לכל ילד יש סיפור: המלאך הגואל

שְׁעַת לַיְלָה. חֹשֶׁךְ בַּחוּץ. אוּשִׁי, רוּבִי וּבַתְיָה מִתְכּוֹנְנִים לְשֵׁנָה. עַכְשָׁו הֵם קוֹרְאִים קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה: "הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אוֹתִי... שְׁמִי וְשֵׁם אֲבוֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ".

"הֵי," עָצַר לְפֶתַע רוּבִי, "שָׁכְחוּ מִישֶׁהוּ".

נֶעֶצְרוּ גַּם אוּשִׁי וּבַתְיָה בְּאֶמְצַע קְרִיאַת שְׁמַע.

"מִי שָׁכַח? מַה שָּׁכְחוּ?".

"שָׁכְחוּ אֶת יַעֲקֹב", הִכְרִיז רוּבִי. "צָרִיךְ לוֹמַר: אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב. לָמָּה אוֹמְרִים רַק אַבְרָהָם וְיִצְחָק?".

"אוֹי, בֶּאֱמֶת שָׁכְחוּ אֶת יַעֲקֹב", גִּלְּתָה בַּתְיָה אַחֲרֵי שֶׁלָּחֲשָׁה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אֶת "הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל", כְּדֵי לְוַדֵּא שֶׁבֶּאֱמֶת שָׁכְחוּ אוֹתוֹ.

"אוּשִׁי", פָּנוּ בַּתְיָה וְרוּבִי לַאֲחִיהֶם הַגָּדוֹל אוּשִׁי, "מַה קָּרָה? לָמָּה שָׁכְחוּ אֶת יַעֲקֹב?".

אוּשִׁי גֵּרֵד אֶת רֹאשׁוֹ. הָאֱמֶת הִיא שֶׁהוּא לֹא זָכַר מַדּוּעַ נִשְׁכַּח יַעֲקֹב, אֲבָל הוּא הִרְגִּישׁ שֶׁאָסוּר לוֹ בְּשׁוּם פָּנִים לְהַגִּיד לָהֶם שֶׁהוּא לֹא יוֹדֵעַ. כַּמָּה נָעִים לִהְיוֹת מִי שֶׁכֻּלָּם סוֹמְכִים עָלָיו שֶׁיֵּדַע אֶת הַכֹּל.

לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן, וּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ זְמַן לְהִזָּכֵר, אָמַר אוּשִׁי: "בּוֹאוּ, נְסַיֵּם לוֹמַר קְרִיאַת שְׁמַע, נֵלֵךְ לִישֹׁן, וּמָחָר כְּשֶׁתָּקוּמוּ בַּבֹּקֶר, אֲגַלֶּה לָכֶם אֶת הַתְּשׁוּבָה - אִם לֹא תִּרְאוּ אֶת הַתְּשׁוּבָה בַּחֲלוֹמוֹת שֶׁלָּכֶם".

רוּבִי וּבַתְיָה עָשׂוּ כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה עֲלֵיהֶם אוּשִׁי, וְהֵם נִרְדְּמוּ חִישׁ מַהֵר תּוֹךְ כְּדֵי מַחְשָׁבוֹת עַל הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל.

אוּשִׁי, לְעֻמָּתָם, לֹא נִרְדַּם מַהֵר כָּל כָּךְ. רֹאשׁוֹ קָדַח מִמַּחְשָׁבוֹת. הוּא הָיָה בָּטוּחַ שֶׁשָּׁמַע פַּעַם לָמָּה לֹא הֻזְכַּר יַעֲקֹב. אָז לָמָּה עַכְשָׁו הוּא לֹא יוֹדֵעַ? בְּדִיּוּק כְּשֶׁהָאַחִים הַקְּטַנִּים שֶׁלּוֹ סוֹמְכִים עָלָיו...

בַּחֲלוֹמוֹת הַלַּיְלָה לֹא רָאוּ הַשְּׁלֹשָׁה אֶת הַתְּשׁוּבָה.

רוּבִי חָלַם עַל יַעֲקֹב אָבִינוּ. הוּא רָאָה אוֹתוֹ שׁוֹכֵב וְרֹאשׁוֹ עַל הָאֶבֶן, וּבַסֻּלָּם הָאָרֹךְ עוֹלִים וְיוֹרְדִים מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים.

בַּתְיָה חָלְמָה דַּוְקָא עַל שָׂרָה אִמֵּנוּ. הִיא רָאֲתָה עָנָן שֶׁל אוֹר עוֹלֶה מִמֶּנָּה מֵרֹב צִדְקוּתָהּ. יַעֲקֹב בִּכְלָל לֹא הָיָה בַּחֲלוֹמָהּ.

וְאוּשִׁי... אוּשִׁי חָלַם שֶׁהוּא יוֹדֵעַ אֶת הַתְּשׁוּבָה. הוּא נִסָּה בְּכֹחַ לְהָבִין מַהִי, אֲבָל לְצַעֲרוֹ הָרַב אֶת הַתְּשׁוּבָה לֹא רָאָה בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה.

