תלמידי ישיבת ההסדר פועלים לאחדות, בלי לשון הרע

לפני כשנה וחצי, לאחר שחרורנו מן הצבא, רצינו לשים לזה סוף. רצינו לקדם את עם ישראל אל החלום שכ"כ מייחלים לו...

אחדות העם.

חלקים בעם התייאשו, וסבורים שלא נגיע לשם לעולם. חלקים מתייחסים אל האחדות כאל חלום רחוק, שהלוואי ויתגשם.

ואנו באים ואומרים בקול ברור ובטוח: אנו נגיע לשם, ולא, הוא לא רחוק. גם בימים של תסיסה פוליטית ומחנאות אשר כל אחד אוחז בדגלו מבלי לשחרר. אין צורך לחכות ל"צוק איתן" או "עמוד ענן" וכדומיהם כדי לגשר על הפירוד שבעם.

פגשנו כבר מספר אנשים (מבוגרים וצעירים כאחד), שנקטו בשמות פולטיקאים גדולים וזעקו בשברון לב: "פלוני לעולם לא ילך איתו, ואלמוני לעולם לא יסכים איתו...".

השבנו בצורה ברורה: "אחדות אינה אחידות". איני חייב להסכים עם השונה על מנת לחיות איתו באחדות. לדוגמה, איברי גוף האדם אינם אחידים (זהים), אלא אחדותיים (כל איבר משלים את חברו), ורק יחד יש חיים.

חכמינו ז"ל לימדונו: "כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות". ננסה להמחיש זאת - יוסי הולך ברחוב, ורואה את ירון הולך לפניו. הוא ממהר את צעדיו, מסתכל בפניו, ומנחית לו סטירה. יוסי בוהה שוב בפרצופו של ירון, ושוב מנחית עליו מכה כואבת. בפעם הזאת ירון כבר שומר מרחק ממנו, אך יוסי ממשיך בשלו, ומתקרב אליו להכותו בשלישית.

"מה קרה לך, למה אתה מרביץ לי?", שואל ירון בהלם.

"אינך דומה לי, מותר לי להכות בך", משיב לו יוסי בשאננות.

נשמע צורם?!

מבלי משים לב, הסיפור הזה הוא חלק מחיינו. אמנם לא באלימות פיזית, אך כן באלימות מילולית.

בישראל יש מגוון רחב של אנשים. פרצופיהם שונים ודעותיהם שונות. אם אנו מבינים ששוני בין הפרצופים אינו מצדיק אלימות פיזית, מדוע שוני בדעות מתיר שחרור כל רסן? מאין ההיתר לדבר לשון הרע, לפגוע, להשמיץ, לרכל, לעשות שיימינג?

גדול השלום, שאפילו בשעת מלחמה מבקשין שלום, שנאמר: "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום" (במדבר רבה י"א, ו), ופוסק הרמב"ם: פותחים בשלום אפילו במלחמה עם עמלק (מלכים ו', ד').

העניין מתבטא בסיפורם של דור המבול ודור הפלגה: גולת הכותרת של חטאי דור המבול הייתה ענייני בין אדם לחברו ולשון הרע. עובדת היותם לא מאוחדים הביאה את רצון הבורא להשמיד את העם ולהביא עליהם מבול, בשונה מדור הפלגה, שחטאם היה בין אדם למקום, התרסה כלפי שמיא. דור המבול נענשו בכלייה, ומאידך עונשם של דור הפלגה הסתכם בבלבול שפתם ובפיזורם בכל רחבי תבל, וחז"ל לימדונו ש"זכו" לעונש זה בזכות היותם מאוחדים (בראשית רבה ל"ח, ו').

הקב"ה רומז לנו דרך עונשם: האחדות היא גורם הקיום של החברה האנושית. ללא שלום - אין מציאות קיומית.

אז מהי הדרך לשלום, או במילים אחרות - לאחדות?

תקשורת נכונה.

"תקשורת" - מלשון קשר. ע"י תקשרות בריאה אנו יוצרים קשרים חברתיים בריאים. הדיבור הוא הכלי החזק ביותר לקירוב ו/או ריחוק בין אנשים, ועלינו להשתמש בו בתבונה.

ידוע לכל בר דעת שלשון הרע מביאה לחוסר אחדות, לכן חשוב לשפר את דיבורנו, ובכך להרבות את האחדות.

לכן הגינו את שם הפרויקט: "דיבור נקי" - הדרך לאחדות.

מטרתנו היא להעלות את המודעות לחומרת איסור לשון הרע ורכילות בחברה הישראלית. בחרנו לעשות זאת ע"י הפצת מוצרים וחומרי הסברה בנושא. המוצרים נועדו להעלות את המודעות ולהזכיר לנו את הרצון שלנו לשמור על דיבור נקי, וליצור "סביבה סטרילית" מלשון הרע.

הנה כמה דוגמאות.

סטיקרים להעלאת המודעות:

• "הקורונה תעבור, אבל מה עם הוירוס שהיה גם לפני? די ללשון הרע!"
• "והאמת, שיש לשון הרע באמת" - טעות נפוצה היא שדבר גנאי אמיתי אינו לשון הרע.
• "אחי, דבר אלי, לא עלי" - כאשר יש דבר שמפריע, העדיפות היא לפנות אל אותו אדם ולפתור זאת, במקום לרכל.
• "אל תעירו, תאירו" - הכל מתחיל בגישה.
• "מי האיש החפץ החיים, נצור לשונך מרע".

מסכות להעלאת המודעות:

• "שומרים מרחק מלשון הרע"
• "אל תדביק אותי בלשון הרע"
• "דבר חיובי זה מדבק"

ריחן לרכב, סטיקר ומגנט ליצירת סביבה סטרילית:

• "כאן לא מדברים לשון הרע"

ב"ה קיבלנו פידבקים רבים על המוצרים הללו, שלא מעט פעמים הצליחו למנוע דיבורי לשון הרע ורכילות.

יש לציין שאנו לא מצפים לגדולות. מספיק יהודי אחד שפעם אחת ינצור את פיו ולא ידבר לשון הרע - הרי שהיה משתלם. מספיק יהודי אחד שלוקח את הנושא ללבו, ויצאנו נשכרים.

אחד ועוד אחד. "יחד משנים מציאות".

יש לנו חלום קטן, שיום כ"ד באלול, יום הילולת החפץ חיים, יחרט בלוח היהודי כיום שמירת הלשון העולמי, יום שבו כלל ישראל מתאחד על כל שבטיו ונוצר את פיו.

כותב הרב קוק: "נתוודע איש אל אחיו בשם ישראל הכללי, לא בשם מפלגתי ומחנתי. נדע, שיש לנו בכל מחנה הרבה מה לתקן והרבה מה לקבל מהאור והטוב זה מזה, ואז תופיע עלינו האורה העליונה הכללית אשר בה נושע תשועת עולמים, ותתקיים בנו התפילה המוקדשת קודש קדשים, שהננו עתידים להביעה בכל כך המית נפש, 'ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם'" (מאמרי הראייה, מסע המחנות).

דווקא ע"י השוני אפשר להפרות, דווקא ע"י ה"איפכא מסתברא" אפשר להשתכלל ולהשתפר. אך כדי להשתפר, עלינו להתחבר.

בברכה,
"דיבור נקי" - הדרך לאחדות