עם כיסא גלגלים, עצירה בשיקום והמון פחדים: תינוק חדש נולד

לך קלינה היקרה, ולכל צוות מחלקת אמ"א.

את אותו לילה בו דיברתי איתך, קלינה, לראשונה, אני לא אשכח לעולם.

בכיתי בהיסטריה. כל מה שרציתי היה להפסיק את ההיריון.

כן, פחדתי, פחדתי כמו שלא פחדתי מעולם. לא הייתי מסוגלת לחשוב על הריון. זה היה נראה לי הדבר הכי איום שיכול להיות.

בבית 4 ילדים קטנים, הגדולה בת 4, ואני בכיסא גלגלים כבר שנה.

רציתי ללכת, לחזור לעמוד על שתי רגלי, לרוץ עם ילדי שוב במדשאות של הפארק, להתגלש איתם במגלשה, לנקות, לסדר את הבית, לעזור לבעלי לגדול בתורה.

וכל זה לא יקרא אם אני בהריון. בהריון אני לא יכולה להמשיך בשיקום.

זה אומר עוד שנה לפחות להיות על כסא גלגלים, עוד שנה של דמעות וכאב של עיניים גדולות ששואלות אותי "אמא, את יודעת ללכת?", ואני צריכה להיות גיבורה כדי לא לבכות.

לא הייתי מסוגלת יותר. לא יכולתי לחשוב על הריון.

הייתי בהיסטריה להפסיק את הדבר המפחיד הזה, וכמה שיותר מהר.

אבל את והצוות המיוחד שלך, וגם בעלי שיחי', עמדתם לצידי עזרתם, תמכתם, חיזקתם ולא נתתם לפחד לשלוט, לחששות ולמחשבות של מה יהיה ומה יקרא אחרי הלידה, האם המצב יחמיר או אולי ישתפר, יחזרו הכאבים או אולי יעלמו, ואיך בכלל אעבור את הלידה עם כיסא גלגלים ורגל ואגן עם חבלה משמעותית.

לא נתתם לי לשקוע בפחדים. חיזקתם, תמכתם ועודדתם.

בזכותכם היום אני מאושרת. יודעת שעשיתי את הדבר הנכון ביותר, שזכיתי באוצר הגדול ביותר בעולם. זכיתי בתינוקת הכי מתוקה שיכולה להיות. זכינו בחדוי שלנו.

כן, לא סתם קראתי לה בשם הזה. ילדה שבזכותה היו לי 9 חודשים ללא כאבים, 9 חודשים של שמחה, של רגיעה. ועכשיו, כשהיא חבוקה בזרועותי, אני מביטה בה ושואלת את עצמי איך, איך יכולתי לחשוב על הדבר הזה? איך כמעט שהפסדתי את היהלום הזה?

לולא אתם - הייתי בוכה את הבכי ההיסטרי והמפחד שבכיתי בלילה בו דיברנו לראשונה, כל חיי.

תודה לכם. תודה שעזרתם לי לשמור על האוצר היקר והמתוק שיושב חבוק כעת בזרועותי. כל זה בזכותכם.

תודה

משפחת כ.