אַךְ הֵאִיר הַבֹּקֶר, הִתְעוֹרֵר אוּשִׁי מִשְּׁנָתוֹ. מַשֶּׁהוּ הֵעִיר אוֹתוֹ בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת. מָה? הַמַּחְשָׁבוֹת! הוּא מַמָּשׁ הִכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ לְהִזָּכֵר בַּתְּשׁוּבָה לַשְּׁאֵלָה, וְלֹא הִצְלִיחַ. הוּא דָּפַק עַל מִצְחוֹ בְּכֹחַ: נוּ, הִזָּכֵר כְּבָר, דָּחַק בְּעַצְמוֹ. אַךְ שׁוּם דָּבָר לֹא עָזַר. אוּשִׁי לֹא נִזְכַּר. הוּא לֹא הִצְלִיחַ לְהִזָּכֵר.

אוּשִׁי קִוָּה שֶׁבַּתְיָה וְרוּבִי יִישְׁנוּ עוֹד הַרְבֵּה זְמַן, אֲבָל לֹא כָּךְ הָיָה.

בַּתְיָה וְרוּבִי הִתְעוֹרְרוּ מֻקְדָּם מֵהָרָגִיל. לְמַזָּלוֹ שֶׁל אוּשִׁי הֵם לֹא לָחֲצוּ מִדַּי בְּעִנְיַן הַתְּשׁוּבָה לַשְּׁאֵלָה. אוּלַי אֲפִלּוּ לֹא זָכְרוּ בְּאוֹתוֹ רֶגַע אֶת הַשְּׁאֵלָה.

חִכָּה אוּשִׁי שֶׁאַבָּא יַחְזֹר מִתְּפִלַּת שַׁחֲרִית, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִשְׁאֹל אוֹתוֹ בְּלַחַשׁ, כְּשֶׁאַף אֶחָד לֹא יִשְׁמַע, מַהִי הַתְּשׁוּבָה.

אֲבָל עוֹד לִפְנֵי שֶׁאַבָּא חָזַר מֵהַתְּפִלָּה, שָׁמַע אוּשִׁי אֶת רוּבִי קוֹרֵא: "בַּתְיָה וְאוּשִׁי, בּוֹאוּ לֶאֱכֹל אֲרוּחַת בֹּקֶר. אִמָּא קוֹרֵאת לָבוֹא לַשֻּׁלְחָן!".

חָשַׁב אוּשִׁי לְרֶגַע: "רֶגַע, רֶגַע, מַה פֵּרוּשׁ 'בַּתְיָה וְאוּשִׁי, אִמָּא קוֹרֵאת לָכֶם לָבוֹא לַשֻּׁלְחָן'? וּמָה אִתּוֹ, עִם רוּבִי בְּעַצְמוֹ? הַאִם הוּא אֵינוֹ צָרִיךְ לֶאֱכֹל אֲרוּחַת בֹּקֶר? הַאִם הוּא פָּטוּר מִפַּת שַׁחֲרִית?".

צָחַק אוּשִׁי וְעָנָה לְעַצְמוֹ: "אֵיזוֹ שְׁאֵלָה טִפְּשִׁית שָׁאַלְתִּי! הֲלֹא רוּבִי בְּעַצְמוֹ קוֹרֵא לָנוּ לָבוֹא, וְכִי לָמָּה שֶׁיִּקְרָא רוּבִי לְעַצְמוֹ? הוּא כְּבָר מוּכָן וּמְזֻמָּן וְנִמְצָא לְיַד הַשֻּׁלְחָן. אֵיךְ יָכֹלְתִּי לִשְׁאֹל אֶת עַצְמִי שְׁאֵלָה כָּל כָּךְ מַצְחִיקָה? מַה פִּתְאוֹם עָלְתָה בְּמֹחִי הַשְּׁאֵלָה הַמְגֻחֶכֶת הַזּוֹ? אוּלַי כְּדֵי שֶׁאָבִין מַשֶּׁהוּ אַחֵר? כֵּן, כֵּן, וַדַּאי כְּדֵי שֶׁאָבִין מַשֶּׁהוּ אַחֵר. אֲבָל מַהוּ הַדָּבָר?".

אֲהָהּ... עַכְשָׁו נִזְכַּר אוּשִׁי מֶה הָיָה עָלָיו לִזְכֹּר. עַכְשָׁו הֵבִין אוּשִׁי מַהִי הַתְּשׁוּבָה לַחִידָה שֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ אֶחָיו אֶתְמוֹל.

אֵיךְ קְשׁוּרָה הַתְּשׁוּבָה שֶׁל הַחִידָה לְמַה שֶּׁקָּרָה עַכְשָׁו בָּאֲרוּחָה? - זֹאת נָצַר אוּשִׁי בְּלִבּוֹ.

בֵּרְכוּ הַיְלָדִים בִּרְכַּת מְזוֹנוֹת וְאָכְלוּ אֶת הַלַּחְמָנִיָּה הַמְּתוּקָה שֶׁאָפְתָה לָהֶם אִמָּא. אַחַר כָּךְ שָׁתוּ גַּם כּוֹס חָלָב וּבֵרְכוּ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה.

