קליני או התנהגותי - האם אני אובססיבית?

בזמן האחרון אני מרגישה רעבה לעתים קרובות, אף על פי שאכלתי. מדוע זה קורה, ואיך אוכל לעצור את זה ולאכול רק כשאני רעבה באמת?

רוב האנשים טועים בהבחנת תחושת הרעב, וטוענים שהם רעבים בשעה שבעצם זהו רק תאבון. לעתים הם חשים גירוי במערכת העיכול, אשר מוסבר בטעות כתחושת רעב, במיוחד כאשר אוכלים ללא סדר לאורך כל היום.

רעב מדומה יכול להיווצר גם על ידי רפלקס מסוים, בשעה שזהו רק תאבון. חוש הרעב אינו יכול להיות דבר מותנה. כדי שהאדם יחוש רעב אמיתי, אין לו צורך לראות, להריח או לטעום מזון.

הרעב האמיתי אינו מורגש בקיבה, כפי שחושבים בדרך כלל, אלא בפה ובוושט.

התאבון, לעומת זאת, הוא תגובה לגורמים חיצוניים, לרוב פסיכולוגיים, כגון ריחות, דיבור על מזון, תמונות של מזון וכו'.

על מנת להרגיש רעבים באמת, יש לנהוג בסדר יום קבוע, ארוחות קבועות ומסודרות על פני כל היום. יש לשמור על מרווחי זמן גדולים בין ארוחה לארוחה ולא להפריז בכמויות המזון, על מנת להבטיח ספיגה טובה והרגשת רעב אמיתית כאשר המזון ייספג.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)

* * *

בעלי טוען שאני אובססיבית מאוד לגבי דברים מסוימים, ושזה פוגע במשפחה ובקרובים אלי, ובעיקר פוגע בעצמי. אני מסכימה עם דבריו, אך תוהה אם יש דרך להפסיק להיות אובססיבית.

התשובה לשאלה תלויה במידה רבה בכוונתנו כאשר אנו מתייחסים למונח "אובססיביות".

בשפה העממית, אובססיביות מתייחסת לעיסוק אינטנסיבי ולקושי להרפות מאדם, רעיון, רכוש או עמדה בהם אנו מעוניינים. כך, למשל, אנחנו עשויים לומר על אדם עם נטייה וורקוהולית הבאה על חשבון בני משפחתו, כי הוא אובססיבי לכסף או להצלחה.

אובססיביות בהגדרתה המקצועית, לעומת זאת, מתייחסת לדפוס של מחשבות חוזרות ובלתי מרפות אשר גורמות למצוקה נפשית, ומלוות במרבית המקרים בקומפולסיות - התנהגויות חזרתיות המכוונת להרגעת המחשבות האובססיביות. כך, לדוגמה, אדם עם אובססיה לניקיון עשוי להיות מוצף במחשבות על הלכלוך האורב בכל פינה, ועל הסכנות הרפואיות שהוא חשוף אליהן בעקבות זאת. המצוקה והחרדה שגורמות מחשבות אובססיביות אלו יביאו במקרים רבים להתפתחות התנהגויות קומפולסיביות של שטיפת ידיים חוזרת, ניקיון קפדני וכן הלאה.

חשיבה אובססיבית יכולה להיות חוויה מתסכלת ומייסרת: האדם חש כי הוא "תקוע בלופ", אך לא מסוגל להרפות מהחשיבה האובססיבית.

בסוג הראשון של אובססיביות, טיפול פסיכולוגי יכול לסייע בצורה משמעותית, מאחר שהוא מאפשר הבנה מעמיקה יותר של מקור ה"אובססיה". כך, למשל, ניתן לזהות בטיפול כי ה"אובססיה לכסף" היא למעשה ניסיון לפצות על תחושת נחיתות וערך עצמי פגום.

הסוג השני של אובססיביות מסובך יותר לטיפול, ומופיע בדרך כלל כחלק מ-OCD הפרעה אובססיבית קומפולסיבית, המתבטאת באובססיביות ו/או קומפולסיביות המלוות מצוקה ופוגעות בתפקוד. במקרים אלו מומלץ לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), בו מזוהים דפוסי חשיבה והתנהגות בלתי יעילים, נרכשות אסטרטגיות התמודדות עם חרדה והמטופל מונחה לחשיפה הדרגתית למושא פחדיו. בחלק מהמקרים מומלץ לשלב טיפול תרופתי נוגד חרדה, אשר מקל על האובססיות ועל הצורך הכפייתי בקיום ההתנהגויות הקומפולסיביות.

(אורלי סמירה, יועצת זוגית ופסיכותרפיסטית CBT)

* * *

איך אמורים להגיב למצב שנוצר בשנה האחרונה, בו כל השפע שהיינו רגילים אליו הצטמצם ותלוי בהחלטות ממשלתיות (חתונות, מקומות בילוי, טיסות לחו"ל)? זוהי הרגשת תסכול נוראית.

אכן, זוהי הרגשת תסכול נוראית למי שעד כה הרגיל עצמו למדיניות של שפע שופע ללא גבולות.

יש מי שיאמרו ש"שפע" הן אותיות "פשע". השפע לא באמת מאפשר לנו למצות את הנאתנו עד תום, משום שבתת הכרתנו אנו כבר מפתחים את התשוקה להנאה הבאה.

כך אנו מוצאים עצמנו רצים מהנאה אחת לשנייה בתוך סחרור מתמיד, אשר רק גוזל את כוחנו, כספנו וזמננו, ומותיר אותנו ריקניים עד לחוויה הבאה.

אם נייחד מבט מעמיק לכל התהליכים הטבעיים המתרחשים בבריאה, נגלה כי כאשר אירוע מסוים ממצה עצמו עד תומו - נוצר משהו אחר, מרוכז ותמציתי הרבה יותר, שדווקא אותו אנו מסוגלים יותר להכיל.

כרגע הגיעה תרבות השפע לשיאה, אך לדאבוננו היא לא הותירה אנושות שמחה ומאושרת ביחס פרופורציונלי למה שהיינו מצפים.

דווקא הצמצום המגיע מתוך מיצוי התהליכים עד תומם מאפשר לנו להיות ממוקדים ומדויקים יותר, ולחוות באמת טעמה של הנאה מזוככת ולא מזויפת.

כרגע אנו נמצאים בשיא השפע הטכנולוגי והחומרי אשר זכה להגיע לנקודת המיצוי שלו, ודווקא כעת, וחרף כך, הוא מאפשר למשהו אחר תמציתי וממוקד יותר להתהוות.

מיצוי, צמצום ותמצית - זהו התהליך הנגלה כרגע לנגד עיננו.

הנאה מזויפת ורגעית מטיול משפחתי בחו"ל מצטמצמת כרגע להנאה ממוקדת ומשפחתית בסלון הביתי גרידא, ומביאה עמה אינספור תובנות ואינטראקציות פנימיות, שספק אם היו מתהוות בעת השפע וחוסר הצמצום.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום)