ממה נובע חוסר היכולת שלנו לדון לכף זכות?

מלבד תקופות של רגיעה, הנאה ושמחה, מזמנים לנו גם החיים התמודדויות ומצבים בלתי ניתנים לעיכול.

לעיתים חווה האדם השפלות ופגיעות קשות מצד הסובבים אותו. הוא מרגיש איך מהותו מתגמדת אל מול שלהם, הוא חש חסר אונים ולא בטוח בנוכחותו.

העלבות, ביקורות והתבטאויות חריפות גורמות לו לחוש באפסיותו, וכאילו לא די בכך - הוא חש חולשה גופנית וחוסר מוטיבציה לביטוי עצמי.

כל פגיעה סופה לעורר כעס פנימי בתחילתה, וכעס חיצוני בסופה, המופנה אל היריב.

הנה ההסבר לכך.

האדם הפגוע, גם אם הוא חש בחוסר יכולת להגיב לבן שיחו וגם אם הוא מגיב ומגן בכך על קיומו, הרי שהימנעות שלו מתחושת הכעס הינה בלתי נשלטת. הוא מוצף בקרבו בתחושת פגיעה נוראית ובעלבון שהיה מעדיף לא לחוות בקרבו, ומפנה תחושת כעס חיצונית אל מול מי שעורר בו את אותן התחושות.

האדם הפגוע למעשה כועס על גורם הכעס, מאחר שהוא הצליח לעורר בו תחושות של אפס, של לא שווה או לא יוצלח.

במקום הזה קשה מאוד למצוא נקודות זכות במי שגרם לי לחוש תחושות אלו בתוכי, במי שגרם להן לצוף ולהסעיר אותי רגשית.

התובנה העמוקה העולה כפועל יוצא של הדברים היא שהכעס שלי לא באמת מתמקד בתוכן הדברים אשר הופנו אלי, אלא בתחושות שהם עוררו אצלי. מישהו נגע בנקודות הרגישות והחלשות שלי, שאותן אני לא מקבל בעצמי, אותן נקודות ואזורים חבויים וחשוכים בתוכי שעצם קיומם מכעיס גם אותי.

על כן אני כועס עליו, כי אני רואה בו אשם במצב הנפשי והרגשי אותו אני חווה כעת, בעוד שבאופן תת הכרתי ולא מודע אני בעצם כועס על עצמי.

המשתמע מכך הוא שכל עוד לא אדון את עצמי לכף זכות, כל עוד לא אעסוק בהגדלת עוצמתי, עצמיותי ועצמי, כל עוד לא אתן מקום של כבוד לנוכחותי - לא אוכל לדון את האחר לכף זכות.

ברגע שאני מאמין בכוחות הפנימיים שבתוכי, מאשר את קיומי בעיני עצמי ולא מצוי בקונפליקט פנימי עם החלקים החלשים שבי, הרי שכל ההאשמות, ההשפלות והביקורות מבחוץ לא יחדרו לתוכי.

אני מצליח, למעשה, ליצור חיץ ביני לבין האחר, ומבין שממקומו הוא דובר.

אני מצליח להסיט את המבט ממני אליו, ומנסה להבין אותו ממקומו.

אני מתחיל לרחם עליו כאשר אני בוחן את מצבו הנפשי, את ההיסטוריה שלו, את האמונות איתן גדל, ומגיע למסקנה שהתנהגותו או דיבורו הם תוצאה של אוסף של גורמים או אירועים שלו מהעבר, שכרגע ובאופן הזה מוצאים את ביטויים - אך בהחלט רחוקים הם מלהיות קשורים אלי.

מהמקום הזה קל לי יותר לעורר את רחמי עליו ולדון אותו לכף זכות, משום שלא אפשרתי לעצמי להתערבב רגשית מדבריו או מהתנהגותו.

לפיכך, הדרך לדון את האחר לכף זכות עוברת קודם כל ביכולת שלנו לדון עצמנו לכף זכות, ולהסכים לראות עצמנו כעוצמתיים ובעלי בטחון במהותנו, מה שמאפשר את ביסוסה של חסינות נפשנו בפני כל פגעים בדמות אנוש, ומאפשר גם, בטווח הרחוק יותר, לדון את האחר לכף זכות.

ענבל אלחייאני, M.A, היא מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום.Inbal.elhayani@gmail.com