיננה, ונראית יותר ויותר מרוצה... 

"סגרנו!", קמה לפתע המתעניינת והפכה לקונה בכהרף עין, בלי להתמקח על המחיר, בלי לדון בהסדרי התשלום. "מה שנוח לכם", אמרה, והחלה לשרבט את "זכרון הדברים" על הכתב. ולאחר שנחתמה העיסקה כדת וכדין, פתחה את סגור לבה וסיפרה: "האמת, שוודאי הייתי שמחה להתווכח על המחיר, לחסוך לי כמה עשרות אלפי שקלים, אלא שאין לי ברירה – אני סובלת ממחלה נדירה, וחשיפה לאור השמש מסכנת את חיי. ראיתי מאות דירות, אך בכל אחת מהן יש שטח חשוף לשמש, וזה מסוכן עבורי. עד שראיתי את הדירה שלכם, ואינני יכולה לוותר על ההזדמנות לקנות את דירת חלומותי – דירה מקסימה שאין בה שמש!", כך אמרה, ולא הוסיפה מילה... 

ובני הזוג כהן נותרו המומים, נטועים במקומם, ואינם מאמינים. לא רק שלא הפסידו מהוויתור, לא רק שמחיר הדירה לא ירד – אלא הוא עלה והתעלה בעיני זו שקנתה את הדירה, עד שמיהרה לחתום לפני שדירת חלומותיה תיחטף לה מבין האצבעות, ובמחיר יקר מהמקובל, כי העיקר - שזו דירה שאין בה שמש - אותה שמש, שוויתרו עליה בגבורה, ולא ידעו כמה ירויחו מהוויתור הזה... 

את הסיפור סיפר הגאון רבי משה טולידנו שליט"א ממקור נאמן כדי ללמדנו: מוויתור לעולם לא מפסידים! לפעמים רואים זאת בעיניים מייד, לפעמים חולפות שנים עד שמתבהרים הדברים; רק בורא העולם, המשנה ומסדר סדרי עולם כרצונו, קובע כיצד זה באמת יקרה, אבל תמיד תמיד – מוויתור לא מפסידים, רק מרויחים! 

הבה נאמץ את המסר הזה וניקח אותו עמנו כמסר לחיים: כשהשכן מבקש או החבר, כשילד בבית הספר או החברותא בישיבה – לפעמים קשה לוותר, זה נראה כהפסד, אבל אין דבר כזה, מוויתור רק מרויחים! רק מרויחים! 

מתוך הספר "102 סיפורים ששינו לאנשים את החיים" של הרב צבי נקר. לרכישת הספר, לחצו כאן.