הִסְתַּכְּלָה אִמָּא בִּשְׁעוֹן הַקִּיר וְאָמְרָה: "שִׂימוּ לֵב יְלָדִים, הַשָּׁעָה כְּבָר מְאֻחֶרֶת. סַיְּמוּ לְהִתְאַרְגֵּן, וְנֵצֵא לַכִּתָּה וְלַגַּנִּים".

"רֶגַע", נִזְכַּר לְפֶתַע רוּבִי וְקָרָא: "אֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים עֲדַיִן לָלֶכֶת. "אוּשִׁי הִבְטִיחַ שֶׁיְּגַלֶּה לָנוּ בַּבֹּקֶר לָמָּה שָׁכְחוּ אֶת יַעֲקֹב".

"שָׁכְחוּ אֶת יַעֲקֹב?" אִמָּא מַמָּשׁ לֹא הֵבִינָה בַּמֶּה מְדֻבָּר. "מִי זֶה יַעֲקֹב? אֵיפֹה שָׁכְחוּ אוֹתוֹ? לָמָּה שָׁכְחוּ אוֹתוֹ?".

אֲבָל קוֹלוֹ שֶׁל אוּשִׁי נִשְׁמַע פִּתְאוֹם מֵרִיעַ וְקוֹרֵא: "נָכוֹן, נָכוֹן. הִבְטַחְתִּי שֶׁאֲגַלֶּה לָכֶם, וַאֲנִי גַּם אֲקַיֵּם אֶת הַהַבְטָחָה שֶׁלִּי".

בַּתְיָה וְרוּבִי תָּלוּ בּוֹ עֵינַיִם מְסֻקְרָנוֹת, וְאוּשִׁי שָׁאַל: "זוֹכְרִים שֶׁקֹּדֶם רוּבִי קָרָא לָנוּ לָבוֹא לַשֻּׁלְחָן?".

"כֵּן", עָנוּ רוּבִי וּבַתְיָה, וְלֹא הֵבִינוּ אֵיךְ כָּל זֶה קָשׁוּר לַתְּשׁוּבָה שֶׁהִבְטִיחַ לָהֶם אוּשִׁי.

"אָז נָכוֹן שֶׁכְּשֶׁרוּבִי קָרָא לְכֻלָּם לָבוֹא לַשֻּׁלְחָן, הוּא קָרָא רַק לְאוּשִׁי וּלְבַתְיָה וְלֹא קָרָא לְעַצְמוֹ?".

"נָכוֹן", עָנוּ רוּבִי וּבַתְיָה.

וּבַתְיָה אָמְרָה: "רוּבִי כְּבָר הָיָה לְיַד הַשֻּׁלְחָן. הוּא לֹא הָיָה צָרִיךְ לִקְרֹא לְעַצְמוֹ. מִי שֶׁקּוֹרֵא, קוֹרֵא לַאֲחֵרִים. לְעַצְמוֹ הוּא לֹא צָרִיךְ לִקְרֹא".

"בְּדִיּוּק," צָהַל אוּשִׁי, "כָּכָה גַּם יַעֲקֹב. גַּם יַעֲקֹב, כְּשֶׁבֵּרֵךְ 'הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אוֹתִי... יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים... שְׁמִי וְשֵׁם אֲבוֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק...' - הוּא לֹא אָמַר אֶת עַצְמוֹ כִּי...".

"אֲ הָ ה...", הֵבִינָה בַּתְיָה. "אֲנִי יוֹדַעַת, כִּי הוּא עַצְמוֹ בֵּרֵךְ. בְּשֵׁם אֲבוֹתָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק. אַבְרָהָם וְיִצְחָק הֵם הָאָבוֹת שֶׁלּוֹ. הוּא עַצְמוֹ לֹא...".

בַּתְיָה סִיְּמָה לוֹמַר וְנִשְׁאֲרָה שְׁקוּעָה בְּמַחְשָׁבוֹת.

אוּשִׁי חָשַׁב שֶׁלְּרוּבִי וּלְבַתְיָה יִהְיֶה קָשֶׁה לְהָבִין אֶת הַתְּשׁוּבָה, כִּי הֵם קְטַנִּים מִדַּי.

הוּא לֹא יָדַע שֶׁכָּל הַדֶּרֶךְ לַגַּן דִּקְלֵם לְעַצְמוֹ רוּבִי אֶת הַתְּשׁוּבָה הַמְעַנְיֶנֶת, וַאֲפִלּוּ תִּכְנֵן לִשְׁאֹל אֶת הַגַּנֶּנֶת וְלִרְאוֹת אִם תֵּדַע...

אוּשִׁי פָּסַע לוֹ בַּדֶּרֶךְ לַכִּתָּה. הוּא צָחַק עַל עַצְמוֹ שֶׁשָּׁכַח בַּתְּחִלָּה אֶת הַתְּשׁוּבָה הַכָּל כָּךְ בְּרוּרָה, וְיָדַע שֶׁשּׁוּב לֹא יִשְׁכַּח אוֹתָהּ לְעוֹלָם.

לרכישת ספרי מנוחה פוקס, לחצו כאן.